משה צבי נריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב נריה
Moshe Zvi Neria.jpg
תאריך לידה כ"א בשבט ה'תרע"ג
תאריך פטירה י"ט בכסלו ה'תשנ"ו
השתייכות ציונות דתית
נושאים שבהם עסק אבי דור הכיפות הסרוגות
הקים את הישיבות התיכוניות
ממייסדי בני עקיבא.
תפקידים נוספים חבר הכנסת מטעם המפד"ל בכנסת השביעית
ראש מרכז ישיבות בני עקיבא
ראש ישיבת בני עקיבא כפר הרואה ומייסדה.
רבותיו הרב אברהם יצחק הכהן קוק
הרב צבי יהודה קוק
תלמידיו הרבנים חיים דרוקמן, יעקב אריאל, חנן פורת ועוד, ראו מתלמידיו
חיבוריו חיבורים על הראי"ה והגותו, הדפסת חידושי תורה של אביו ועוד, ראו מספריו
הרב נריה (יושב) לצד ישעיהו ברנשטיין
בניין הישיבה ההיסטורי כשבחזיתו הדקל ששתל הרב נריה (צולם ביום הלוויתו, 1995)

הרב משה צבי נריה (מנקין; כ"א בשבט ה'תרע"ג - י"ט בכסלו ה'תשנ"ו; 29 בינואר 1913 - 12 בדצמבר 1995) היה רב, מחנך ומנהיג רוחני, מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא. מכונה "אבי דור הכיפות הסרוגות", בשל השפעתו הרבה על עיצוב פניה של החברה הדתית-לאומית, הדוגלת בשילוב של תורה, עבודה ומדינה.

הרב משה צבי נריה
ממשלות 18
כנסות 9
סיעה מפד"ל

כיהן כחבר הכנסת למשך קדנציה אחת מטעם המפד"ל. חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ופרס הרב קוק.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב משה צבי מנקין נולד בכ"א בשבט תרע"ג, בלודז' שבפולין לרב פתחיה מנקין ולרחל. בצעירותו למד תורה במסירות נפש, בתקופת סטלין, בישיבות מינסק ושקלוב. עלה לארץ ישראל בשנת ה'תר"ץ (1930) בעקבות בקשה מטעם ישיבת "מרכז הרב" בירושלים. מיד כשהגיע נקשר לרב אברהם יצחק הכהן קוק, ולבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק. המשיך בלימודיו בסמינר למורים "מזרחי" ובישיבת "מרכז הרב", והוסמך לרבנות. כרבים מתלמידי הרב קוק, פנה להגשמה בציבוריות הישראלית, ברוחו ובחזונו של רבו.

נמנה עם ראשי תנועת הנוער הדתי בני עקיבא ומנהיגה הרוחני של התנועה שנים רבות. ערך את ביטאון התנועה, "זרעים", וכתב מספר שירי תנועה ובהם אף את המנון התנועה, הפותח במילים: "יד אחים לכם שלוחה, הנוער החביב / על דגלנו כולכם, חנו מסביב / יזהיר לכם כוכב תורה / דרככם סוגה בעבודה". כתב שירים גם על עניינים אחרים כמו ירושלים, חטיבה 7, השואה ושירים אישיים. פעילותו בתנועת בני עקיבא לא הייתה לרוחו של הרב צבי יהודה קוק, ולכן נהג לכתוב מאמרים ולהרצות תחת שם העט "נריה"[דרוש מקור] (על פי הפסוק "נר ה' נשמת אדם"), ולימים עיברת את שמו ממנקין לנריה באופן רשמי. בשנות ה-30 שימש ככתב בעיתון "היסוד".

בשנת 1940 (ה'ת"ש), חרף התנגדויות בתוך תנועתו, ייסד את ישיבת בני עקיבא הראשונה במושב העובדים הדתי כפר הרא"ה, ישיבה שלראשונה שילבה עבודת אדמה ולימודי קודש ביחד. הרב נריה כיהן בה כראש ישיבה ומורה לתלמוד ומחשבת ישראל. לימים, עקב דרישת ההורים, הוכנסו לישיבה לימודי תיכון על חשבון עבודת הכפיים בעידודו של שותפו לראשות הישיבה, הרב אברהם צוקרמן. הרב נריה התנגד למהלך זה ואף התבטא כי "יצמחו לי שערות על כף היד לפני שילמדו לימודי חול בישיבה", אך השלים עם מהלך זה בדיעבד. בעקבות ייסוד ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה יזם את הקמתן של ישיבות ואולפנות בני עקיבא נוספות בכל רחבי הארץ, וכך הפכה ישיבת כפר הרואה ל"אם ישיבות בני עקיבא". מרביתם של ישיבות בני עקיבא היו ישיבות ואולפנות תיכוניות, אך חלקם היו בתי ספר מקצועיים וישיבות הסדר.

עם קום המדינה, הכנסת החליטה להכריז על יום ה' באייר כעל יום העצמאות וביקשה ליצוק ליום זה (בשיתוף הרבנות הראשית לישראל) גם תוכן דתי. הרב נריה חיבר אז את טיוטת נוסח התפילה המיוחד ליום העצמאות, אשר התקבל ברובו. לאחר מותו, הוציא הרב יעקב אריאל, באמצעות ישיבת רמת גן, את הסידור גואל ישראל המבוסס על הנוסח של הרב נריה.

