משחק השרוכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משחק השרוכים הוא שמה של פרשה בכדורגל הישראלי, שאירעה בעקבות המשחק בין הפועל בית שאן לבין בית"ר ירושלים שנערך באצטדיון קריית אליעזר ב-2 במאי 1998 וחרץ את גורל האליפות לעונת 1997/98. במסגרת הפרשה, נטען כי בית שאן היטתה את המשחק לטובתה של בית"ר, מפני שכבר הובטח לה 10 דקות לפני סופו מקומה מעל לקו האדום, מה שהעניק לה מקום בליגה הבכירה לעונה נוספת, ובכך עזרה לבית"ר לזכות באליפות על חשבונה של הפועל תל אביב. אוהדים רבים של הפועל תל אביב נוטרים טינה עד היום לבית שאן ולשחקנה, איתן טייב, בעקבות המשחק. מקור השם "משחק השרוכים" הוא בצילומי הטלוויזיה מהמשחק, בהם נצפה הבלם איתן טייב קושר את שרוכי הנעליים שלו, רגע לפני המהלך שהוביל לכיבוש שער הניצחון הדרמטי של בית"ר ירושלים - מעשה שהוכיח כביכול את חוסר העניין וחוסר הרצינות של שחקני בית שאן במשחק.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר ירושלים התמודדה באותה עונה על אליפות הליגה הלאומית (כיום ליגת העל) מול הפועל תל אביב. ערב המחזור הלפני־אחרון של העונה הובילה בית"ר בנקודה אחת על פני הפועל. על מנת למנוע מקרים בלתי ספורטיביים, היו אמורים להפתח כל משחקי המחזור הרלוונטיים למאבק האליפות ומאבקי התחתית בשעה אחידה:

  • באצטדיון קריית אליעזר שבחיפה, הפועל בית שאן, שהתמודדה נגד הירידה ובמרחק של 4 נקודות מהקו האדום, שיחקה נגד בית"ר ירושלים שהתמודדה על האליפות. המשחק אמור היה להיערך באצטדיון בעל קיבולת נמוכה יותר בבית שאן אך הועבר לחיפה עקב החלטת המשטרה מחשש לאסון שייגרם על ידי אוהדי בית"ר ירושלים שלא יוכלו להיכנס לאצטדיון.
  • באצטדיון בלומפילד שביפו, הפועל תל אביב, שהתמודדה אף היא על האליפות, פגשה את הפועל פתח תקווה, שלא נותר לה על מה להיאבק ומקומה בליגה הובטח.

אולם משחקה של בית"ר התחיל 10 דקות לאחר שאר המשחקים, בשל בקשה של צוות ערוץ 2 בראשות יורם ארבל, ששידר את המשחק, אשר אושרה על ידי השופט, אייל צור.

על פי המציאות שלעיל, הקבוצות היו זקוקות לתוצאות הבאות כדי להשיג את מטרתן:

  • בית"ר ירושלים צריכה הייתה לנצח במשחקה או שהפועל תל אביב לא תנצח כדי להישאר במקום הראשון.
  • הפועל בית שאן צריכה הייתה לנצח במשחקה או שבני יהודה תל אביב או הפועל באר שבע תפסדנה במשחקים מקבילים, כל זאת כדי להבטיח את הישארותה בליגה.
  • הפועל תל אביב צריכה הייתה לנצח במשחקה ושבית"ר ירושלים לא תנצח את הפועל בית שאן, כדי לכבוש את המקום הראשון בטבלה.
  • הפועל פתח תקווה איבדה עניין בליגה, ומקומה במרכז הטבלה היה מובטח.

השתלשלות האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדקה השלישית של המשחק באצטדיון קריית אליעזר, עלתה בית שאן ליתרון 0-1 מול בית"ר משערו של זלדקו אג'יץ' הקרואטי. זמן מה לאחר מכן ניתנה לה בעיטת עונשין מ-11 מטר, לאחר ששמוליק לוי, מגן בית"ר ירושלים, הרחיק את הכדור בידו מקו השער של קבוצתו. בעקבות המקרה הורחק השחקן, ובית"ר נותרה בעשרה שחקנים. איתן טייב, בלמה של בית שאן, החטיא את הבעיטה. ממש לפני השריקה למחצית הגיע השוויון של בית"ר, מראשו של סטפן שאלוי. בדקה ה-62 השלימה בית"ר מהפך אחרי בעיטה חופשית לחיבורים של יוסי אבוקסיס.

בדקה ה-76 במשחק המקביל בבלומפילד, כבש כפיר אודי, חלוץ הפועל תל אביב, מבישול של שלום תקווה והעלה את קבוצתו ליתרון 0-1 מול הפועל פתח תקווה. כך נשארה הפועל תל אביב במרחק נגיעה מהמקום הראשון.

בדקה ה-86 השוותה בית שאן ל- 2-2 משער של אלמוג חזן, שחקן צעיר שהבקיע את שערו הראשון בליגה. במצב עניינים זה חזרה הפועל תל אביב אל המקום הראשון, היות שמשחקה כבר ננעל בניצחון 0-1 על הפועל פתח תקווה.

