משחק השרוכים

משחק השרוכים
אירוע	מחזור 29,; עונת 1997/1998 בליגה הלאומית
תאריך	2 במאי 1998
מיקום	אצטדיון קריית אליעזר, חיפה
שיפוט	אייל צור

משחק השרוכים הוא שמה של פרשה בכדורגל הישראלי, המתייחסת למשחק בין הפועל בית שאן לבין בית"ר ירושלים, שנערך באצטדיון קריית אליעזר ב-2 במאי 1998. משחק זה התקיים במחזור הלפני אחרון של העונה, והשפיע רבות על זהות האלופה לעונת 1997/1998. הטענה היא שבית שאן, ש-30 דקות לפני סוף המשחק הובטח מקומה מעל הקו האדום (וכפועל יוצא מכך הובטחה הישארותה בליגה הבכירה לעונה נוספת), הטתה את המשחק לטובתה של בית"ר באופן לא ספורטיבי, ובכך עזרה לה לזכות באליפות על חשבונה של הפועל תל אביב. אוהדים רבים של הפועל תל אביב נוטרים טינה עד היום לבית שאן ולשחקנה, איתן טייב,^[1] בעקבות המשחק, בטוענם כי זה היה משחק מכור.

מקור השם "משחק השרוכים" הוא בצילומי הטלוויזיה מהמשחק, בהם נצפה בלם בית שאן, איתן טייב, קושר את שרוכי הנעליים שלו, רגע לפני המהלך שהוביל לכיבוש שער הניצחון הדרמטי של בית"ר ירושלים - מעשה שהוכיח לכאורה את חוסר הרצינות וחוסר העניין של שחקני בית שאן במשחק.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר ירושלים התמודדה באותה עונה על אליפות הליגה הלאומית (כיום ליגת העל) מול הפועל תל אביב. ערב המחזור הלפני־אחרון של העונה הובילה בית"ר בנקודה אחת על פני הפועל. על מנת למנוע מקרים בלתי ספורטיביים, היו אמורים להפתח כל משחקי המחזור הרלוונטיים למאבק האליפות ומאבקי התחתית בשעה אחידה:

באצטדיון קריית אליעזר שבחיפה, הפועל בית שאן, שהתמודדה נגד הירידה ובמרחק של 4 נקודות מהקו האדום, שיחקה נגד בית"ר ירושלים שהתמודדה על האליפות. המשחק אמור היה להיערך באצטדיון בעל קיבולת נמוכה יותר בבית שאן אך הועבר לחיפה עקב החלטת המשטרה מחשש לאסון שייגרם על ידי אוהדי בית"ר ירושלים שלא יוכלו להיכנס לאצטדיון.
באצטדיון בלומפילד שבתל אביב, הפועל תל אביב, שהתמודדה אף היא על האליפות, פגשה את הפועל פתח תקווה, שלא נותר לה על מה להיאבק ומקומה בליגה הובטח.
באצטדיון טדי, שבירושלים, הפועל באר שבע התמודדה על הישארותה בליגה מול הפועל ירושלים.

אולם משחקה של בית"ר התחיל 10 דקות לאחר שאר המשחקים, בשל בקשה של צוות ערוץ 2 בראשות יורם ארבל, ששידר את המשחק, אשר אושרה על ידי השופט, אייל צור.

על פי המציאות שלעיל, הקבוצות היו זקוקות לתוצאות הבאות כדי להשיג את מטרתן:

בית"ר ירושלים צריכה הייתה לנצח במשחקה או שהפועל תל אביב לא תנצח כדי להישאר במקום הראשון.
הפועל בית שאן צריכה הייתה לנצח במשחקה או שבני יהודה תל אביב או הפועל באר שבע תפסדנה במשחקים מקבילים, כל זאת כדי להבטיח את הישארותה בליגה.
הפועל תל אביב צריכה הייתה לנצח במשחקה ושבית"ר ירושלים לא תנצח את הפועל בית שאן, כדי להעפיל למקום הראשון בטבלה.
הפועל פתח תקווה איבדה עניין בליגה, ומקומה במרכז הטבלה היה מובטח.

