משה זר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

משה זָר (נולד ב-1938) הוא סוחר קרקעות המתגורר בקרני שומרון. היה חבר במחתרת היהודית, וב-1985 הורשע בעבירות של גרימת חבלה חמורה וחברות בארגון טרור[1]. כמו כן היה חבר בגוש אמונים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה זר נולד ב-1938 בירושלים לבנימין זר, צאצא למשפחת אנוסים מפרס (אנוסי משהד), ולבת דודתו, שרה. בן דודו של אביו, מרדכי זר, שימש כחבר כנסת מטעם מפא"י. אביו של משה עבד כמכונאי רכב, אך בפרס עבדה המשפחה במשך דורות בעבודות, שכללו שימוש בחוטי זהב. על שם מלאכה זו נקראה המשפחה: 'זַ‏ר', שבפרסית פירושו חוטי זהב. בתקופת מלחמת השחרור, היגרה משפחתו לפנמה, אך שבה כעבור שנה לתל אביב.

זר למד בתיכון צייטלין, ובהיותו חניך תנועת בני עקיבא הצטרף לגרעין "מתנחלים". ב-1955 התגייס לנח"ל המוצנח. הוא לחם במלחמת סיני, והשתתף בקרב המיתלה, בו נפצע קשה מאוד בראשו ואיבד את אחת מעיניו.

מאוחר יותר, החלים והצטרף לגרעין "מתנחלים" בקיבוץ בארות יצחק ונשא את יעל, חברת הגרעין, לאשה. בקיבוץ עסק בהוראת מדעי הטבע, וניהל את החשמלייה. בשנת 1963, עזב את הקיבוץ, עבר למרכז כפרי אבן שמואל, והחל לעבוד כחשמלאי עצמאי. בתחילת שנות ה-60, עשה חיל בעיסוקו כחשמלאי, ובכסף שהצליח לחסוך[דרוש מקור] החל לקנות קרקעות.

לאחר מלחמת יום כיפור, ובעקבות הקמת התנחלויות יהודיות בשטחי יהודה ושומרון, החל גם זר לרכוש אדמות באזור והיה לסוחר קרקעות מוכר בקרב תושבי האזור היהודים והערבים. בשנת 1978, עבר עם בני משפחתו להתגורר בקראוונים בקרני שומרון. ב-1981 בנה לעצמו ולבני משפחתו בית גדול על גבעה בקרן הצפונית של קרני שומרון, מתוך השתיים שעל שמן נקרא היישוב. ב-1983 ניצל מהתנקשות בחייו כאשר בעל קרקעות ערבי עמו סחר היכה אותו בגרזן בפניו ובגרונו, ירה בו ופצעו קשה. זר אושפז לתקופה ארוכה, אך שב והחלים.

זר היה הנהג של החוליה שהניחה ב-1980 את המטען שגרם לקטיעת רגליו של בסאם אלשכעה, ראש עיריית שכם, במסגרת פעילות המחתרת היהודית. ב-1985 הורשע על מעשה זה בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של גרימת חבלה חמורה וחברות בארגון טרור. הוא נדון לשלוש שנות מאסר, מתוכם רק 4 חודשי מאסר בפועל (התקופה בה שהה במעצר), לאור מצבו הרפואי ופציעתו הקשה במהלך נסיון רצח בידי מחבל פלסטיני‏[1]. מאז שחרורו ממאסר, ממעט זר להיחשף לציבור, בעוד בני משפחתו נחשפים בסיקור אירועים שונים בכלי התקשורת.

משפחת זר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשה וליעל זר שמונה ילדים, כולם מתגוררים בהתנחלויות ופעילים בולטים בקרב מתיישבי יהודה ושומרון. משה זר נחשב "גואל קרקעות" בקרב המתנחלים; בנו, גלעד, נרצח ב-2001 מירי מחבלים בעת מילוי תפקידו כקב"ט מועצה אזורית שומרון; בנו, הרב יונדב, משמש כר"מ בישיבת הר ברכה ונשוי לבתו של הרב משה לוינגר, עתיה זר היא עיתונאית, פובליציסטית וסופרת ילדים ישראלית, ומשמשת כרכזת הקהילה של ההתנחלות הר ברכה; הבנות, ענת ושלומית, פעילות ביישוב היהודי בחברון; וחתנו מנהל את מדרשת חברון.

לאחר הרצח של בנו גלעד, רכש זר את השטח עליו נבנתה חוות גלעד, אליו עבר להתגורר בנו איתי ומשפחתו, והיום מתגוררות במקום כ-30 משפחות נוספות ופועלת בו ישיבת "שירו למלך".

עסקי הקרקעות ומשפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו העסקית של זר מעוררת עליו ביקורת והערצה כאחד. בעיני הימין בישראל, נחשב זר ל"גואל קרקעות", ובעיני חלק מגורמי השמאל, הוא איש מסוכן, המביא להרחקת ערבים מאדמתם. עסקי הקרקעות הסבוכים, הרגשות הלאומנים הקשורים בהם, והחשאיות המרובה – כל אלה מובילים אותו להתדיינויות משפטיות ולהתנכלויות של אלה הבאים איתו במגע. אחד מהם הסתיים, כאמור לעיל, בנסיון התנקשות בחייו.

בהקשר אחר, הגישו זר ובני משפחתו תביעת פיצויים נגד שני מחבלים, שביצעו את הפיגוע שבו נהרג בנו, גלעד זר, ונגד הרשות הפלסטינית ואחדים מבכיריה, ובהם יאסר ערפאת ומוחמד דחלאן. בית המשפט דחה את התביעה.

ב-2008 תיאר העיתונאי ופעיל השמאל גדעון ספירו את זר במילים "מגדולי שודדי הקרקעות בשטחים הכבושים". זר תבע את ספירו בתביעת דיבה, וזה השיב כי מדובר במטפורה. ב-2011 דחתה שופטת בית משפט השלום בתל אביב שושנה אלמגור את תביעת הדיבה בנימוק שלספירו עומדת הגנת תום הלב וכי דבריו לא נועדו להשמיץ אלא לעורר שאלה באשר להתנהגותו של זר.‏[2]

הטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצפית מרמת גלעד לבית משה זר, המכונה "גבעת הצבאים"

בראשית שנות ה-80 רכש זר שטח של תשעה דונמים סמוך ליישוב קרני שומרון, על שרידי מערכות ביצורים ירדניות ומערות קבורה קדומות. השטח מוקף בשדות מוקשים ירדנים שטרם נוטרלו.

בלב האתר, על גבעה הנישאת למרחק, הקים זר בשנת 1982 מבנה מגורים בן ארבע קומות המכונה "הטירה".‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]