אוהדי הפועל, ששמעו על הבשורות מקריית אליעזר, החלו לחגוג את כיבוש הפסגה, ואף פרצו למדשאות בלומפילד. בדקה ה-93, בהתקפה האחרונה של המשחק, במהלך הוצאת כדור קרן, הבקיעה בית"ר שער לאחר הרחקה מרושלת של הגנת בית שאן הישר לרגליו של שחקן בית"ר, אישטוון פישונט, שקבע מקרוב 2-3 לבית"ר.

אחרי כיבוש השער פרץ קהל של בית"ר למגרש ולא איפשר את חידוש המשחק. המשחק הסתים לאחר 93:30 דקות.

הביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוטחה ביקורת רבה על משטרת ישראל אשר במקום לאפשר לבית שאן לשחק במגרשה הביתי תוך נקיטת הצעדים הדרושים להבטחת שלום האוהדים על ידי המשטרה בחרה להורות על העברת המשחק ובכך פגמה ביתרון הספורטיבי המוקנה לקבוצה במגרשה הביתי.

את המשחק בטלוויזיה שידרו יורם ארבל ואבי כהן. החל מהדקה ה-80 ביצעה בית שאן מהלכים רבים בהם שגתה בפעולותיה ובשיקוליה, והביקורת גורסת כי השגיאות נבעו מכך שבדקה זו נודע לבית שאן שהובטחה הישארותם בליגה, בעקבות הפסדה של הפועל באר שבע במשחק המקביל. בעוד יורם ארבל המשיך לשדר כרגיל, טען אבי כהן שבית שאן רצתה להפסיד בכוונה, והיא עשתה סדרה של מהלכים שנועדו להשיג את ההפסד. בין השאר, הראו צילומי הטלוויזיה כי בהתקפה האחרונה, לפני הוצאת הקרן, איתן טייב קשר את שרוכיו ברחבה (מכאן שם הפרשה), בעוד ששני שחקנים של בית שאן עמדו על קו השער במהלך כל ההתקפה האחרונה. אבי כהן הסביר את עמידת השחקנים על קו השער כדי למנוע מצב שבו יישרק נבדל, שהיה מסיים את המשחק ומונע כל סיכוי של בית"ר לנצח. נוסף על כך, לאחר שנכבש שער השוויון של בית שאן בדקה ה-86, נראה חלוצה הזר של בית שאן סרג'ן צ'ולקוביץ' תופס את ראשו. יש המפרשים זאת כאילו הוא היה מאוכזב מכיבוש השער לטובת קבוצתו, אך ייתכן כי הוא הגיב כך משום שהופתע מהשער.

תאוריות קשר אחרות מסבירות את פעולתה של בית שאן: היא העדיפה שבית"ר תזכה באליפות מכיוון שנמנעה מלהסתבך עם אוהדיה הפרועים של בית"ר. אכן, שחקנים שונים של בית שאן הודו בכך שהם פחדו מהקהל של בית"ר. איתן טייב טען 3 שנים לאחר מכן בריאיון כי קבוצתו הפסידה את המשחק בכוונה, אם כי לא ציין סיבה. עם זאת, מנכ"ל בית שאן דאז, אבי לוי, הכחיש זאת וטען שקבוצתו רצתה לנצח. מאוחר יותר הודה טייב ש"מעולם לא הייתה מכירת משחק, אף אחד לא הוכיח שהייתה מכירה"‏[1][2].

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הדיסק "חברים שרים טייב"

בסופו של דבר זכתה בית"ר באליפות ב-9 במאי 1998 בסיום אותה עונה, והפועל סיימה במקום השני, בהפרש של נקודה אחת ושער אחד פחות ממאזנה של בית"ר. אישטוון פישונט הבקיע את שער הניצחון לזכות בית"ר במשחק האחרון, 0-1 מול מכבי פתח תקווה. בעונה לאחר מכן החלה ההידרדרות של בית שאן, שירדה במשך שמונה שנים ארבע ליגות, עד לליגה ב', ולבסוף, באוגוסט 2006, פורקה הקבוצה סופית על ידי ראש עירית בית שאן, עקב חובות של 3 מיליון שקלים.

מפרשת "משחק השרוכים" נשארה מזכרת אחת, והיא דיסק השירים "חברים שרים טייב", שהקליט אוהד הפועל תל אביב, גל סוקולובסקי, שנאסר מאוחר יותר למכירה. הדיסק כולל שירי נאצה נגד כפיר אדרי, שחקן מכבי תל אביב בעבר, יורם ארבל, יוסי אבוקסיס, שופט הכדורגל אייל צור, אליק רון, איתן טייב ושאר שחקני הפועל בית שאן באותה תקופה. נגד סוקולובסקי נפתחה חקירה, אך התיק נסגר.

בשנת 2001, כשלוש שנים אחרי המשחק, הודה איתן טייב שקבוצתו נתנה את המשחק לבית"ר ירושלים. בין השאר אמר טייב בראיון: "הרגשתי שאנחנו צריכים לתת את המשחק. כל הקבוצה עמדה וחיכתה לגול. כל הקבוצה נתנה את המשחק. בקלטת של המשחק רואים את שחקני בית"ר מגיעים לשער ללא הפרעה".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף שקד, עשור ל-2 במאי. קורנפיין: "המשחק הזה יזכר לנצח", באתר בית"ר.נט, 2 במאי 2008
  2. ^ אורי דגון, טייב: רק עכשיו מבינים את הפרופורציות של המקרה שלי, באתר nrg‏, 22 בדצמבר 2006