במהלך מלחמת העצמאות ליווה הרב נריה את חטיבה 7, שבה היה ריכוז גדול של חיילים דתיים בגדוד 79, ואף חיבר שיר כהמנון החטיבה ('צהלי ורוני חטיבה 7', כיום שיר זה אינו משמש כהמנון החטיבה). במהלך מבצע חירם באוקטובר 1948 יצאה החטיבה מאזור צפת, וכבשה את חלקו המזרחי של הגליל העליון, כולל את אזור הר מירון. החטיבה התרכזה במהלך חורף 1948-1949 באזור הגליל העליון. בראשית 1949 אירגן הרב נריה אירוע הודיה המוני על הצלחות מלחמת העצמאות, בו השתתפו חיילים דתיים, תלמידי ישיבת כפר הרוא"ה, פדויי שבי ואחרים. מקום הכינוס נקבע לקבר הרשב"י במירון, ותאריך האירוע נקבע לז' באדר. בעקבות כינוס זה נקבעה מסורת של עלייה לקבר הרשב"י בז' באדר מדי שנה‏[1].

היה חבר הנהלת התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

כיהן כחבר הכנסת בכנסת השביעית מטעם המפד"ל (1969-1973), והיה חבר בוועדת החינוך והתרבות. כשפרש, טען שהייתה זו טעות שבכלל נכנס, כי בכנסת "אי אפשר שלא ללכלך את הידיים".

כתב מספר רב של ספרים על הרב קוק שמהווים מעין ביוגרפיה שלו, תוך שהוא שוזר בהם סיפורים והגות משל הרב קוק.

ב-1973 זכה בפרס החינוך של עיריית תל אביב. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לקידומה ופיתוחה של החברה והמדינה.

ב-1983 פרש מהמפד”ל והקים את תנועת מצ"ד. בשנת 1993 הקים, יחד עם הרב שאול ישראלי, את הארגון "איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל", על רקע התנגדותם להסכמי אוסלו.

נפטר בגיל 82, בי"ט בכסלו ה'תשנ"ו (12 בדצמבר 1995). קרוביו שעמדו ליד מיטתו לפני מותו מעידים שמילותיו האחרונות היו: "קר לי! תחממו אותי בדברי תורה! תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה. תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל ולהפרד ממנה באהבה, בשמחה וברצון. קדושה אני מבקש. קודש קודשים אני מבקש. תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל, תנו לי הרגשת קדושת ארץ ישראל. תנו לי הרגשת קדושת עם ישראל!". קרא כמה פעמים בקול גדול, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" וסיים במילים "נתקדש כולנו".‏[2]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו נקראו היישוב נריה, שכונת נוף נריה בלוד, רחובות בפתח תקווה, נתניה ובית אל, ישיבת הסדר "שדמות נריה" ביישוב שדמות מחולה, "מרכז נריה", אולפנת נריה בדימונה, הגרעין התורני בקרית מלאכי, "שבט" (מחזור) בתנועת הנוער בני עקיבא, והפרויקט ההתנדבותי "לאורו נלך".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרב נריה ולאשתו רחל שמונה ילדים. בנו הרב נחום נריה הוא ראש מוסדות תורה בציון בירושלים ולשעבר ר"מ בישיבת הכותל. בנו אברהם יצחק נפטר ב-1985. נכדו אחיקם עמיחי נהרג בפיגוע בנחל תלם בדצמבר 2007. בנו פתחיה היה נשוי לשחקנית החוזרת בתשובה עירית שלג.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורות התפילה - פרקים בהגותו של הראי"ה קוק על התפילה.
  • משנת הרב - עשרה פרקים על יסודות הגותו של הראי"ה קוק.
  • מועדי הראי"ה - החגים בחייו ובהגותו של הראי"ה קוק.
  • שיחות הראי"ה - שלושים ותשע שנותיו הראשונות של הראי"ה קוק.
  • טל הראי"ה - השלמות לספר "שיחות הראי"ה".
  • חיי הראי"ה - תקופת יפו בחיי הראי"ה קוק.
  • בשדה הראי"ה - עניינים שונים בחייו ובהגותו של הראי"ה קוק.
  • לקוטי הראי"ה (שלושה כרכים) - עניינים שונים בחייו ובהגותו של הראי"ה קוק.
  • ענבי פתחיה - עיונים בהלכה.
  • צניף מלוכה - על ארץ ישראל, מדינת ישראל ועוד.
  • נר למאור - על פרשיות התורה.
  • נר למאור - על הגדה של פסח.
  • בני הישיבות וגיוסם - חוברת על גיוס בחורי ישיבות.
  • מלחמות השבת - על דיני מלחמה בשבת.
  • מורשת ארץ.
  • על משכנות הרועים.
  • אפיק בנגב - ישראל במדינתו.
  • מאורות נריה - סדרת ספרים על מועדי ישראל.
    • מאורות נריה - אלול ותשרי;
    • מאורות נריה - חנוכה ופורים;
    • מאורות נריה - ישראל במדינתו: על מדינת ישראל, חבלי לידתה, הקמתה והתמודדויותיה.
  • מן הפנקס הפתוח - אימרות, הגיונות והדרכות, הוצאת ידיעות ספרים, בעריכת צילה בר-אלי, 2008.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במשוך היובל : חמישים שנות תנועת בני-עקיבא בישראל תרפ"ט-תשל"ט, תנועת בני עקיבא בישראל
  • יצחק רפאל, אנציקלופדיה של הציונות דתית (כרך ו'), מוסד הרב קוק, ירושלים
  • מאורות נריה
  • צילה בר -אלי, שחר אורו, ירושלים, ה'תשס"ב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניגון הדבקות של חטיבה 7, זאב אלק, מקור ראשון, מוסף 'שבת', 26.11.10
  2. ^ מילותיו האחרונות זכו לשני לחנים. ראו: [1], [2]