משטרת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משטרת התנועה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל משטרת ישראל
דגל משטרת ישראל

משטרת ישראל היא המשטרה המרכזית המופקדת על אכיפת החוק, שמירת הסדר הציבורי וביטחון הפנים במדינת ישראל, כחלק ממערכת הביטחון בישראל. משטרת ישראל החליפה את משטרת המנדט ופועלת מכוחה של פקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 שמקורה אף הוא בימי המנדט הבריטי. בהתאם לדרישות החוק, משטרת ישראל מנהלת ומתחזקת גם גיליון הרשעות קודמות של אזרחי ישראל.

בראש משטרת ישראל עומד המפקח הכללי (מפכ"ל), והוא אחראי לניהולה, בהתאם למדיניות הנקבעת על ידי השר לביטחון הפנים.

חיוג 100 מכל טלפון בישראל ינתב את השיחה למוקד חירום טלפוני של משטרת ישראל האזורי הקרוב לצורך קבלת קריאת חירום.

משטרת ישראל היא זרוע אחידה של הממשל המרכזי. להבדיל ממשטרות במדינות פדרליות, כדוגמת ארצות הברית, משטרת ישראל היא כלל ארצית, היא איננה צירוף של משטרות נפרדות (למעט חלוקה פונקציונלית למחוזות ומרחבים), היא איננה מחלקה בשלטון העירוני ואין מפקדיה עומדים לבחירת הציבור.

משטרת ישראל היא ארגון היררכי שבו כל פרט כפוף למפקדיו ולתקנות המשטרה. אי ציות לתקנות המשטרה או להוראות הממונים מהווה עבירה משמעתית. השיפוט המשמעתי מתבצע בפני דן יחיד או בפני בית דין משמעתי. במקרים חמורים, המהוים עבירה גם על החוק הפלילי, מועבר השיפוט לבתי המשפט הרגילים. חקירת תלונות נגד שוטרים מתבצעת על ידי המחלקה לחקירות שוטרים אשר במשרד המשפטים. מטה משטרת ישראל נמצא בבניין המטה הארצי של משטרת ישראל בקריית הממשלה ע"ש מנחם בגין במזרח ירושלים.

נכון לשנת 2014, במשטרת ישראל משרתים 28,189 שוטרים[1]. במשמר האזרחי משרתים עשרות אלפי מתנדבים‏[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר המשטרה בכור שלום שטרית סוקר מסדר שוטרים בחברת המפכ"ל יחזקאל סהר בראשית ימי המדינה
אופנועני משטרת ישראל בתל אביב בשנת 1950 לערך
מחלקת שוטרים טירונים בתרגילי סדר חמושים (1969)
ניידת משטרת התנועה בעיצוב החדש (יולי, 2010)
ג'יפ ממוגן של משטרת ישראל
ג'יפ פורד ממוגן של משטרת ישראל
ניידת משטרת תנועה ארצית (מתנ"א)
אופנעים של משטרת התנועה הארצית
צוערים בקורס קציני משטרה בעת מעצר של מפגין
רובוט סילוק פצצות של משטרת ישראל. הרובוט מופעל על ידי חבלן בשלט רחוק. הוא מצויד במצלמת וידאו, צבת ורובה shotgun.
מבנה המשטרה

ההיערכות להקמת משטרה במדינת ישראל החלה כחצי שנה לפני הקמת המדינה. על צוות שבראשו עמדו יחזקאל סהר ועוזרו יוסף נחמיאס הוטל להכין תוכנית להקמת משטרה.

במרץ 1948 הוקמה משטרת ישראל בתור חטיבה צבאית של ההגנה. מייד לאחר הקמת משרד המשטרה הופרדו יחידות המשטרה מן הצבא והוכרזה כמשטרת ישראל האזרחית של מדינת ישראל. עם הקמת המדינה פורק המבנה הארגוני של משטרת המנדט ולאחר שפוטרו מאות שוטרים ששירתו תחת שילטון הבריטים החלה התארגנות מחדש להקמתה של "משטרת ישראל".

