משה פדהצור
 | |||||
| לידה |
4 ביוני 1889 צפָת, האימפריה העות'מאנית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 בספטמבר 1962 (בגיל 73) צפת, ישראל  | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי העתיק בצפת | ||||
| עיסוק | פעיל חברתי-דתי בעיר | ||||
| |||||
| |||||
|
| |||||
  | |||||
משה פדהצור (פודהורצר[1]; ה' בסיוון תרמ"ט, 4 ביוני 1889 – ב' בתשרי תשכ"ג, 30 בספטמבר 1962) היה מראשי היישוב היהודי בצפת, כיהן כראש העיר הראשון של צפת לאחר קום המדינה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בצפת, בנו של אלעזר יעקב פודהורצר ורוחמה, בת הרב רפאל זילברמן, רבה של צפת. למד בישיבה של סבו הרב זילברמן, וכן אצל הרידב"ז. נישא לבתו של דודו הרב אלעזר זילברמן.
היה מזכירו ועוזרו הראשי של סבו הרב זילברמן. סייע לאביו בפעולותיו במירון. בשנת 1924 יזם סלילת כביש מצפת למירון, ששימש את העולים לקברו של רבי שמעון בר יוחאי[2][3]. בדצמבר 1923 נבחר למזכיר סניף בני ברית בצפת[4][5]. היה פעיל מרכזי במוסדות ובארגונים יהודיים מקומיים שסייעו ליהודי צפת[6][7] וארגן מגביות לטובת היישוב. פרסם מאמרים רבים בעיתוני התקופה בישראל ומחוצה לה לטובת היישוב היהודי בצפת ובגליל העליון. סייע לקרן הקיימת לישראל בגאולת אדמות בעין זיתים ובמירון.
בשנת תר"צ (1930) התמנה כחבר במועצת העיר, ובמשך השנים מילא תפקידים מרכזיים בגופים ציבוריים רבים.
בשנת 1931 נבחר לוועד הקהילה בצפת[8] ונתמנה ליו"ר ועד הקהילה[9], תפקיד בו החזיק שנים רבות.
לאחר מאורעות תרפ"ט הודו שלטונות המנדט בפני חברי הוועד הזמני של יהודי צפת כי אין להם יכולת להגן על ביטחונם של יהודי העיר והורו לתושבים לנטוש את העיר. פודהורצר עמד בראש המתנגדים בהכריזו: "לא נזוז מפה, לא נסכים שצפת תהיה חברון שנייה!". בעקבות זאת חזרו בהם השלטונות מהחלטתם ופודהורצר עצמו התמנה לחבר בהנהלת קרן העזרה לנפגעי הפרעות. גם במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט פעל להגנת תושבי העיר. בשנת 1938, לאחר שכוחות הצבא עזבו את העיר, הפעיל את קשריו אצל שלטונות המנדט ובעקבות זאת הוחזרו כוחות הצבא לעיר והוגדל מספר הנוטרים העבריים בעיר.
בתקופת מלחמת העצמאות מילא תפקיד מרכזי בהנהגת הציבור היהודי בצפת. לאחר קום המדינה התמנה לראש העיר צפת. אחד ממפעליו הבולטים כראש עיר היה הקמת קריית האמנים בעיר. כיהן בתפקידו עד שנת 1955.
נפטר בצפת בשנת 1962, ונקבר בבית הקברות בעיר[10].
בנו היה העיתונאי דוד פדהצור ונכדו היה הטייס והפרשן הצבאי ראובן פדהצור[11].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצל המצודה - עמידתה של צפת בתש"ח, מאיר מיבר, הוצאת מלוא
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "משה פודהורצר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 155
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אישים ומוסדות, הצופה, 25 באוגוסט 1949
- ^ הכביש למירון, דואר היום, 10 בינואר 1924
- ^ צפת, דואר היום, 19 במאי 1924
- ^ בלשכת בני ברית, דואר היום, 28 בדצמבר 1923
- ^ צפת, דואר היום, 3 באפריל 1924
- ^ חברה למלחמה בשחפת, דואר היום, 11 ביולי 1927
- ^ באגודה למען צפת, דבר, 30 באפריל 1930
- ^ בחירת ועד קהלת כנסת ישראל בצפת, דואר היום, 27 באוקטובר 1931
- ^ בועד הקהלה של צפת, דואר היום, 12 בנובמבר 1931
- ^ ר' משה פדהצור ז"ל הובא למנוחות, חרות, 2 באוקטובר 1962
- ^
גדעון לוי, הקברניט פדהצור, באתר הארץ, 17 באפריל 2014
| ראשי עיריית צפת | ||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|