משולש חלאיב

**משולש חלאיב** (אזור)
**مُثَلَّث حَلَايِب**
מדינה / טריטוריה	מצרים; סודן
בירת האזור	Halayeb
שטח	20,580 קמ"ר
גובה	251 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ באזור	2,000
קואורדינטות	22°28′09″N 35°31′23″E / 22.469166666667°N 35.523055555556°E
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת מצרים רגילה) קהיר אלכסנדריה אל-עריש אסואן אסמאעיליה לוקסור שארם; א-שייח'; סואץ סיווה ישראל ירדן סודאן ערב; הסעודית; ל; ו; ב; הים התיכון הים האדום משולש חלאיב

משולש חלאיב (בערבית: مُثَلَّث حلايب, תעתיק מדויק: מֻתַ'לַּת' חלאיב) הוא אזור בגבול בין מצרים וסודאן, על חוף ים סוף. הריבונות על האזור נמצאת במחלוקת בין שתי המדינות, מאז עצמאותה של סודאן ב-1956. החל מאמצע שנות התשעים, השליטה בפועל בידי מצרים. שטחו של המשולש 20,580 קמ"ר.

במשולש חלאיב נמצאים הכפרים אבו רמאד, חלאיב וראס חדרבה.

במשולש חלאיב גדל צמח אנדמי בשם Biscutella elbensis. (בו')

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת סודאן המודרנית בשנת 1899 בכיבוש משותף של מצרים והאימפריה הבריטית נקבע הגבול בין מצרים לסודאן על קו הרוחב 22° צפון ומשולש חלאיב נכלל במצרים. אולם בשנת 1902 שינו הבריטים את הגבול וקבעו קו גבול שונה, המכונה "הגבול האדמיניסטרטיבי", על פיו משולש חלאיב נכלל בסודאן. משולש חלאיב, שהיה שטח המרעה של שבט הבג'ה (beja) הוכלל בתחום סודאן^[1]. שני אזורים נוספים נמצאים בין הגבול של 1899 לגבול האדמיניסטרטיבי: שטח קטן יותר, ממערב למשולש חלאיב, בשם ביר טוויל, שהיה שטחו של שבט האבבדה, ורצועה צרה וקצרה לאורך הנילוס מצפון ליישוב ואדי חלפא, שכיום מוצפת ברובה על ידי אגם נאצר.

בעת שסודאן זכתה לעצמאותה בשנת 1956, נכלל משולש חלאיב במפות כחלק משטח סודאן^[2], אולם מצרים טענה שמשולש חלאיב הוא שטח שלה והוא רק מנוהל מנהלית על ידי סודאן. בפברואר 1958 בעת משאל העם במצרים על הקמת הרפובליקה הערבית המאוחדת, שהתקיימו במקביל לבחירות בסודאן, שיגרה מצרים חיילים לאזור לפקח על המשאל וסודאן הגיבה בכניסת חיילים שלה למשולש. מצרים הציבה בפני סודאן אולטימטום לפנות את צבאה מהמשולש וסודאן הגיבה שלא תוותר על השטח העשיר במחצבי ברזל, זהב ומגנזיום^[3]. ב-22 בפברואר 1958 דנה מועצת הביטחון בסכסוך, לבקשת סודאן, אך לא נתקבלה החלטה לאחר שמצרים הסכימה לדחות את הטיפול בנושא עד לאחר הבחירות הכלליות בסודאן בסוף פברואר^[4], מתוך תקווה שבבחירות יזכו גורמים פרו-מצריים^[5].

בינואר 1992 העניקה ממשלת סודאן לחברה קנדית זכויות לחיפוש נפט במים שלחופי משולש חלאיב. בעקבות זאת חידשה מצרים את דרישותיה למשולש והכניסה חיילים שלה למשולש^[6]. בעקבות ניסיון התנקשות בחוסני מובארכ באדיס אבבה האשימה מצרים את סודאן בשותפות בניסיון והשלימה את השתלטותה על המשולש.

במאי 2011 דנו שרי החוץ של שתי המדינות באפשרות לריבונות משותפת במשולש^[7]. במקביל האוכלוסייה המקומית של המקום שואפת לעצמאות רחבה יותר.^[^{דרוש מקור]}