עם הקמת המדינה, ב-15 במאי 1948 מינה שר המשטרה, בכור שלום שטרית, את יחזקאל סהר למפכ"ל המשטרה הראשון.

עם הקמתה, אמצה משטרת ישראל שיטות עבודה של משטרת המנדט בתחומים כגון מנהל, הדרכה, חקירות, זיהוי פלילי, תנועה ועוד. אחדות מתחנות המשטרה שוכנו במבנים ששימשו את משטרת המנדט. כ-700 מן השוטרים היהודים ששירתו במשטרת המנדט גויסו לארגון החדש. ב-9 במאי 1948 פורסמה בעיתון הרשמי פקודה ולפיה כל מי ששירת במשטרת ארץ ישראל עם סיום המנדט, ישרת זמנית כשוטר, אלא אם כן מקום שירותו הרגיל לא היה בשטח המדינה, או שקיבל הוראה אחרת, או שלא נשבע אמונים בתוך חודש.

יחס המדינה החדשה למשטרת המנדט ולשוטריה היה של "כבדהו וחשדהו". המשטרה הייתה מכשיר מרכזי של השלטון הזר בשנים האחרונות של המנדט, במלחמה כנגד המחתרות, שפעלו להגנה עצמית, ולעלייה לארץ ישראל, שהיו עתה ערכים מרכזיים של השלטון החדש. השוטרים ששירתו במנגנון זה היו בחזקת חשודים, אם בחוסר מהימנות פוליטית, ואם בקבלת שוחד. יחס זה ביטא שר המשטרה החדש בכור-שלום שטרית כאשר נאם בפני המחזור הראשון של שוטרים שנשבע נאמנות למדינה ב-30 במאי 1948: "המשטרה בארץ הייתה עד יום צאת ממשלת המנדט מכשיר של שלטון זר. בעבר נקבעה רוחה של המשטרה על ידי קצינות זרה. לא הייתה עזרה לציבור ולא ניתן שירות לציבור... באשמת האנגלים לא היה למשטרה בארץ עד כה שם טוב. הציבור ראה בשוטרים סוחטי כספים. אולם עתה בא שינוי יסודי והמשטרה תיהפך לסמל של יושר..."[3]

לאחר מלחמת העצמאות החלה בדיקה של השוטרים, על מנת לבחון מי מהם ראוי להמשיך ולשרת במשטרת ישראל. הבדיקה, שנערכה על ידי ועדת חקירה בראשותו של שמואל רפופורט הביאה לפיטורי כ-180 שוטרים וקצינים בטענות של אי מהימנות, ורמיזות על קבלת שוחד בעבר. חלק מהשוטרים עתרו לבג"ץ וטענו כי פיטוריהם לא היו כדין. בג"ץ מצא פגמים בסדרי עבודתה של הוועדה, באשר לחלק מן העותרים, והורה, באפריל 1949, להחזיר חלק מהעותרים למשטרה.‏[4] אלו מהשוטרים שלא הוחזרו לשירות הגיבו באלימות, וערכו בבנייני המשטרה הפגנה שהידרדרה לשימוש בכוח משני הצדדים ובגז מדמיע. למחרת ההפגנה נעצרו כ-25 מהשוטרים, מנהיגי ההפגנה, בבתיהם.‏[5] כנגד חמישה מהם הוגש כתב אישום, אך בסופו של דבר לא הועמד אף אחד מהם לדין לאחר שגם חמשת המנהיגים הביעו חרטה.‏[6] פרשה זו הייתה בעלת השפעה של ממש על משטרת ישראל בשנותיה הראשונות.‏[7]

שלושה אלמנטים שהותירה משטרת המנדט היוו נכס חשוב להקמתה ולפעולתה של משטרת ישראל בשנותיה הראשונות - הסגל המיומן, שחלקו הגיע לתפקידים בכירים במשטרת ישראל, פקודת המשטרה שבנוסחים שונים נותרה בתוקף עד 1977, והסדירה את עבודת כוח המשטרה באופן יעיל, והמתקנים, בהם מצודות טגארט המשמשים כתחנות משטרה עד היום.‏[7]

בשנת 1953 הוקם במסגרת המשטרה "חיל הספר" (משמר הגבול), למטרת לחימה במסתננים ושמירה על גבולות המדינה.

