משולם פייש לאווי (השני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב משולם פייש סג"ל לאווי מטאהש
לידה 11 באפריל 1921
ג' בניסן תרפ"א
נִירְטָאש, רוזנות סַאבּוֹלְץ',
ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באוגוסט 2015 (בגיל 94)
כ"ז באב תשע"ה
קריית טאש, בואבריאן, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית החיים קריית טאש
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות הונגריה, קנדה
תקופת הפעילות ? – 12 באוגוסט 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו אשר לאווי
חיבוריו עבודת עבודה
בת זוג חוה לבית ויינגרטן (תש"ו - תשנ"ז)
מלכה לבית האס (תשס"ו - )
אב מרדכי סג"ל לאווי
אם צירל לבית פעקעטע
צאצאים מרדכי לאווי
צירל פיש
ברכה חנה מאיער
פריידל שרה כ"ץ
ששא מלכה אלטה כהנא
אלימלך לאווי
אדמו"ר חסידות טאש ה־רביעי
1952–2015
(כ־63 שנים)
→ מרדכי סג"ל לאווי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
האדמו"ר רבי משולם פייש לאווי (השני) מטאהש
האדמו"ר בנטילת לולב בחול המועד סוכות

משולם פייש סג"ל לאווי (בהונגרית: Lőwy Ferencz; ג' בניסן תרפ"א, 11 באפריל 1921 – כ"ז באב תשע"ה, 12 באוגוסט 2015) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות טאהש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה נירטאש (טאש בפי היהודים)[1] לרב מרדכי סג"ל לאווי, בנו הבכור של האדמו"ר רבי אלימלך מטאש, ולאשתו השנייה צירל, בת הרב יעקב פעקעטע מנירבאטור. בשנת תר"ץ התמנה אביו לאב"ד דֶמֶטְשֶער הסמוכה.[2] בגיל שתים עשרה נסע לקאלוב, לישיבתו של דודו, אב"ד העיר הרב אשר לאווי.[3][4] בכ"ג בכסלו תש"ג (2 בדצמבר 1942) נפטר סבו ואביו מרדכי ירשו כאדמו"ר.[5]

השואה ורבנותו בהונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תש"ג גויס לאווי הצעיר לשירות העבודה ההונגרי ונשלח למחנות בקושיצה ובמרגיטה. לפי אמסעל, המפקחים התייחסו אליו כמשוגע בשל אדיקותו, והדבר אפשר לו לשמור במידת מה על אורח חיים דתי.[4] במרץ 1944 נכבשה המדינה על ידי גרמניה. באפריל כונסו יהודי האזור, בהם שאר בני משפחת לאווי, לגטו בנירג'האזה, שממנו שולחו לאושוויץ. מרבית משפחתו המורחבת אבדה שם; אביו האדמו"ר נרצח בר"ח אלול תש"ד (20 באוגוסט 1944).[2]

לאחר שהצבא האדום נכנס למרגיטה שוחרר סג"ל לאווי ממחנה העבודה. הוא נדד לארד, למאקו ולבסוף לקליינווארדיין ולא מצא בהן ניצולים רבים. בתש"ו נשא לאישה את חוה, בתו של הרב יהודה ויינגרטן. לבסוף הוזמן על ידי שרידי חסידות טאש לבוא לשמש כאדמו"ר בנירג'האזה. הוא שהה שם כשנתיים וחצי, עד שחששו מהשלטון הקומוניסטי הביא אותו להורות לבני קהילתו לעזוב את הונגריה.[4]

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באדר תשי"א[6] עקר הרב לאווי למונטריאול שבקנדה, שם התגורר אחיו הגדול, חיים יוסף.[4] גם אחותם פריידל, אשת הרב שמואל מאיר לייפער, שרדה את השואה.[7] לאחר פסח הקים בעיר את בית המדרש "אוהל אלימלך".[4] ב-3 באוקטובר 1952 התאגדה בעיר "קהילת טאש" (בצרפתית: Tasher Congrégation).[8]

