משה מפיזענץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

משה בן יצחק מפיזענץ היה פרשן ודרשן שפעל בשלהי המאה ה-16 בפולין ובמוראביה. מחבר הספר "דרש משה" שהוא החיבור האשכנזי הראשון המפרש את אגדות התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי כגוף ידע עצמאי על פי סדר המסכתות והדפים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' משה פעל בשלהי המאה ה-16. ישנן עדויות לישיבתו בערים קרקוב, לייפניק ופיזענץצ'כית: Bzenec; בגרמנית: Bisenz) (אנ'). עיון ביצירותיו מעלה שזכה לחינוך ישיבתי. מלבד זאת היה בעל השכלה תורנית רחבה שכללה היכרות עם חכמת הקבלה, פילוסופיה מבית מדרשו של הרמב"ם וספרי מוסר.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' משה חיבר שבע יצירות תורניות שרובן אינן מוכרות בימינו אלא בשמותיהן בלבד:

  • תורת משה - פרשנות על המקרא ומדרשי חז"ל הדנים במקראות.
  • נר ה' - פירוש למגילת רות.
  • יד ה' - פירוש למגילת אסתר.
  • חוקי אלוהים - חיבור הלכתי הדן בהלכות דיינים, בתי-דין והלכות תלמידי חכמים.

חיבור נוסף המיוחס לו הוא:

  • ה הידיעה - חיבור הכולל 2150 שורות הנפתחות בה' וקוראות לגאולתם של ישראל. החיבור חובר בשנת 1591 בעת ישיבתו של המחבר בעיר ליפניק (Lipnik) שבמוראביה, ויצא לאור בשנת 1595 בקרקוב בבית דפוסו של יצחק בן אהרון מפרוסיץ[1].

גולת הכותרת של יצירתו התורנית היא החיבור:

  • דרש משה - על אגדות התלמוד הבבלי והירושלמי. חיבור זה ראה אור במהדורה אחת בלבד בשנת ה'שמ"ט (1589) בדפוס יצחק בן אהרון מפרוסיץ שבקרקוב.

החיבור דרש משה ומקומו בפרשנות האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור, דרש משה, כולל פרשנות ל-296 אגדות הלקוחות מהתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. המחבר מעתיק את האגדות על פי רוב בדילוגים ולאחר מכן מפרש אותן תוך התייחסות להיבטים מוסרים ואמוניים העולים מהאגדה המובאת. הדרש משה הוא החיבור הראשון שנכתב על ידי יוצר אשכנזי, המפרש את אגדות התלמוד כגוף ידע עצמאי על פי סדר המסכתות והדפים ולא ככלי עזר להדגשת היבטים מוסרים. שיטה פרשנית זו ממשיכה למעשה את דרכם של החכמים הספרדים, ר' יעקב בן חביב ובנו ר' לוי בספרם עין יעקב.

אימוצה של דרך פרשנית זו הרואה באגדה גוף ידע העומד בזכות עצמו, מהווה עדות נוספת להשפעתם של חכמי ספרד על עיצוב דמותה של הספרות התורנית באשכנז בשלהי המאה ה-16. לצד אימוצן של דרכי כתיבה המאפיינות את היצירה היהודית שהתפתחה בספרד, הספר "דרש משה" משמר אופני כתיבה אשכנזים הבאים לידי ביטוי בעיקר בתשע דרשות המובאות בשלמותן במסגרת החיבור. דרשות אלו מובנות על פי צורת הכתיבה המאפיינת את הדרשה האשכנזית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב אלבוים, פתיחות והסתגרות-היצירה הרוחנית הספרותית בפולין ובארצות אשכנז בשלהי המאה השש-עשרה, מאגנס, 1990, עמ' 127-134.
  • אברהם אייזן, החיבור דרש משה לר' משה מפיזענץ ומקומו בפרשנות האגדה התלמודית במרחב הפולני-אשכנזי בשלהי המאה הט"ז, עבודה לצורך קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים דוב פרידברג, הדפוס העברי בפולניה, תל אביב, תש"י, עמ' 14