משה טייטלבוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב משה טייטלבוים
רבי משה טייטלבוים.jpg

הרב משה טייטלבוים
חיבורו העיקרי ברך משה
תאריך לידה י"ב בחשוון ה'תרע"ה
1 בנובמבר 1914
מקום לידה סיגט, רומניה
תאריך פטירה כ"ו בניסן ה'תשס"ו
24 באפריל 2006
מקום קבורה מונרו, ניו יורק, ארצות הברית
חסידות חסידות סאטמר
מספר בשושלת השני
הקודם רבי יואל טייטלבוים
הבא רבי אהרן טייטלבוים
רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
אב רבי חיים צבי טייטלבוים
בת זוג לאה מאיר
פעסיל לאה טייטלבוים
ילדים מאשתו הראשונה:
חנוך העניך, חיים צבי ואסתר טייטלבוים הי"ד

מאשתו השנייה:
חיה מייזליש
רבי אהרן טייטלבוים
הרב חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים
הרב שלום אליעזר טייטלבוים
שתי בנות נוספות

רבי משה טייטלבוים (ה"ברך משה", י"ב בחשוון ה'תרע"ה, 1 בנובמבר 1914 - כ"ו בניסן ה'תשס"ו, 24 באפריל 2006) היה האדמו"ר מסאטמר משנת תשל"ט ועד לפטירתו. כמו כן כיהן בהונגריה כאב"ד זנטא ואב"ד סיגט וכן כיהן במקביל לאדמו"רותו כנשיא התאחדות הרבנים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי חיים צבי טייטלבוים בעל "עצי חיים", רבה ואדמו"רה של סיגט ואמו ברכה סימה (בתו של רבי שלום אליעזר הלברשטאם) בעיר סיגט אשר בהרי מרמרוש ברומניה, ונקרא משה על שמו של זקנו בעל "ישמח משה". מצד אמו הוא נין לר' חיים מצאנז וצאצא לר' שניאור זלמן מלאדי[1].

בן 11 שנים היה רבי משה טייטלבוים כשנפטר אביו וכעבור שלושה חודשים נפטרה גם אמו. מאז התייתם גדל בבית סבו, האדמו"ר מרצפרט. בהגיעו לגיל 13 נסע ללמוד בעיר קראלי אצל דודו רבי יואל טייטלבוים שלימים נודע כאדמו"ר מסאטמר. בבחרותו הוסמך לרבנות על ידי רבי שאול בראך רבה של קאשוי. לאחר תקופה הוכתר לרבה של העיר זנטא שביוגוסלביה, ובשנת ת"ש השתקע בה.

התחתן עם לאה, בת דודו רבי חנוך העניך מאיר אב"ד קערעצקי, חתן בעל הקדושת יום טוב, ונולדו להם שלושה ילדים.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי השואה בחודש אייר תש"ד (אפריל 1944) נלכדו כל יהודי העיר והרב ומשפחתו עמם, ושוגרו למחנה ההשמדה אושוויץ. הם הגיעו לשם ביום השני של חג השבועות ובו ביום נרצחו אשתו ושלושת ילדיה. הוא עצמו נשלח למחנה עבודה במחנה טרגליץ, לעבודה במפעל לזיקוק בנזין. קרוב לשנה הועסק שם בעבודת פרך בתנאים קשים. כאשר כוחות ארצות הברית הפציצו את המחנה, כדי לשבש את אספקת הדלק לגרמנים, ביקשו הגרמנים לחסל את שרידי יהודי המחנה, והעלו אותם על רכבת לטרזינשטט. האמריקנים שסברו כי ברכבת נוסעים חיילים גרמנים, הפציצו גם אותה. רבים מהנוסעים נהרגו והאחרים המשיכו רגלית מהלך מספר ימים עד טרזינשטט. המחנה שוחרר באייר תש"ה (אפריל 1945) בידי הרוסים.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה שב לסיגט עיר רבנותו, שם ניסה לארגן מחדש חיי-דת בקרב שארית הפליטה. במהלך התקופה בה שהה בסיגט נישא בשנית לבתו של רבי אהרן טייטלבוים מוואלווא. כעבור חודשים ספורים אמרו לו שני קצינים רוסים "תחת ידינו הקומוניסטים יהיה לכם היהודים קשה יותר מאשר היה להם תחת הנאצים" מדברים אלו הזדעזע רבי משה והחליט לעזוב את המקום ומסיגט שם פעמיו לארצות הברית. שם נפגש עם דודו רבי יואל שניצל אף הוא מהמלחמה. השניים נקשרו נפשית, ורבי יואל שיתף אותו במפעלי חייו הציבוריים. התיישב בבורו פארק, בה הקים בית כנסת "עצי חיים סיגוט" על שם אביו.

אדמורות סאטמאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחר פטירתו של רבי יואל בשנת תשל״ט 1979 התמנה על ידי חסידי סאטמאר למלא את מקום דודו כאדמו״ר מסאטמאר ועבר לוויליאמסבורג. נחשב כמנהיג פסיבי בניגוד לאופיו הסוער של דודו האדמו"ר הקודם רבי יואל, חלק זעיר מהחסידים לא יכלו להסתגל לשינוי בהנהגה ומיאנו לקבלו כאדמו"ר. לקבוצה זו לא הייתה מנהיג מקובל על כל הקבוצה וחלק מהם הסתובבו אצל דודתו אלמנת רבי יואליש הרבנית אלטא פיגא טייטלבוים.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו האחרונות חלה במחלת אלצהיימר. נפטר בכ"ו בניסן תשס"ו (24 באפריל 2006), והוטמן בעיר מונרו באהל בו נטמן גם דודו רבי יואל.

לאחר פטירתו הוכתרו שני בניו, הרב אהרן והרב יקותיאל יהודה לאדמו"רים, לשניהם חצרות ענק.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ממשה ועד משה, ירושלים, תשס"ז [הוצאת יריד הספרים].
  • יצחק מיטלמן ושמואל שלמה טלר, ומשה היה רועה, סדרת ספרים ביידיש. החל מתשס"ז. נכון ל-2012 יצאו 6 כרכים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
הרב יואל טייטלבוים
ויואל משה
אדמורי סאטמר הבא:
הרב אהרן טייטלבוים
הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר הצאצאים
  2. ^ נישא בשנית לבתו של רבי נתן מזידיטשוב תל אביב, אלמנת רבי אביש וייס, בן רבי יעקב יוסף מספינקא.