השתלשלות האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדקה השלישית של המשחק באצטדיון קריית אליעזר, עלתה בית שאן ליתרון 0–1 מול בית"ר משערו של זלדקו אג'יץ' הקרואטי. זמן מה לאחר מכן ניתנה לה בעיטת עונשין מ-11 מטר, לאחר ששמוליק לוי, מגן בית"ר ירושלים, הרחיק את הכדור בידו מקו השער של קבוצתו. בעקבות המקרה הורחק השחקן, ובית"ר נותרה בעשרה שחקנים. איתן טייב, בלמה של בית שאן, שכבש חמישה שערים בעונה מבעיטות 11 מטרים, החטיא את הבעיטה. ממש לפני השריקה למחצית הגיע השוויון של בית"ר, מראשו של סטפן שאלוי. בדקה ה-62 השלימה בית"ר מהפך אחרי בעיטה חופשית לחיבורים של יוסי אבוקסיס. מיד לאחר מכן נודע שהפועל באר שבע הפסידה בטדי, ולכן הישארותה של בית שאן בליגה הובטחה.

בדקה ה-76 במשחק המקביל בבלומפילד, כבש כפיר אודי, חלוץ הפועל תל אביב, מבישול של שלום תקווה והעלה את קבוצתו ליתרון 0–1 מול הפועל פתח תקווה. כך נשארה הפועל תל אביב במרחק נגיעה מהמקום הראשון.

בדקה ה-86 השוותה בית שאן ל-2-2 משער של אלמוג חזן, שחקן צעיר שהבקיע את שערו הראשון בליגה. במצב עניינים זה חזרה הפועל תל אביב אל המקום הראשון, היות שמשחקה כבר ננעל בניצחון 0–1 על הפועל פתח תקווה.

אוהדי הפועל, ששמעו על הבשורות מקריית אליעזר, החלו לחגוג את העפלת הקבוצה למקום הראשון, ואף פרצו למדשאות בלומפילד ונראו בתמונות פותחים שמפניות לחגיגות האליפות, זאת למרות שגם תוצאת תיקו במשחק של בית"ר לא הספיקה להפועל לזכות באליפות באופן רשמי. בדקה ה-93, בהתקפה האחרונה של המשחק, במהלך הוצאת כדור קרן, הבקיעה בית"ר שער לאחר הרחקה לא מוצלחת של הגנת בית שאן הישר לרגליו של שחקן בית"ר, אישטוון פישונט, שקבע מקרוב 2–3 לבית"ר.

אחרי כיבוש השער פרץ קהל של בית"ר למגרש ולא איפשר את חידוש המשחק. בהתערבותו של משה דדש, יושב ראש בית"ר שחשש שהמשחק יחשב ל"פיצוץ" ותוצאתו לא תחשב, פינה הקהל את כר הדשא, רק כדי לאפשר לשופט לחדש אותו ולשרוק מייד לסיום. המשחק הסתים לאחר 93 דקות ו-30 שניות, כאשר בית"ר ניצחה רשמית במשחק והייתה רחוקה ניצחון ביתי אחד מלקחת את תואר האליפות (נותר עוד משחק אחד עד תום העונה). בינתיים נראו אוהדי הפועל שכבר פרצו לחגוג במדשאות בלומפילד עצובים על השתלשלות האירועים הדרמטיים, בעוד אוהדי בית"ר חוגגים בקריית אליעזר על כר הדשא.

עקב הלחץ התקשורתי והרעש שנוצר ממשחק זה, יומיים לאחר המשחק, נחקרו שחקני הפועל בית שאן במודיעין אזרחי. בבדיקת פוליגרף שנעשתה לכלל שחקני הקבוצה ששיחקו במשחק זה - הם טענו שלא מכרו את המשחק - וכולם יצאו דוברי אמת.

