משה שטקליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה שטקליס
1898 –‏ 1967
Moshe Stekelis.jpg
תרומות עיקריות
מערת כבארה, גילוי התרבות הירמוכית

משה שטקליס (18 ביוני 18981 במרץ 1967) היה פרופסור ישראלי לארכאולוגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקמניץ-פודולסקי שבאוקראינהתחום המושב של האימפריה הרוסית). למד ארכאולוגיה באוניברסיטת אודסה והחל לעסוק בארכאולוגיה של אתרים פרהיסטוריים בברית המועצות, אולם הוגלה לסיביר בעוון פעילות ציונית ובשנת 1928 עלה לארץ ישראל.

בתחילה עבד בישראל בייבוש ביצות כבארה, ובשנת 1929 גילה את מערת כבארה. בשנת 1931 חפר עם בנימין מזר במערת קבורה ברמת רחל ובעקבות החפירות נתגלעו בין השניים חילוקי דעות בעניין הקרדיט על פרסום תוצאות החפירות.‏[1][2] בשנת 1931 ערך סקר של דולמנים ומבנים מגאליתים בדרום סוריה ובצפון ארץ ישראל. בהמשך חפר באתרים פרהיסטוריים באזור גשר בנות יעקב ושער הגולן, ביחד עם הקונסול הצרפתי בירושלים רנה נוויל. בשנת 1935 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטה בפריז ובשנת 1938 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית.

בשנת 1943 חפר יחד משלחת מהאוניברסיטה העברית בירושלים באתר ליד קיבוץ שער הגולן. המשלחת שבה לחפירות באתר לאחר תום מלחמת העצמאות בין השנים 1949-1952. שטקליס וחברי המשלחת זיהו מאפיינים של תרבות ייחודית, שלה תעשיית אבני צור, כלי חרס וחפצי אומנות רבים, וכינו אותה בשם "התרבות הירמוכית". אתר החפירות, שכונה לאחר מכן "הכפר הירמוכי" מתוארך בקירוב לשנים 6400 לפנה"ס עד 6000 לפנה"ס. גודל האתר כ-0.2 קמ"ר (כ-200 דונם) וחיו בו 2,000-1,000 איש, דבר המלמד כי ההתיישבות הייתה אחת מהגדולות בעולם באותה עת.

בין השנים 19441947 השתתף בחפירות בתל בית ירח, יחד עם בנימין מזר ומיכאל אבי-יונה. בשנת 1949 ניהל חפירות באזור קיבוץ עברון.‏[3] בשנות ה-50 חפר במערת כבארה,‏[4] וב-1960 ניהל את החפירות הראשונות בתל עובדיה שבעמק הירדן.‏[5]

בין האתרים הנוספים בהם חפר נמנים גם האתרים בכרמל: מערת ספונים (1941), נחל אורן ומערת אצבע.

בסוף שנת 1929[6] נישא למשוררת מרים ילן-שטקליס, וב-1939 התגרש ממנה והתחתן עם המאיירת בינה גבירץ שאיירה את ספרה הראשון של ילן-שטקליס.‏[7]

שטקליס עודד הקמת מוזיאונים שיעסקו בפרהיסטוריה וזאת כדי להנגיש את תוצאות המחקר לציבור. בשנת 1962 ייסד את המוזיאון לפרהיסטוריה בגן החיות הלימודי שבמרכז הכרמל בחיפה.‏[8] לאחר מותו נקרא המוזיאון על שמו. הוא נטל חלק בעיצוב אופים של מוזיאון התרבות הירמוכית בשער הגולן, והתצוגה של הממצא הפרהיסטורי במוזיאון ישראל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כלי צור, תל אביב: דפוס אחדות, תש"א.
  • התרבות הירמוכית, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1966.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.