בשנת 1957 ייסד והקים ניצב יהודה פראג את בית הספר לקצינים בכירים, שיועד לפיתוח, העשרה והדרכה של קציני משטרה בדרגות ניצב משנה המיועדים לקידום (כיום נקרא המכללה לקצינים בכירים). בעת הקמתו שכן בית הספר לקצינים בכירים בדרך לוד בת"א, וכיום הוא ממוקם במכללת המשטרה בנעורים.

בשנת 1960 הוחלט להקים מחלקת סיור של שוטרות וכך בשנה זאת הוקם קורס השוטרות הראשונות בארץ.

לאחר מלחמת ששת הימים קיבלה המשטרה אחריות גם על השיטור וביטחון הפנים בשטחים שנכבשו. בנוסף, הועבר המטה הארצי מתל אביב לירושלים.

בשנת 1973 נחנך בניין המטה הארצי של משטרת ישראל בקריית הממשלה במזרח ירושלים.

בשנת 1974, בעקבות התגברות הטרור הפלסטיני ובעקבות הפיגוע במעלות החלה המשטרה בהיערכות לתפקידי לוחמה בטרור. יחידה מיוחדת ללוחמה בטרור, הימ"מ, הוקמה והוכפפה לפיקודו של משמר הגבול. מאותה סיבה הוקם המשמר האזרחי – ארגון התנדבותי שהורכב מאזרחים חמושים שסיירו בשכונות בלילה על מנת למנוע הסתננויות של מחבלים ופורעי חוק.

בשנות ה-80 המאוחרות, כאשר הטרור נחלש, המשטרה לקחה תחת חסותה את המשמר האזרחי והפכה אותו לארגון שמסייע למשטרה בעבודת אכיפת החוק היומיומית – כולל טיפול בפשיעה, פיקוח על התנועה ומניעת עבריינות.

באירועי אוקטובר 2000 הוטל על המשטרה לטפל בהפגנות ובהפרות הסדר של ערביי ישראל, שנפתחו ביחד עם האינתיפאדה השנייה הפלסטינית ואשר על מהותן היה ויכוח חריף בציבור. בעקבות האירועים, בהם נהרגו 13 ערבים ואזרח יהודי אחד, הוקמה ועדת אור לחקירת האירועים.

במהלך האינתיפאדה השנייה היוו השוטרים את הקו האחרון בפני המחבלים המתאבדים ולא אחת מנעו אסון כבד כאשר הצליחו להשתלט על מחבל מתאבד ממש לפני שהצליח לפוצץ את עצמו. יחידת החבלנים של המשטרה "הכחולה", ניטרלה כמות רבה של מטעני חבלה ואף פירקה חגורות נפץ אותן נשאו מחבלים מתאבדים. על פעילותה למניעת טרור זכתה המשטרה להערכה רבה.

בשנים 2004 ו-2005 גברה הביקורת על המשטרה, על כישלונה במניעת התחזקות הפשע המאורגן ועל אי הצלחתה בסיכול גל ההתנקשויות בעולם התחתון, שכלל גם הפעלת מטעני חבלה ורקטות לאו, ועלה בחייהם של עוברי אורח חפים מפשע. בשנת 2005 נחשפה "פרשת האחים פריניאן" בה נחשף ששוטר יס"מ בעבר עבד כ"מחסל" עבור ראשי הפשע והתגלו מחדלים רבים בעבודת המשטרה. בסופו של דבר, גרמה הפרשה לסגירתה ופירוקה של ימ"ר דרום.

ב-2009 ו-2010 החלה המשטרה בהחלפת רובה ה-M1 קרבין הוותיק לטובת רובי M-16 מקוצרים כנשק הארוך הסטנדרטי של המשטרה "הכחולה" והמשמר האזרחי.

ב-2010 ו-2011 זכתה הימ"מ בתחרות "Urban Shield" הבינלאומית ליחידות ללוחמה בטרור.

