משה מלניק
 | |
| משה מלניק, 1965 | |
| לידה |
1946 (בן 78 בערך) גִּבְעָתַיִם, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת בר-אילן |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1966–1992 (כ־26 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפוריםמבצע אופרה  מלחמת לבנון | |
  | |
מֹשֶׁה מָרוֹם-מֶלְנִיק (נולד ב-1946) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, טייס קרב ואלוף הפלות בחיל האוויר הישראלי. פיקד על בסיס נבטים ובסיס חצרים.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלניק נולד וגדל בגבעתיים, למד בתיכון אורט טכניקום, כולל י"ג-י"ד. כנער הצטיין בכדורגל ושיחק כשוער קבוצת הבוגרים של שמשון תל אביב בליגה הראשונה.
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפברואר 1966 התגייס לקורס טיס מס' 54 אותו סיים במגמת קרב בנובמבר 1967[1]. עבר אימון מבצעי על מטוסי אוראגן ובאפריל 1968 שובץ בטייסת 115, טייסת מטוסי סקייהוק. השתתף בגיחות תקיפה במצרים במלחמת ההתשה, באוגוסט 1969 נפגע מטוסו במהלך הפצצת המזח בפורט איברהים והוא נאלץ לבצע נחיתת אונס ברפידים[2].
באוקטובר 1970 עבר לטייסת העטלף, הטייסת השלישית בחיל שקלטה את מטוסי הפנטום, מטוסי הקרב החדשים והמתקדמים ביותר של חיל האוויר באותה עת. הוא נלחם עם הטייסת במלחמת יום הכיפורים, ביום הקרבות הראשון רשם שתי הפלות, אחת של טיל KSR-2 קלט שנורה ממפציץ טופולב 16 מצרי והשנייה של סוחוי-7 מצרי[3]. ב-17 באוקטובר השיג שלוש הפלות של מטוסי מיג 21 סורים, אחת מהן משותפת עם אשר שניר.
בנובמבר 1975 מונה לסגן מפקד טייסת סקייהוק. ביוני 1976 נשלח לארצות הברית, יחד עם איתן בן-אליהו, בני צינקר, יואל פלדשו ושאול סיימון, להביא את ראשוני מטוסי הF-15 איגל לחיל האוויר. הוא שירת כסמ"ט ב' וכסמ"ט א' בטייסת 133 וכמפקד מגמת קרב בבית הספר לטיסה. ב-27 ביוני 1979 רשם הפלת בכורה עולמית במטוס ה-F-15, כאשר הפיל בקרב אוויר מטוס מיג 21 סורי, הייתה זו גם ההפלה הראשונה באמצעות טיל פיתון 3[4].
במאי 1981 מונה למפקד טייסת 133, טייסת מטוסי F-15. ביוני 1981 פיקד על מבנה של ארבעה ממטוסי הטייסת שהשתתפו במבצע אופרה, המטוסים חיפו על מטוסי הF-16 שהפציצו את הכור הגרעיני בעיראק. הוא פיקד על הטייסת בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, כשתחת פיקודו גם המטוסים והצוותים שהיו מיועדים להקים את טייסת 106, טייסת ה-F-15 השנייה. במהלך המלחמה רשמה הטייסת עשרות הפלות של מטוסי מיג 21, מיג 23 ומסוק איירוספסיאל גאזל. מלניק עצמו רשם שלוש הפלות במלחמה, מיג 21 סורי ב-8 ביוני ושני מיג 21 סורים ב-9 ביוני.
לאחר המלחמה יצא לתקופת לימודים בסיומה מונה לראש מפקדת בקרת איכות (מבק"א) במטה החיל, לאחר מכן שירת כמפקד בסיס נבטים ומפקד בסיס חצרים. הוא מונה ב-1991 לראש להק אוויר, אך לא החל לכהן בתפקיד וקידומו נעצר בעקבות עבירות משמעת של הטסת אישים ללא היתר במטוסי החיל. הוא השתחרר משירות הקבע בנובמבר 1992. בשירות המילואים המשיך לשרת כטייס קרב פעיל וכמדריך במגמת קרב בבית הספר לטיסה עד 2003. סך הכל צבר למעלה מ-6,500 שעות טיסה ורשם 8.5 הפלות.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרורו עבד בחברת אינטרפייס גרופ של שלדון אדלסון במשך כשנתיים עד נובמבר 1995[5]. לאחר מכן עסק בתחום ניהול פרויקטים של נדל"ן בישראל ובארצות הברית[6].
מלניק בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במנהל עסקים ומינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד במסגרת תוכנית קרן וקסנר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אור יעקב, מלניק כבר לא טס כאן יותר, באתר חיל האוויר הישראלי
- ליאור שליין, "אני הייתי הראשון", באתר חיל האוויר הישראלי
- אריאל גולר, רמה בכל מחיר, בטאון חיל האוויר 148, ספטמבר 1985, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- אדלסון: "אני שונא את משה מלניק", באתר גלובס, 13 בדצמבר 2007
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שלמה אלוני, Israeli Kurnass Aces – Part 1
- ^ תקיפת הסקייהוק, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ אבינעם מיסניקוב, קורנס 141, אתר מרקיע שחקים
- ^ מירב הלפרין, אהרון לפידות, חליפת לחץ - דפים בספר הטיסות של חיל האוויר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, הפרק "מימוש הבטחה", עמ' 263–266;
זאב בונן, רפא"ל: ממעבדה למערכה, 2003, עמ' 88 - ^ חיים ביאור, ביה"ד: הפסקת תשלום בונוס אינה הפרה של חוזה העבודה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2001
- ^ אלעזר לוין, משה מלניק עובר לפלורידה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 ביולי 2005
מפקדי בסיס נבטים 
| |
|---|---|
|
מפקדי בסיס חצרים 
| |
|---|---|
|