משה שטקליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה שטקליס
1898 –‏ 1967
Moshe Stekelis.jpg
תרומות עיקריות
חפירה באתרי מפתח פרהיסטוריים, גילוי התרבות הירמוכית

משה שְׁטֶקֶלִיס (18 ביוני 189812 במרץ 1967) היה ארכאולוג ישראלי, פרופסור לארכאולוגיה פרהיסטורית באוניברסיטה העברית בירושלים. נחשב לפרהיסטוריון העברי הראשון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקמניץ-פודולסקי שבאוקראינהתחום המושב של האימפריה הרוסית). למד ארכאולוגיה באוניברסיטת אודסה והחל לעסוק בארכאולוגיה של אתרים פרהיסטוריים בברית המועצות, אולם הוגלה לסיביר בעוון פעילות ציונית ובשנת 1928 עלה לארץ ישראל. בסוף שנת 1929[1] נישא למשוררת מרים ילן-שטקליס. ב-1939 התגרש ממנה והתחתן עם המאיירת בינה גבירץ שאיירה את ספרה הראשון של ילן-שטקליס.‏[2]

בתחילה עבד בישראל בייבוש ביצות כבארה, ובמהלך עבודתו גילה את מערת כבארה בשנת 1929. בשנת 1931 חפר עם בנימין מזר במערת קבורה ברמת רחל ובעקבות החפירות נתגלעו בין השניים חילוקי דעות בעניין הקרדיט על פרסום תוצאות החפירות.‏[3] בשנת 1931 ערך סקר של דולמנים ומבנים מגליתיים בדרום סוריה ובצפון ארץ ישראל. בהמשך היה הראשון לחקור בשיטתיות את האתרים הפלאוליתיים גשר בנות יעקב ומערת קפזה, ביחד עם הקונסול הצרפתי בירושלים רנה נוויל. בשנת 1935 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטה בפריז, ובשנת 1938 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1943 חפר מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים באתר הנאוליתי שער הגולן. המשלחת שבה לחפירות באתר לאחר תום מלחמת העצמאות בין השנים 1949-1952. שטקליס חשף כפר עם מאפיינים של תרבות נאוליתית ייחודית, שלה תעשיית כלי צור, כלי חרס וחפצי אומנות רבים כצלמיות, וכינה אותה בשם "התרבות הירמוכית" (על שם נהר הירמוך הזורם בסמוך לאתר). הכפר הירמוכי מתוארך בקירוב לשנים 6400 לפנה"ס עד 6000 לפנה"ס. גודל האתר כ-0.2 קמ"ר (כ-200 דונם) וחיו בו 2,000-1,000 איש, דבר המלמד כי ההתיישבות הייתה אחת מהגדולות בעולם באותה עת.

בין השנים 19441947 השתתף בחפירות בתל בית ירח, יחד עם בנימין מזר ומיכאל אבי-יונה. בשנת 1949 ניהל חפירות באתר עברון מהתקופה הפלאוליתית התחתונה.‏[4] בשנות ה-50 חפר במערת כבארה ומצא שם קבורה של האדם הניאנדרטלי מהתקופה הפלאוליתית התיכונה[5] וב-1960 ניהל את החפירות הראשונות בעובדיה שבעמק הירדן.‏[6] עם האתרים הנוספים שבהם חפר נמנים גם האתרים בכרמל: מערת ספונים (1941), נחל אורן ומערת אצבע.

כל האתרים הנזכרים לעיל מוכרים כיום כאתרי המפתח של הפרהיסטוריה של ארץ ישראל, ורובם נחקרו על ידי משלחות ארכאולוגיות נוספות לאחר מותו של שטקליס.

שטקליס עודד הקמת מוזיאונים שיעסקו בפרהיסטוריה וזאת כדי להנגיש את תוצאות המחקר לציבור. בשנת 1962 ייסד את המוזיאון לפרהיסטוריה בגן החיות הלימודי שבמרכז הכרמל בחיפה.‏[7] הוא נטל חלק בעיצוב אופים של מוזיאון התרבות הירמוכית בשער הגולן, והתצוגה של הממצא הפרהיסטורי במוזיאון ישראל.

עם תלמידיו נמנים הפרהיסטוריונים עופר בר-יוסף ותמר נוי.

משה שטקליס נפטר בביתו שבירושלים ונטמן בבית עלמין בעיר. המוזיאון לפרהיסטוריה בחיפה נקרא על שמו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Les monuments mégalithiques de Palestine, Paris: Masson (Archives de l’Institut de paléontologie humaine, 15), 1935.‎

בעריכתו ובהשתתפותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מודעה המודיעה על הנישואים, דבר, 27 בדצמבר 1929.
  2. ^ יוסי רגב, האכזבה של הילדה והאכזבה של המשוררת, 22 בפברואר 2009
  3. ^ בעניין חפירות רמת רחל, משה שטקליס, דבר, מכתב למערכת, 9 בנובמבר 1934; תשובה בעניין החפירות ברמת רחל, בנימין מייזלר, דבר, מכתב למערכת, 13 בנובמבר 1934.
  4. ^ תקופת האבן, מוזיאון לתולדות העיר נהריה
  5. ^ מערת כבארה, אתר SYT
  6. ^ שרידים ממהפכה גדולה, דבר, 27 במאי 1960.
  7. ^ מוזיאון לפרי-היסטוריה נפתח על הכרמל בחיפה, דבר, 16 בפברואר 1962.