משוואת פל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משוואת פל היא משוואה דיופנטית מן הצורה x^2-Dy^2=1\,, כאשר D הוא שלם לא ריבועי, ו- x,y נעלמים שצריכים לקבל ערכים שלמים. אם אין ל- D מחלקים ריבועיים, אז למשוואה ישנם אינסוף פתרונות, שאפשר לקבלם על ידי פיתוח השורש הריבועי של D לשבר משולב. לעתים, עבור ערכי D מסוימים, הפתרון החיובי הקטן ביותר גדול במיוחד. לדוגמה, עבור D=661\,, הפתרון הקטן ביותר למשוואה הוא x=16421658242965910275055840472270471049\, (38 ספרות) ו- y=638728478116949861246791167518480580\, (36 ספרות). (אין מספר אחר עד 1000 שעבורו הפתרון המינימלי מורכב מ-x ו-y גדולים יותר.)

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משוואת פל נחקרה כבר במאה השביעית לספירה בהודו, על ידי המתמטיקאי והאסטרונום בראהמגופטה, שפיתח את שיטת Chakravala לפתרון משוואות ממעלה שנייה, ובהן גם משוואת פל. שיטתו זו מופיעה בספרו Brahma Sphuta SiddhaDta כבר בשנת 628, כאלף שנים בטרם זמנו של ג'ון פל. ספרו זה תורגם לערבית בשנת 773, וללטינית ב-1126. הן Bhaskara II במאה ה-12 והן DarayaDa במאה ה-14 גילו פתרונות כלליים למשוואת פל ומשוואות ריבועיות דומות. את "בעיית הבקר של ארכימדס", אפשר לתרגם למשוואת פל, שפתרונה הוא בן יותר מ-206,000 ספרות.

שם המשוואה נקבע על ידי לאונרד אוילר, אשר ייחס, את חקירתה למתמטיקאי האנגלי ג'ון פל. ישנם הטוענים שאוילר בלבל בין פל ללורד ברונקר, אשר היה המתמטיקאי האירופאי הראשון שגילה פתרון כללי למשוואה. אולם, התייחסות למשוואת פל מופיעה בספר של יוהאן ראהן, אשר נטען שפל תרם לה רבות, וייתכן שאוילר במודע קרא למשוואה על שמו של פל. חקירה יסודית של המשוואה נעשתה על ידי ז'וזף לואי לגראנז' ‏‏‏[1].

משוואת פל ושלמים אלגבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך \ x^2-Dy^2 הוא הנורמה של האיבר \ x+\sqrt{D}y בשדה המספרים \ \mathbb{Q}[\sqrt{D}]. הפתרונות למשוואת פל, אם-כך, הם מספרים כאלה, שהנורמה שלהם היא 1. לפי משפט 90 של הילברט, הפתרון הכללי למשוואה הוא \ x+\sqrt{D}y = \frac{a+\sqrt{D}b}{a-\sqrt{D}b} = \frac{a^2+Db^2}{a^2-Db^2}+\frac{2ab}{a^2-Db^2}\sqrt{D}, ובגלל ההומוגניות אפשר להניח ש-a,b שלמים. זהו, אם כן, הפתרון הכללי במספרים רציונליים.

הדרישה שהמקדמים x ו-y שלמים פירושה שמחפשים את האיבר דווקא בחוג \ \mathbb{Z}[\sqrt{D}], שבו איברים בעלי נורמה 1 הם איברים הפיכים. למעשה האיברים ההפיכים הם בעלי נורמה 1 או 1-, ולכן מעוניינים גם בפתרונות למשוואה \ x^2 - Dy^2 = -1. לעתים מחפשים פתרונות בחוג השלמים של השדה, השווה לחוג \ \mathbb{Z}[\sqrt{D}] אם \ D \equiv 2,3 \pmod{4}, ול- \ \mathbb{Z}[\frac{1+\sqrt{D}}{2}] אם \ D \equiv 1 \pmod{4}. במקרה האחרון האיברים ההפיכים מתאימים לפתרונות של המשוואות \ x^2 - D y^2 = \pm 1, \pm 4. משפט היחידות של דיריכלה מתאר את אוסף האיברים ההפיכים בחוגים כאלה, ולכן אפשר לראות בו הכללה של פתרון משוואת פל.

היתרון בגישה זו הוא שהיא מציעה באופן טבעי פעולת כפל של פתרונות: הנורמה היא פונקציה כפלית, ולכן אם \ x^2 - D y^2 = 1 ו- \ {x'}^2 - D {y'}^2 = 1, מתקבל פתרון נוסף מן המכפלה \ (x^2-Dy^2)({x'}^2-D{y'}^2) = (xx'+Dyy')^2 - D (xy'+yx')^2 = 1. באופן כזה אפשר ליצור מפתרון אחד סדרה אינסופית של פתרונות. למעשה, אפשר להוכיח שאוסף הפתרונות הוא בעל מבנה כזה בדיוק: כולם נוצרים מפתרון יסודי אחד. יתרה מזו, הפתרונות לכל משוואה מהצורה \ x^2 - Dy^2 = k מתקבלים מהכפלת מספר סופי של פתרונות יסודיים של המשוואה, בפתרונות השונים של המשוואה \ x^2 - Dy^2 = 1.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ JohD Pell‏, Math Tutor
P mathematics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מתמטיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.