מבנה המשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטה הארצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטה הארצי של משטרת ישראל

המטה הארצי הוא מטה מקצועי לזרועותיה של משטרת ישראל. המטה הארצי שוכן בבניין המטה הארצי בירושלים.

אגפי המטה הארצי הם:

  • אגף משאבי אנוש
  • אגף התנועה - אגף התנועה של משטרת ישראל היא משטרת התנועה הארצית (מתנ"א) שהוקמה בינואר 1990. המשטרה אחראית לאכיפת חוקי התעבורה ומניעת תאונות הדרכים בישראל.
  • אגף חקירות ומודיעין - בשנים האחרונות התחזקה התפיסה כי חקירות ללא מודיעין אינן משיגות את מטרתן לכן הוחלט על הכפפת אגף החקירות ואגף המודיעין תחת פיקוד אותו ניצב ואיחודם לאגף אחד אשר נקרא אח"מ - אגף חקירות ומודיעין.
  • אגף שיטור וביטחון - אגף המבצעים של המשטרה, כולל גם את המשמר האזרחי.
  • אגף תמיכה לוגיסטית
  • אגף תכנון וארגון - אגף שתפקידו הוא בניין הכוח המשטרתי

יחידות משטרה ארציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2008, הוחלט על הכפפת כל היחידות הארציות תחת פיקוד אחד ובראשו קצין בדרגת ניצב, היחידה נקראת "להב 433".

מחוזות, מרחבים, תחנות אזוריות ותחנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוסקים בביצוע תפקידי המשטרה ומשימותיה, כל גוף בתחום הטריטוריאלי שעליו הוא מופקד. מחוזות משטרת ישראל הם:

יחידות של המשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות מיוחדות של משמר הגבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ימ"מ – "יחידה מרכזית מיוחדת", יחידה ללוחמה בטרור. זוהי יחידת העילית האזרחית של ישראל ללוחמה בטרור, טיפול בפיגועי מיקוח, חילוץ בני ערובה, הפעלת צלפים וביצוע מבצעים לסיכול פיגועים. אחת מיחידות השתלטות של ישראל יחד עם לוט"ר אילת וסיירת מטכ"ל של צה"ל.
  • ימ"ס – הידועה כיחידת ה"מסתערבים" – היא יחידה מיוחדת של מג"ב שלוחמיה מומחים בפעולות עומק חשאיות בשטחים – לרבות מודיעין, חטיפות, מעצרים, סיכול ממוקד וטיפול בהפרות סדר. לוחמי היחידה מומחים במיוחד בהטמעות באוכלוסייה הערבית ופעולות חשאיות בשטח מבלי להתגלות.
  • ימ"ג – יחידות בילוש של מג"ב פועלות בסמיכות לימ"רים המחוזיים ובכפיפות למפקדת מג"ב כמו כן משמשות כיחידות לטיפול בהפרות סדר קשות (בדומה לסמ"ג).
  • מתיל"ן – מארבים תצפיות יירוט ולוחמה ניידת - יחידות מיוחדות העוסקות במארבים ותצפיות עובדות בעיקר בקו התפר ונלחמות במעבר שב"חים עבריינים ומחבלים מהשטחים לתוככי מדינת ישראל נוסף על כך יחידות אלו מפעילות אמצעי תצפית מיוחדים ונותנות איתם סיוע ליחידות משטרתיות אחרות.
  • סמ"ג - סיירת משמר הגבול - יחידות ייעודייות לטיפול בהפרות סדר וכן משמשות ככוח עתודה זמין ומיידי במחוזות משטרת ישראל. פועלות בדומה ליס"מ אך כפיפותן הראשונית היא למפקדת מג"ב האזורית ודרכה למחוז המשטרתי בתחומו היא עובדת.

