משה צימרמן (היסטוריון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Zimmermann, Moshe.1.jpg

משה צימרמן (נולד ב-25 בדצמבר 1943 בירושלים), היסטוריון ישראלי המתמחה בהיסטוריה של גרמניה. פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית ומנהל מרכז קבנר להיסטוריה גרמנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צימרמן למד בבית הספר היסודי והתיכון "מעלה" בירושלים. למד לתואר ראשון, שני ודוקטורט בהיסטוריה באוניברסיטה העברית.

עוסק במחקר בהיסטוריה גרמנית, היסטוריה יהודית-גרמנית, היסטוריה של יחסי ישראל-גרמניה, היסטוריה של הספורט. צימרמן פרסם מחקרים בנושא ההיסטוריה של האמנסיפציה של יהודי גרמניה במאה ה-19; ראשיתה של האנטישמיות בגרמניה – הביוגרפיה של וילהלם מאר; ההיסטוריה של הציונות הגרמנית; תולדות יהודי גרמניה במחצית הראשונה של המאה העשרים; גורל יהודי גרמניה במלחמת העולם השנייה; תפקידו של הספורט בתולדות היהדות המודרנית.

במקביל לעבודתו המחקרית באוניברסיטה, עסק צימרמן בפיתוח תוכניות לימוד בהיסטוריה במשרד החינוך בשנות השבעים. הוא כיהן כיו"ר הוועדה לתוכניות לימודים לחטיבת הביניים בהיסטוריה בשנות התשעים. בנוסף כתב ספרי לימוד בהיסטוריה לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה.

צימרמן כתב פליטונים בעיקר בעיתונות דוברת גרמנית, וכן פרסם ספרים על ישראל והסכסוך הישראלי-פלסטיני בשפה הגרמנית.

בשנת 1993 זכה במלגת הומבולדט למדענים מצטיינים. כן זכה בשנת 1997 בפרס לחוקרים זרים מטעם ה-DAAD, וב-2002 בפרס על שם ליאופולד לוקאס על הצטיינות מיוחדת במחקר מטעם אוניברסיטת טיבינגן. בשנת 2006 זכה בפרס לסינג לביקורת מטעם אקדמיית לסינג בוולפנביטל.

תביעות דיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צימרמן מביע את דעותיו בסוגיות שונות הנמצאות על סדר היום הציבורי. על סגנונו עמדה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ענת ברון, בפסק דין שבו דחתה תביעת לשון הרע שהגיש נגד ידיעות תקשורת בע"מ:

התרשמתי כי התובע משמיע התבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות במתכוון ובאופן שיטתי, בין במדיה הכתובה ובין במדיה המשודרת, ומבקש לעורר ולעודד פולמוס ציבורי בסוגיות שהוא מייחס להן חשיבות. בכך כשלעצמו אין כל פסול, נהפוך הוא: חופש ביטוי המאפשר לאדם להתבטא ולהשמיע גם עמדות קשות, כאלה הנוגעות בעצבים החשופים של החברה, הוא אחד היסודות החשובים של חברה דמוקרטית, והוא אף היסוד המאפשר קיומו של דיון פתוח ומפרה.

אולם התובע, אשר עומד פעם אחר פעם על זכותו להתבטא בלשון בוטה ולהשתמש בביטויים שנויים במחלוקת, איננו זכאי לדרוש ממשתתפים אחרים בשיח הציבורי להימנע מלבקר את עמדותיו שלו, ואף אינו יכול לצפות מהם להשיב ללשונו המושחזת בכפפות של משי.‏‏‏[1]

בתביעת לשון הרע שהגיש צימרמן נגד עיתון הארץ ונדחתה, קבעה השופטת יהודית שבח:

הנה כי כן, הוכח כי התובע אכן עורך השוואות, אנליטיות ומקצועיות, לשיטתו, בין גורמים ישראליים לבין גורמים נאציסטים ובין היתר, משווה בין נוער חברון לנוער ההיטלריסטי, למוטיבציה ותנאי השירות של חיילי היחידיות המובחרות לבין חיילי הוואפן אס.אס, בין אוהדי הכדורגל הישראליים לבין גזעני הרייך השלישי, בין שיטת החינוך בה מחנכים את נוער חברון לבין שיטת החינוך בה חונך הנוער ההיטלריסטי, בין התנ"ך לבין "מיין קאמפ", להבדיל אלף אלפי הבדלות, בין הקריאה לסילוקו של התובע מן האקדמיה לבין הקריאות שאפיינו את גרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון, בין משפט אייכמן לבין משפט שורפי הרייכסטג וכו'.‏‏‏[2]

