משה עמירב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה עמירב

משה עמירב (נולד בשנת 1945) הוא פרופסור במכון ללימודים אורבנים באוניברסיטה העברית בירושלים. תחום התמחותו הסכסוך הפוליטי בירושלים. שימש יועצו של ראש הממשלה אהוד ברק לענייני ירושלים במהלך שיחות ועידת קמפ דייוויד (2000).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמירב בן למשפחה רוויזיוניסטית. שירת בחטיבת הצנחנים ונפצע בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. בעודו פצוע בבית החולים, כתב את "סיפורו של צנחן", שהיה לחלק מחומר הלימוד בבתי ספר ושימש כמוטיב מרכזי במוזיאון "מורשת הדורות" ליד הכותל המערבי בירושלים. הוא היה חבר בתנועת הליכוד, מדריך בבית"ר ושליח התנועה בחו"ל, חבר מרכז הליכוד ופעיל מרכזי בו. בשנים 1970-1971 היה יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל.

בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה של עם ישראל ומדעי המדינה, תואר שני מאוניברסיטת ניו-יורק במינהל ציבורי ותואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) בגאוגרפיה פוליטית. מתגורר בשכונת עין כרם שבירושלים.

בין השנים 1981 ל-1987 היה מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אותה הקים לבקשתו של ראש הממשלה יצחק שמיר. הרשות בניהולו הכינה את תוכנית האב הראשונה של ממשלת ישראל לצמצום תאונות הדרכים.

בסוף שנות השמונים היה הראשון בליכוד שקרא להיפרד מרעיון ארץ ישראל השלמה. בקיץ 1987 נשלח לקיים, בידיעתו של שמיר, סדרה של פגישות סודיות עם פייסל חוסייני, מנהיג אש"ף בשטחים במטרה לנסות ולבחון את האפשרות להסדר שלום בין ישראל לפלסטינים. בתום הפגישות ניסחו ביחד את מסמכי עמירב-חוסייני, טיוטה להסכם שלום המבוססת על שתי מדינות. באותה תקופה החלו אצלו שינויים אידאולוגיים, מתוך ההבנה כי גם היהודים וגם הפלסטינים אינם מוכנים להתפשר על חלום הארץ השלמה, יש להגיע לפשרה פוליטית בשתי מדינות, שכל אחת מהן תהווה הגשמה חלקית של החלום, כאשר הרגיש שיש נכונות מבני שיחו (פייסל חוסני ויאסר ערפאת) לקבל פשרה זאת, הציג זאת בפני יצחק שמיר שסירב למשא ומתן עם אש"ף. שמיר הסכים להקמת אוטונומיה פלסטינית בראשות חוסייני. כאשר נחשפו מסמכי עמירב-חוסייני הועמד עמירב למשפט בבית הדין של התנועה בעוון בגידה באידאולוגיה שלה וסולק מהליכוד.

בין השנים 1989 ל-1991 היה חבר הנהלת עיריית ירושלים וממונה על האגף לשירותי הנדסה ותחבורה. במסגרת זו הכין את תוכנית האב לתחבורה וכבישים במסגרתה יזם את בניית כבישי הטבעת מסביב לירושלים את כביש מס' 1 וכביש בגין החוצים את העיר. עמירב יזם גם את תוכנית הקמת הרכבת הקלה שבנייתה הסתיימה בפיגור של 20 שנה רק לאחרונה. בין השנים 1990 ל-1995 היה מיוזמיה של המועצה לשלום ולביטחון וגם כיהן כמנכ"ל הראשון שלה (בהתנדבות). בין השנים 1989 ל-1997 היה יו"ר משותף (עם חנא סניורה) של "איפקרי" - מרכז מחקר ומידע ישראל-פלסטין, אשר היה בין יוזמי הקמתו. בשנת 2001 ייסד את המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללת נתניה, אשר עוסק בקידום דיאלוגים לפתרון סכסוכים, וניהל אותו עד שנת 2004. בשנת 2008 הקים במכללת בית ברל את "בית הספר לחברה וממשל" בו לומדים כיום כ-3,000 סטודנטים עובדי השירות הציבורי הוא ניהל את בית הספר עד 2010 ואז חזר ללמד בירושלים. בשנת 2012 הקים בירושלים את המכון "עיר שלום" לחקר הסכסוך על העיר. המכון מפיץ חומר אקדמי מארגן הרצאות וסיורים להבנת הקונפליקט הדתי והפוליטי בירושלים

בוועידת קמפ דיוויד ריכז את צוות המומחים של ישראל והציג בפני המשלחת האמריקאית בראשות הנשיא קלינטון והמשלחת הפלסטינית בראשות ערפאת את ההסדר לחלוקת ירושלים, לפיו החלק הערבי של ירושלים ישמש בירת פלסטין, והחלק המערבי ישמש בירת ישראל. העיר העתיקה, בשטח של 1% מהעיר כולה, תהיה במעמד מיוחד ללא ריבונות כלשהי.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]