אמצעים וכלי נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שוטר חמוש באופן תיקני באקדח 9 מ"מ כנשק אישי, אותו הוא נושא הן בתפקיד והן שלא בתפקיד. כל ניידת משטרה מחויבת לכלול לפחות נשק ארוך אחד (כלומר: רובה), שהוא בדרך כלל M1 קרבין, M-16 או M4 קרבין. מתנדבי המשטרה והמשמר האזרחי (משא"ז) לוקחים נשק מהנשקייה (עליו הם חותמים) ומחזירים אותו בסוף הפעילות. עד ל-2010, הנשק הארוך של מתנדבי המשטרה והמשא"ז היה ה-M1 קרבין אך בשנים האחרונות הוא מוחלף לטובת M-16 מקוצר. מתנדבים בעלי רישיון לנשק אישי יכולים להשתמש בו לצורך הגנה עצמית בזמן הפעילות, בתנאי שהתחמושת מאושרת על ידי המשטרה.

הלוחמים הסדירים של משמר הגבול חמושים באופן תיקני ברובי M-16,‏ CAR-15 או M4 קרבין, בדומה ללוחמי צה"ל, ולוקחים אותו איתם הביתה גם כשהם לא בתפקיד. קציני מג"ב חמושים גם באקדחים.

נשק כבד יותר ואמצעים מיוחדים כגון רובי צלפים ואמצעים לפיזור הפגנות ניתנים לצורך פעילות מסוימת ולא על בסיס אישי.

רובה M1 קרבין של המשמר האזרחי.
רובה צלפים רמינגטון 700P.
שמות הנופלים באנדרטת "יד לשוטר"

אקדחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפ"ה ונשק לא קטלני[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובים (נשק ארוך)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובי צלפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקשורת ושליטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 השתמשה משטרת ישראל ברשת אנלוגית. במהלך 2010 עברה המשטרה במסגרת "ניצן – מכשירי קשר דיגיטליים" לרשת Astro-25 אותה סיפקה מוטורולה. מערכת הקשר, דיבור והנתונים המשודרגת למשימות קריטיות תוכננה ופותחה במיוחד עבור ארגוני חירום והצלה. המערכת מבוססת על תקשורת אלחוטית דיגיטאלית P-25 (תקן לפרוטוקול תקשורת המשמש את הגופים העוסקים בתחום הביטחון האישי של האזרח בארצות הברית ומדינות נוספות) ומספקת כיסוי קשר ויכולת עבודה בשילוב עם כוחות נוספים (מחוץ למשטרה).

במקביל בינת תקשורת מחשבים הטמיעה במשטרת ישראל את מערכת התקשורת IPICS של סיסקו מערכות. המערכת מאפשרת תיאום בין היחידות במשטרה באמצעות העברת תקשורת הרדיו של מכשירי הקשר לפרוטוקול IP (פרוטוקול אינטרנט).‏[8]

כח אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים המשטרה התקשתה לגייס כח אדם מספק למילוי משימותיה. הגם שהמשטרה ציינה את השליטה המלאה בעברית בקריאה ובכתיבה, יחד עם גובה של מעל מטר ושבעים ובריאות סוג א', בין התנאים הרצויים של השוטרים‏[9], בשנת 1957 כ-80% מהנבחנים שבין המתגייסים למשטרה נכשלים בידיעת הלשון‏[10]. בראשית ימי המדינה נדרשו השוטרים להיות בעלי השכלה עממית, ודפ"ר של לפחות שלוש, אך באמצע שנות ה-60 הועלה הרף לעשר שנות לימוד או השכלה מקבילה‏[11] ולפחות דפ"ר חמש‏[12]. כן החלה המשטרה במאמץ לגייס בוגרי תיכון, כך שממוצע שנות הלימוד עלה משנת 1965 לשנת 1967 מ-7.2 ל-8.6‏[13]. בתקופת המיתון של אמצע שנות ה-60 הצליחה המשטרה למלא את התקן, אולם בראשית שנות ה-70 חסרו למשטרה כ-1000 שוטרים מהתקן, בגלל החלטה שלא לגייס מועמדים בלתי מתאימים‏[14]. ממועמדים נדרש להיות ברמה המתאימה להיות קצינים בצה"ל. בשנת 1971, מתוך מעל 4500 בקשות להתגייס, רק 934 נמצאו ראויים לגיוס‏[15].