עוד מראשית שהייתו במונטריאל החליט לבסס את קהילתו מחוץ לעיר, כדי להתבודד מהשפעות העולם החיצון. בשנת 1963, באמצעות הלוואה בתנאים נוחים של 500,000 דולר קנדי[9] שקיבל מהתאגיד הפדרלי למשכנתאות, הוא הקים שיכון חסידי בשם "קריית טאש" בפרבר בּוּאַבְּרִיאַן הרחוק כ-30 ק"מ ממונטריאול.[10] למקום עברו שמונה-עשרה משפחות של חסידיו.[11] הוא הקים שם ישיבה בראשותו. ב-1973 היו בה 120 לומדים.[12] עם השנים נאספו סביבו חסידים רבים, וישנן קהילות של טאש גם בברוקלין, בלונדון,[13] בישראל ובבלגיה.[14] ב-1999 דיווח כתב ניוזוויק ג'ושוע האמר כי בקריה גרו כאלפיים נפש ועוד ששת אלפים איש היו פזורים בקהילות טאהש בעולם.[14]

ב-1979 הובילו האדמו"ר וראשי הקהילה מהלך לקבלת מעמד מוניציפלי עצמאי ל"קריית טאש" והיפרדות מבואבריאן. ממשלת קוויבק הודיעה כי תסכים אם העירייה תקבל זאת; ראש העיר תמך ברעיון משיקולי מיסוי. עם זאת, המהלך סוכל לאחר שדעת הקהל והתקשורת יצאו כנגדו, מחשש שיתאפשר לחסידות לחוקק חוקי-עזר עירוניים בהתבסס על דת.[15]

ב-1995, לקראת משאל העם על מתן עצמאות לקוויבק (אנ'), נקט האדמו"ר בעמדה הפוכה מזו של מרבית היהודים בחבל ושל בני המיעוטים בכלל, שחששו מעלייתם לשלטון של הלאומנים דוברי-הצרפתית. ב-12 בפברואר הופיע נציג מטעם "קריית טאש" בפני הוועדה הממשלתית שעסקה בנושא והביע בשם הרב תמיכה מלאה בעמדתם של הבדלנים. בעקבות כך זכה רבי לאווי לאהדה רבה בשורותיהם. ב-12 באוקטובר, שבועיים וחצי לפני המשאל, ביקר בקריה ראש ממשלת קוויבק, תומך העצמאות ז'ק פַּארִיזוֹ (אנ'), ונכח בחנוכת בית כנסת. לבסוף, מחשש לעורר איבה מצד הרשויות הפדרליות, חילקו התושבים בקריה את קולותיהם בין שני הצדדים במשאל.[16]

בהשקפתו, היה קרוב לעמדת חסידות סאטמר ולעדה החרדית. לאחר שהאדמו"ר מבעלז יצא נגד עמדת סאטמר בדרשתו במוצאי שמחת תורה התשמ"ב (20 באוקטובר 1981) ואמר כי חובה להשתתף בבחירות לכנסת, פרסם הרב לאווי הודעה שבה שיבח את ראב"ד העדה הרב משה אריה פריינד ושאר מנהיגיה ”הלוחמים נגד כל הפרצות... מבלי להכיר בשלטון המינים ולהיות בדול ומובדל מבלי להתפעל מהם... ובאיסור חמור פסקו לנו ע״ד רבותינו שאסור לקבל מהם שום תמיכה” והוסיף: ”מן השמים ריחמו עלינו והותירו לנו את קברניט הספינה ה"ה רבינו הקדוש רשכבה"ג בעל דברי יואל להאיר לנו בהחושך אשר כיסה ארץ מכל מיני הציונים למיניהם... האש קודש ששרף בקדושתו כל מיני קוצים כסיחים המחריבים את כרם ה' צבאות.”[17]

האדמו"ר התאלמן בכ"א באלול תשנ"ו (5 בספטמבר 1996).[18] בסוף תשס"ז נישא למלכה (בת רבי מענדל האס ממונטריאול), אלמנת הרב אברהם יצחק הויער.[19] ב-18 אוקטובר 2010 אושפז במצב אנוש בבית החולים היהודי במונטריאל בשל דלקת ריאות חמורה. הוא שוחרר לביתו ב-14 בנובמבר.[20]

דברי תורתו, שיחותיו וסיפורים בשמו הודפסו בסדרת ספריו "עבודת עבודה", שיצאה לאור בין 1993 ל-2009. פרופ' ויליאם שפיר התרשם כי עיקר חשיבותה היא הבאת המסרים של האדמו"ר לקהל חסידיו, בעיקר לילדיהם, מאחר שהוא הפסיק להופיע בפרהסיה באופן סדיר.[13]

