משה ורטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה ורטמן
Wertman-משה ורטמן.jpg
תאריך לידה 20 בפברואר 1924
תאריך עלייה 1947
תאריך פטירה 2 באוקטובר 2011 (בגיל 87)
חבר הכנסת
כנסות 6 - 8
סיעה המערך, העבודה
תפקידים בולטים
משה ומלכה ורטמן
משה ורטמן בנאום.jpg

משה ורטמן (20 בפברואר 1924 - 2 באוקטובר 2011) היה חבר הכנסת לשעבר מטעם המערך.

ורטמן נולד בטומשוב-לובלבסקי שבפולין, בנם של שרה רבקה וישראל ורטמן. ב-1927 המשפחה עלתה לארץ ישראל והתגוררה בתל-אביב, אולם האב (ישראל) לא הצליח למצוא פרנסה וב-1929 שבו בני המשפחה לפולין. ורטמן למד בגימנסיה טכנית על-שם קורקוס בלבוב שבאוקראינה, עם תחילת מלחמת העולם השניה, יחידות של הצבא הגרמני פלשו לעיירה שבה התגורר, הוא נתפס ונחקר ע"י קצין אס.אס גרמני ,אך הקצין שסבר שהנער הינו פולני שיחרר את הנער ורטמן לדרכו בגין חזותו הארית, אותה יחידה בפיקוד אותו קצין אס.אס ביצעה פשעי מלחמה בעיירה ומספר יהודים נרצחו במקום כולל חברים לספסל הלימודים של ורטמן, ביתם של משפחת ורטמן נהרס בחלקו. עקב תנאי הסכם ריבנטופ -מולוטוב, היחידות הגרמניות עזבו את העיירה ובמקומם נכנסו לעיירה יחידות של הצבא האדום, בפיקוד היחידות הללו היו קצינים פוליטיים -"פוליטרוקים" ברובם יהודים דוברי אידיש, אותם קצינים סייעו למשפחת ורטמן לעזוב את העיירה לכיוון מזרח. המשפחה עברה בהמשך לישוב נידח במרכז רוסיה ובהמשך לברית המועצות האסייתית ,בעיר לנינבאד בסמוך לטשקנט ,שם השלים את השכלתו, בבית ספר גבוה בטג'יקיסטן. ורטמן שב לארץ ישראל ב-1947, ולאחר עלייתו היה פעיל בהגנה. הוא התגורר בקריית חיים ועבד כעובד אזרחי בתיקון ותחזוקת טרקטורים וציוד כבד עבור הצבא הבריטי באיזור שהיום בסמוך לטירת הכרמל. במלחמת השחרור השתתף בעשרות פעולות מבצעיות במסגרת גדוד 21 של חטיבת כרמלי, ונפצע קשה משני קליעים שפגעו בפניו בקרב בגליל המערבי במסגרת ההתקפה על משטרת בסה, דרומית לקיבוץ חניתה. כתוצאה מהפגיעה איבד את הראיה בעין ימין, ורוסקה לסתו. למרות נכותו הקשה חזר לשירות בצה"ל ושוחרר בנובמבר 1949.

ב-1948 הצטרף למפא"י, וכיהן בתפקידים שונים במועצת פועלי חיפה ובתנועת מפא"י. בין היתר כיהן כמזכיר אגודים מקצועיים במועצת פועלי חיפה (1949 - 1955) ומנהל המחלקה לסניפים במועצת פועלי חיפה (1955 - 1969). בסוף 1959 נבחר למזכירות מועצת פועלי חיפה‏[1] והחזיק לזמן מה את תיק עובדי המדינה‏[2] ואת תיק השכונות‏[3].

בספטמבר 1964 נבחר למזכיר מפא"י במחוז חיפה‏[4], תפקיד אותו החזיק עד שנת 1974. בהמשך היה חבר לשכת המרכז של מפא"י (1969 - 1981); חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות (1977 - 1985); ומזכיר מועצת פועלי חיפה (ב-1977).

ב-17 בינואר 1966 החל לכהן בכנסת השישית, במקומו של השר משה כרמל, שהתפטר לקראת מינויו לשר בממשלה כדי לפנות מקום לורטמן בכנסת‏[5]. ורטמן כיהן משך שלוש קדנציות (בכנסות ה-6, 7, 8) עד 1977, מטעם סיעת המערך. בכנסת השביעית כיהן כחבר בוועדת הכלכלה ובוועדת הפנים, בכנסת השמינית כיהן כחבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ובוועדת העבודה והרווחה.

ורטמן כיהן כיו"ר סיעת המערך ויו"ר הנהלת הקואליציה בכנסת.

היה חבר מועצת העיר חיפה ועבד בתפקידים בכירים בחברת הבנייה "אנגל" וברשת קו-אופ צפון.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-110 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.

בשנת 1949 נשא לאישה את מלכה לבית כ"ץ‏[6] (1926 - 2004), ולזוג נולדו שלושה ילדים.

ורטמן מילא את תפקיד ראש הגימלאים בחיפה שבהסתדרות החדשה עד כמעט יומו האחרון.

זמן קצר טרם פטירתו הוציא ספר ביוגרפי בסיועו של אלי נחמיאס בשם: "בנתיבי מאבק והגשמה"

נפטר בחיפה, בגיל 87. על שמו כיכר בהדר הכרמל בחיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ורטמן בשנת 1948, בהיותו חבר בהגנה.