לדברי צימרמן, הוא ערער על פסק דין זה.‏‏‏[3]

תביעות דיבה אחדות שהוגשו נגד צימרמן, נדחו על ידי בית המשפט.‏‏‏[4]

מבחר מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וילהלם מאר – הפטריארך של האנטישמיות. ירושלים 1982
  • עבר גרמני - זיכרון ישראלי. תל אביב 2002
  • גרמנים נגד גרמנים, גורלם של היהודים 
1945–1938, תל אביב 2013 (תורגם מגרמנית)
  • Hamburgischer Patriotismus und deutscher Nationalismus. Die Emanzipation der Juden in Hamburg 1830-1865, Hamburg, Hans Christians, 1979.
  • Wilhelm Marr - The Patriarch of Antisemitism, New York, Oxford UP, 1986.
  • Wende in Israel - Zwischen Nation und Religion. Berlin 1996
  • Geschichte der Deutschen Juden 1914-1945. München, Oldenbourg, 1997.
  • Deutsch-Jüdisch, München, 2000.
  • Die deutschen Juden in der Geschichte der Shoah: Keine Exklave! Tübingen 2002
  • Goliaths: Deutsch-jüdische Vergangenheit: Der Judenhass als Herausforderung. Paderborn 2005
  • Deutsche gegen Deutsche. Das Schicksal der Juden 1938-1945. Berlin 2008
  • Die Angst vor dem Frieden. Das Israelische Dilemma. Berlin 2010
  • (with E. Conze, N. Frei, P. Hayes), Das Amt und die Vergangenheit. Deutsche Diplomaten im Dritten Reich und in der Bundesrepublik. München 2010

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משברי הלאומיות הגרמנית במאה ה-19 וה-20. ירושלים 1982
  • גרמניה אחרי 1945 – ההתגברות על הטראומה? (בשיתוף עם מיכאל טוך) ירושלים 1984
  • ההתנגדות לנציונל-סוציאליזם. ירושלים 1986
  • מחקרים בהיסטוריוגרפיה (בשיתוף עם י. שלמון ו-מ. שטרן) ירושלים 1987
  • דרכה המיוחדת של גרמניה בהיסטוריה. ירושלים 1989
  • יחסים נורמליים? 25 שנות יחסי ישראל-גרמניה. (בשיתוף עם עודד היילברונר), ירושלים 1993
  • מעבר לסוברניות? האינטגרציה האירופית. (בשיתוף עם ו. ויידנפלד) ירושלים 1996
  • הגרמנים 1945-1990. (בשיתוף עם ע. היילברונר) ירושלים 1998
  • הרייך השלישי – הערכה מחדש. ירושלים 1999
  • גרמניה וארץ ישראל – מפגש של תרבויות. ירושלים 2004
  • בין המולדות. היקים במחוזותיהם. (בשיתוף עם י. חותם) ירושלים 2005
  • Zweimal Heimat. Die Jeckes zwischen Mitteleuropa und Nahost. Frankfurt 2005
  • Israel-Österreich. Von den Anfäng bis zum Eichmann-Prozess. Innsbruck 2005
  • On Germans and Jews under the Nazi Regime. Essays by Three Generations of Historians. Jerusalem 2006
  • (with Dan Diner) Disseminating German Tradition. Leipzig 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ א (ת"א) 2313/00 פרופ' משה צימרמן נגד ידיעות תקשורת בע"מ, ניתן ב-23.2.2005‏
  2. ^ א (ת"א) 128853/01 פרופ' משה צימרמן נגד הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח', ניתן ב-25.3.2004
  3. ^ יאיר שלגהליגה נגד השמצה מבפנים, באתר הארץ, 10.3.2005‏
  4. ^ ‏א (י-ם) 18275/95 מאיר גרוס ואח' נגד משה צימרמן, ניתן ב-23.12.1999‏
    עא (ת"א) 1070/01 משה צימרמן נגד רחבעם זאבי, ניתן ב-3.11.2003