האדמו"ר מטאהש עם הרב נפתלי צבי לאבין מזידיטשויב
מתפללים על קברו

הרב לאווי התפרסם באורח שבו נהג להתפלל באריכות.[21] תמר רותם הגדירה אותו כ"מעין סלבריטי" בעולם החסידי.[22] רבים מבני הקהילות החסידיות השונות בארצות הברית, כמו גם מבקרים אחרים, נהגו לשבות אצלו לפרקים או לעלות אליו כדי לבקש ברכה.[6][13]

בשנתיים האחרונות לחייו לקה בדלקת ריאות, ומאז הידרדרה בריאותו. נפטר ב-12 באוגוסט 2015, כ"ז באב ה'תשע"ה.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משולם פייש לאווי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Who's Who in American Jewry, Standard Who's Who, 1980. ISSN 0196-8009. עמ' 317.
  2. ^ 1 2 אמסעל, עמ' ריז.
  3. ^ Shlomo J. Spitzer, Die Rabbiner Ungarns, 1944: die orthodoxen Gemeinden. MTA Judaisztikai Kutatócsoport, 1999. עמ' 38. בשפה ההונגרית נכתב שם המשפחה לפני השם הפרטי
  4. ^ 1 2 3 4 5 מאיר אמסעל, כ"ק הה"צ רבי משולם פייש סג"ל לעווי שליט"א האדמו"ר מטאש, בתוך: ספר זכרונות המאור: הכרך השני. הוצאת בלשן (Balshon), ניו יורק התשל"ד, עמ' רכט, באתר היברובוקס.
  5. ^ אמסעל, עמ' ריז, רכ-רכא.
  6. ^ 1 2 Yitzchak Cohen. Tosh: A Hassidic Oasis in Quebec. המודיע, 10 בספטמבר 2010.
  7. ^ 1 2 אמסעל, עמ' רל.
  8. ^ Tasher Congrégation באתר Entreprises Quebecoise.
  9. ^ איחוד הקהילות האורתודוקסיות באמריקה. Jewish Life. כרך 37, גיליון ספטמבר-אוקטובר 1969. ISSN 0021-6577. עמ' 41.
  10. ^ Ernest Krausz, Gitta Tulea.Jewish Survival: The Identity Problem at the Close of the Twentieth Century. Transaction Publishers, 1998. עמ' 178.
  11. ^ Robert J. Brym. The Jews in Canada. Oxford University Press, 1993. עמ' 127.
  12. ^ המאור. שנה כ"ה, קונטרס ב', כסלו-טבת התשל"ג, עמ' 43.
  13. ^ 1 2 3 J.J. Lewis, William Shaffir. Tosh, Between Earth and Moon: A Hasidic Rebbe’s Followers and his Teachings. Cambridge Scholars, 2011.
  14. ^ 1 2 Joshua Hammer. Chosen by God: A Brother's Journey. Hyperion Books, 1999. עמ' 165.
  15. ^ Janet S. Belcove-Shalin. New World Hasidim: Ethnographic Studies of Hasidic Jews in America. SUNY Press, 1995. עמ' 57.
  16. ^ Lori G. Beaman. Religion and Canadian Society: Contexts, Identities, and Strategies. Canadian Scholars’ Press, 2012. עמ' 163-166.
  17. ^ צבי מאשקאוויטש. אוצרות ירושלים. ירושלים, תשמ"א. עמ' תתתש"כ.
  18. ^ המאור, שנה נ' קונטרס א', תשרי-חשוון התשנ"ז, עמ' 37.
  19. ^ "מזל טוב: האדמו"ר מטאהש התארס." 7 ביולי 2006.
  20. ^ Tosher Rebbe Released From Hospital. The Yeshiva World, 14 בנובמבר 2010.
  21. ^ Avraham Yaakov Finkel, Contemporary Sages: The Great Chasidic Masters of the Twentieth Century. Jason Aronson, 1994. עמ' 194.
  22. ^ תמר רותם, כל שטריימל הוא סיפור חיים, באתר הארץ, 25 במאי 2012
  23. ^ אשכול אודותיו בפורום היידי יידישע וועלט פארומס.
  24. ^ אבל: האדמו"ר מליז'ענסק זצ"ל הלך לעולמו, בחדרי חרדים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משולם_פייש_לאווי_(השני)&oldid=38373791"