משה רון

משה רון (נולד כמשה זינגר) הוא פרופסור לספרות אנגלית ולספרות השוואתית באוניברסיטה העברית, מתרגם ועורך ספרותי ישראלי. רון מתרגם מצרפתית ואנגלית ומרבה לתרגם ספרות אמריקאית עכשווית. ערך עם חנן חבר את סדרת "הכבשה השחורה" של ספרי סימן קריאה, ועבד כמתרגם וכעורך של הספריה החדשה. כיום נמנה עם עורכי "הספרייה לעם" של הוצאת עם עובד ומתרגם לסדרה זו.

רון השלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת ייל ב-1975 וב-1980 מונה למרצה באוניברסיטה העברית. ב-1985 הפך למרצה בכיר, וב-2005 לפרופסור חבר. ב-2007 הפך לפרופסור אמריטוס.

בין תרגומיו:

ספרי פול אוסטר (המצאת הבדידות; בארץ הדברים האחרונים; מוזיקת המקרה; לוויתן).
ספרי ריימונד קארבר (עוד סיפורים; סיפורים אחרונים; אף אחד לא אמר שום דבר; על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה; דבר קטן וטוב).
הקובץ "שבעה סיפורי דיוקן" (2001), שגם ערך אותו והוסיף לו אחרית דבר והערות.
ז'אק דרידה, "בית המרקחת של אפלטון" (לו הוסיף הקדמה וביאורים).

בין עבודות העריכה שלו:

חמישים ישראלים קצרצרים (עם חנן חבר) (1999)
האנשים הכחולים: סיפורים צפון-אמריקאיים (1997)
מספריה של אילנה ברנשטיין, (איים של שקט; עם חנן חבר: שארה כסותה עונתה, 1991, דַיָה הֶנִיג (1992))