משה פלד (אלוף)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה פלד
משה (מוסה) פלד
נולד 31 ביולי 1925, עין גנים
נפטר 16 באפריל 2000
כינוי מוּסה
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1940 - 1948 (ההגנה)
1958 - 1980, 1948 (צה"ל)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

תפקידים אזרחיים
תצפית על שם אלוף משה פלד ב"יד לשריון" בלטרון. ברקע - טנקי מרכבה ומיצב לזכר אלוף ישראל טל

משה (מוסה) פלד (31 ביולי 1925 - 16 באפריל 2000) היה אלוף בצה"ל. בתפקידו האחרון שימש כמפקד גייסות השריון. לאחר מכן היה מנכ"ל רפא"ל ויו"ר יד לשריון בלטרון.

האלוף משה פלד זכה להכרה כאחד מ"חמשת מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה", לצד גנרל-פלדמרשל ארווין רומל, גנרל קרייטון אברהמס, גנרל ג'ורג' פטון ואלוף ישראל טל, במוזיאון השריון בפורט נוקס, קנטאקי, שבארצות הברית.‏[1] זאת כהוקרה על לחימת אוגדתו, עוצבת המפץ, בחזית הסורית במלחמת יום הכיפורים ועל תרומתו לפיתוח תורת לחימת השריון בצה"ל כתוצאה מלקחיה. את הלקחים ותורת-הלחימה שעוצבה על-פיהם הציג לנציגי פיקוד האימונים של צבא ארצות הברית, שביקרו בישראל לאחר המלחמה והדוקטרינה (TRADOC) של צבא ארצות הברית, עודכנה עקב כך בתקופה שלאחר מלחמת וייטנאם.‏[1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלד נולד, גדל והתחנך במושב עין גנים בשנת 1925. כשהיה בן 14, בעודו תלמיד תיכון, הצטרף פלד לארגון ההגנה בו שימש כקשר ומאוחר יותר כמפקד כיתה.

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות היה מפקד מחלקה בחטיבת גולני ולחם בקרבות החטיבה בגליל ובעמק הירדן. במהלך המלחמה קיבל גם את הפיקוד על פלוגת הג'יפים החטיבתית, שהובילה את כוחות החטיבה במבצע עובדה לכיבוש אום רשרש (היא אילת) והיה למ"פ הראשון שהגיע אליה‏[2]. לאחר תום המלחמה — במהלכה נפצע פעמיים — השתחרר מצה"ל והתיישב במשק במושב נהלל.

חזרתו לשירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958, בעקבות פנייתו של מפקד גייסות השריון דאז, האלוף חיים בר-לב, חזר פלד לשירות-קבע בצה"ל והתמנה למדריך בקורס מפקדי פלוגות שריון. הוא סיים את המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (קורס פו"ם) בשנת 1960, ומונה לפקד על גדוד הטנקים 52. ב-1962 יצא לקורס שריון מתקדם במרכז השריון של צבא ארצות הברית בפורט נוקס, קנטאקי. ב-1963 מונה למפקד קורס מפקדי פלוגות שריון בו שימש כמדריך עם חזרתו לשירות. ב-1964 מונה למפקד חטיבת מילואים, חטיבה 8. ב-1965 מונה למפקד חטיבה 14, שהייתה מורכבת באותו זמן מגדוד 52 (טנקי שרמן ו-AMX-13) ומשני גדודי חרמ"ש (חיל רגלים משוריין).

במלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים (5 - 10 ביוני 1967) היה פלד סגן-מפקד אוגדה 36 של האלוף אלעד פלד, שיועדה ונפרסה מלכתחילה לבלום התקפה סורית בדרום רמת הגולן, אולם הופנתה עם תחילת המלחמה לחזית הירדנית: בתחילה הופנתה האוגדה להתקפה בעמק דותן במאמץ לכבוש את השומרון (5 - 6 ביוני), ומאוחר יותר התקדמה מזרחה, במאמץ לתפוס את הגשרים על נהר הירדן ולבלום את התקדמותה של חטיבה עיראקית ממוכנת שהתכוונה לפרוץ באזור (7 ביוני). עם סיום כיבוש הגדה המערבית הופנתה האוגדה לחזית הסורית, ועם תחילת המתקפה כבשו כוחותיה את דרום רמת הגולן (9 - 10 ביוני).

במלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968, בעת קרבות ההתשה בחזית תעלת סואץ (מלחמת ההתשה) מונה פלד לסגן-מפקד הכוחות המשוריינים בסיני. בשנים 1970 - 1972 פיקד על המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובמינוי חירום שימש מפקד עוצבת ראם, עם סיום תפקידו זה מונה לפקד על אוגדה משוריינת (אוגדה 146 - עוצבת המפץ), בדרגת תת-אלוף.

במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת יום הכיפורים (6 - 22 באוקטובר 1973) שימשה אוגדתו של פלד עוצבת המפץ, כעתודה מטכ"לית. ככזו, היוותה האוגדה כוח שהפיקוד העליון של צה"ל יכול היה להפנות לכל אחת מחזיתות הלחימה, לפי ראות עיניו.

ביום השני למלחמה (7 באוקטובר), עקב מה שנראה כהתמוטטות מאמץ הבלימה מול הסורים ברמת-הגולן, והתעקשותו של פלד מול הרמטכ"ל על יכולתו להדוף את הסורים, הופנתה אוגדתו לדרום הרמה, החלטה שהתבררה אחר כך כבעלת משמעות אסטרטגית לגורל המלחמה ברמת הגולן. ב-8 באוקטובר פתחו 3 האוגדות ברמת הגולן (אוגדה 36 בפיקודו של תת-אלוף רפאל איתן בגזרה הצפונית, אוגדה 210 בפיקודו של האלוף דן לנר במרכז, ואוגדה 146 בפיקודו של תת-אלוף פלד בדרום) במתקפת-הנגד משולבת על הכוחות הסורים. הצלחתה של התקפת-נגד זו ב-8 - 9 באוקטובר, בשילוב עם הפצצות חיל האוויר הישראלי בעומק השטח הסורי, הביאו להתמוטטות ההתקפה הסורית, ועד מהרה תפסו כוחות צה"ל מחדש את שטחי רמת הגולן שתפסו הסורים עם תחילת ההבקעה. מליל 12 - 13 באוקטובר נמצאו מבואותיה הדרומיים של דמשק בטווח הארטילריה של צה"ל, ונוצר איום ממשי על בירת סוריה[3].

כמפקד גייסות השריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של מוסה פלד בבית הקברות של נהלל

לאחר המלחמה, בשנת 1974, מונה פלד למפקד גייסות השריון והועלה לדרגת אלוף. בתפקיד זה עסק פלד בשיקום חיל השריון, שנשא בחלק גדול מנטל קרבות הבלימה בסיני וברמת הגולן וספג אבידות כבדות. במסגרת תהליך השיקום החל בתהליך התעצמות, שבמסגרתו שוקמו ואף הוקמו עוצבות שריון חדשות, המשיכו להיקלט טנקי M-60 (מגח) ונגמ"שי M-113, והוחל בייצורו של טנק המערכה הישראלי — המרכבה. כמו כן, הוביל פלד את תהליכי הפקת-הלקחים מלחימת השריון בקרבות הבלימה וההתקפה במלחמת יום הכיפורים, שבעקבותיהם עודכנה תורת הלחימה של חיל השריון והוחל בביצועם של אימונים רב-חיליים (בשיתוף עם חיל הרגלים, חיל ההנדסה וחיל התותחנים) — בהתאם לתורת "הקרב המשולב" (לפיה על חילות-השדה השונים לפעול – ולכן גם להתאמן – במשולב, על-מנת לנצל יתרונות ולחפות על חולשות המאפיינות כל חיל).

בשנת 1980 השתחרר מצה"ל.

עיסוקיו האזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980, לאחר סיום שירותו הצבאי, התמנה פלד לתפקיד ראש חטיבת יבשה בחברת "אלול טכנולוגיות", העוסקת בייעוץ ואספקת שירותים בתחום הביטחוני, שם הועסק עד 1982, אז הצטרף לחברת כור תעשיות כמנכ"ל אחת הקבוצות.

בשנים 1987 - 1992 שימש בתפקיד מנכ"ל הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל). מסופר שבתפקידו זה אמר על עבודתם של המדענים העוסקים במחקר ופיתוח: "אם הכול הצליח, סימן שלא העזתם. אני הייתי מצפה ש-50% יסתיימו בכישלון".‏[4]

במשך תקופה מסוימת בשנות ה-90 שימש פלד בתפקיד עוזר שר הביטחון לענייני תעשיות ביטחוניות. במסגרת תפקיד זה פעל רבות להגברת שיתוף הפעולה בין התעשיות הביטחוניות בישראל, על-מנת לקדם את הישגיהן הטכנולוגיים והכלכליים.

משנת 1986 ועד לפטירתו בשנת 2000 היה יו"ר עמותת יד לשריון.

פרטים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד היסטוריה וכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ומינהל מתקדם בטכניון.

נישא לדינה, בתו של צבי ליברמן. בנו הבכור נהרג בתאונת מטוס בחוף השנהב ב-1978.

משה פלד נפטר באפריל 2000 והובא למנוחות במושבו, נהלל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]