2 במאי 1998	הפועל תל אביב	1 - 0 (0 - 0)	הפועל פתח תקווה	אצטדיון בלומפילד, תל אביב צופים: 8,000 שיפוט: סבי אלנקווה
2 במאי 1998	אודי 76'

2 במאי 1998	הפועל בית שאן	2 - 3 (1 - 1)	בית"ר ירושלים	אצטדיון קריית אליעזר, חיפה צופים: 13,000 שיפוט: אייל צור
2 במאי 1998	אג'יץ' 3' חזן 86'		שאלוי 45+1' אבוקסיס 63' פישונט 90+3'

הביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוטחה ביקורת רבה על משטרת ישראל אשר במקום לאפשר לבית שאן לשחק במגרשה הביתי תוך נקיטת הצעדים הדרושים להבטחת שלום האוהדים על ידי המשטרה בחרה להורות על העברת המשחק ובכך פגמה ביתרון הספורטיבי המוקנה לקבוצה במגרשה הביתי.

כמו כן הוטחה ביקורת על ההתאחדות לכדורגל שלא הקפידה כי משחקי הכרעה אלו ישוחקו בו-זמנית וימנעו מצב שבו קבוצה תאבד עניין ספורטיבי במשחק כיוון שהשיגה את מבוקשה (כפי שלכאורה איבדה בית שאן עניין במשחק לאחר שנודע לה כי נשארה בליגה בכל מקרה, והיא לא זקוקה לנקודות מהמשחק). זו אחת מן הסיבות שכיום במשחקי הכרעה בסיום העונה - כלל המשחקים הקריטיים משוחקים באותה השעה, ויתר על כך, מובטחת פתיחה סימולטנית של המשחקים והמחציות דרך אמצעי תקשורת שונים של שופטים בין המשחקים הקריטיים, על מנת למנוע מצב של אפילו הפרשי דקות בודדות בין המשחקים.

את המשחק בטלוויזיה שידרו יורם ארבל ואבי כהן. החל מהדקה ה-80 ביצעה בית שאן מהלכים רבים בהם שגתה בפעולותיה ובשיקוליה, והביקורת גורסת כי השגיאות נבעו מכך שבדקה זו נודע לבית שאן שהובטחה הישארותם בליגה, בעקבות הפסדה של הפועל באר שבע במשחק המקביל, אולם ייתכן כי הקבוצה התעייפה ושגתה מקצועית. בעוד יורם ארבל המשיך לשדר כרגיל, טען הפרשן אבי כהן שבית שאן רצתה להפסיד בכוונה, והיא עשתה סדרה של מהלכים שנועדו להשיג את ההפסד. בין השאר, הראו צילומי הטלוויזיה כי בהתקפה האחרונה, לפני הוצאת הקרן, איתן טייב קשר את שרוכיו ברחבה (מכאן שם הפרשה), בעוד ששני שחקנים של בית שאן עמדו על קו השער במהלך כל ההתקפה האחרונה. אבי כהן הסביר את עמידת השחקנים על קו השער כדי למנוע מצב שבו יישרק נבדל, שהיה מסיים את המשחק ומונע כל סיכוי של בית"ר לנצח. נוסף על כך, לאחר שנכבש שער השוויון של בית שאן בדקה ה-86, נראה חלוצה הזר של בית שאן סרג'ן צ'ולקוביץ' תופס את ראשו. יש המפרשים זאת כאילו הוא היה מאוכזב מכיבוש השער לטובת קבוצתו, אך ייתכן כי הוא הגיב כך משום שהופתע מהשער המרהיב. גם תמוהה העובדה שלאחר כיבוש השער על ידי אלמוג חזן, אף אחד משחקני קבוצתו לא ניגש לברך אותו - פעולה שאמורה להיות טבעית לכאורה במשחק כדורגל.

תאוריות אחרות מסבירות את פעולתה של בית שאן בכך שהיא העדיפה שבית"ר תזכה באליפות מכיוון שנמנעה מלהסתבך עם אוהדיה הפרועים של בית"ר, או כיוון ששחקני ואוהדי קבוצת בית שאן אהדו את בית"ר כ"קבוצה שנייה" והעדיפו את הצלחתה מאת הצלחת הפועל תל אביב שהייתה שנואה יותר עליהם. במהלך השנים אכן שחקנים שונים של בית שאן הודו בכך שהם פחדו מהקהל של בית"ר במשחק זה והעדיפו שהיא תנצח, ובמיוחד כאשר נודע להם כי קבוצתם כבר נשארה בליגה, והם איבדו עניין ספורטיבי במשחק לכאורה. איתן טייב טען 3 שנים לאחר מכן בריאיון כי קבוצתו הפסידה במשחק בכוונה, אם כי לא ציין סיבה. עם זאת, מנכ"ל בית שאן דאז, אבי לוי, הכחיש זאת וטען שקבוצתו רצתה לנצח. מאוחר יותר טען טייב כי "מעולם לא הייתה מכירת משחק, אף אחד לא הוכיח שהייתה מכירה".^[2]^[3].

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסופו של דבר זכתה בית"ר באליפות ב-9 במאי 1998 בסיום אותה עונה, והפועל סיימה רק כסגניתה, בהפרש של נקודה אחת פחות ממאזנה של בית"ר. הפועל תל אביב אומנם ניצחה את משחקה האחרון לעונה, אך גם במשחק האחרון של בית"ר שהיה ביתי, הבקיע אישטוון פישונט את שער הניצחון לזכות בית"ר, והיא ניצחה 0-1 בטדי את מכבי פתח תקווה, וזכתה באליפות הרביעית בהיסטוריה שלה, והשנייה ברציפות.

בעונה לאחר מכן החלה ההידרדרות של בית שאן, שירדה במשך שמונה שנים ארבע ליגות, עד לליגה ב', ולבסוף, באוגוסט 2006, פורקה הקבוצה סופית על ידי ראש עירית בית שאן, עקב חובות של שלושה מיליוני שקלים.

בעקבות המשחק הופץ דיסק השירים "חברים שרים טייב", שהקליט אוהד הפועל תל אביב גל סוקולובסקי. הדיסק, שנאסר מאוחר יותר למכירה, כולל שירי נאצה ולעג נגד כפיר אדרי (שחקן מכבי תל אביב באותה התקופה, בעקבות "פרשת האפדרין"), השדרן יורם ארבל, יוסי אבוקסיס, השופט אייל צור, ניצב אליק רון (מפקד המחוז הצפוני של המשטרה דאז), איתן טייב ושאר שחקני הפועל בית שאן באותה תקופה, פיני שועי (מגיבורי הסרט "בית שאן: סרט מלחמה") ומשה דדש (יו"ר בית"ר דאז).^[4] נגד סוקולובסקי נפתחה חקירה, אך התיק נסגר.

בשנת 2001, כשלוש שנים לאחר המשחק, הודה איתן טייב שקבוצתו "נתנה" את המשחק לבית"ר ירושלים. בין השאר אמר טייב בראיון: "הרגשתי שאנחנו צריכים לתת את המשחק. כל הקבוצה עמדה וחיכתה לגול. כל הקבוצה נתנה את המשחק. בקלטת של המשחק רואים את שחקני בית"ר מגיעים לשער ללא הפרעה."^[5].

באפריל 2018, כחלק מפרויקט של ערוץ הספורט לציון 20 שנה למשחק השרוכים, התראיין טייב וטען כי נגרם לו עוול כיוון שהפך לסמל הפרשה למרות שלא התגלה שום דבר פלילי, ומוסרית - כלל הקבוצה טעתה בגישה הספורטיבית שלה אך הוא נמצא כאשם הכמעט בלעדי בעיני התקשורת ואוהדי הכדורגל.^[6].

מאמן הפועל בית שאן במשחק השרוכים היה אלישע לוי, ובנובמבר 2015, כשעלתה מועמדותו של לוי לאמן את הפועל תל אביב, פרסם ארגון אוהדי הפועל תל אביב (אולטראס הפועל) הודעה תקיפה לפסול את מינויו ולקבל תפקיד במועדון, בעקבות המשחק שהתרחש 17 שנים קודם לכן.^[7].

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2024 רץ איתן טייב לראשות העיר בית שאן.^[8]