המשטרה התבססה בעיקר על עולים חדשים, ואף ניהלה אולפן לעולים חדשים המתעתדים להתגייס למשטרה. בראשית שנות ה-70 רק 30% מהשוטרים היו ילידי ישראל. מתוך 7648 שוטרים, מעל 1600 עלו ממרוקו, כ-850 היו עולים מרומניה, ומעל 700 היו יוצאי עיראק. מארצות הברית היו במשטרה 5 שוטרים בלבד‏[16].

בסוף שנות ה-70 הועלה הרף הנדרש ממתגייסים ל-11 שנות לימוד‏[17]. כיום נדרשים שוטרים ל-12 שנות לימוד והמשטרה פועלת להגברת הגיוס של אקדמאים.

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם הקמת משטרת ישראל גויסו נשים למשטרה, במספר קטן, לתפקידי תנועה וסדרנות במשרדי ממשלה‏[18]. במהרה נסגרו יחידות השוטרות והניסיון לגייס שוטרות קוטלג ככישלון של המשטרה שלא הכשיר את המועמדות כיאות‏[19]. מעבר לכך המשטרה נמנעה מגיוס שוטרות ונשים שרתו במשטרה רק כפקידות. ניצב מתתיהו סלע הסביר את עמדת המשטרה: "שוטרות ממהרות להתחתן, ואם נגייס למשטרה בחורות יפות, יתאהבו בהן גם עבריינים, ועוד נחיש את קצב פרישתן מן המשטרה; ואם נגייס רק מכוערות, נהיה לצחוק"‏[20]. אולם בגלל המחסור בשוטרים, הוחל בסוף שנות ה-50 בגיוס שוטרות, תחילה לתפקידי תנועה‏[19] ובהמשך לתפקידי סיור, בעיקר במחוז תל אביב‏[21][22][23]. בעקבות השתפרות אחוזי הגיוס, הוחלט בשנת 1966 להקפיא את מספר השוטרות במשטרה כדי לשמור על איזון בין מספר הגברים והנשים בשירות‏[13].

עם השנים נפתחו יותר תפקידים לנשים במשטרה ונקבעו כללים לפתיחת כל המקצועות במשטרה לנשים. עם זאת, בשנות ה-90 אישרה המשטרה כי: "בחינת המצב בשטח העלתה, כי בפועל נמנע גיוסן של נשים למקצועות מסוימים, לעתים בשל דרישות סף, ולעתים – בשל העדר שליטה על יישום בשטח של המדיניות המוצהרת, לגבי המגזר הייעודי"‏[24]. בשנת 1996 הגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל עתירה לבג"ץ נגד המשטרה בדרישה לדאוג לגיוס שוויוני של נשים למשטרה. לאחר שהמשטרה עשתה צעדים שונים בכיוון, העתירה נדחתה‏[25].

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרגות במשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דרגות משטרת ישראל

הדרגות במשטרה מקבילות במבנה שלהן לדרגות בצה"ל, ובאופן דומה הן נחלקות לשני מסלולים: בד"א (בעלי דרגות אחרות) וקצינים.

המפקח הכללי של משטרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המפקח הכללי של משטרת ישראל

בראש משטרת ישראל עומד קצין בדרגת רב ניצב ותפקידו קרוי בשם "המפקח הכללי של משטרת ישראל" ובקיצור "מפכ"ל משטרת ישראל".

אנדרטת "יד לשוטר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת "יד לשוטר"

ב-1 ביוני 1992 נחנכה במרכז ללימודי משטרה שבקריית אתא אנדרטה לחללי משטרת ישראל, בעיצובו של האדריכל יוסף אסא. האנדרטה מורכבת משני אלמנטים מבטון המתנשאים לגובה 17 מטר עליהם מוטבע סמל המשטרה. גרם מדרגות מוביל למרפסת תצפית על עמק זבולון.

ליד האנדרטה ממוקמים קירות הנצחה ועליהם שמות הנופלים. המקום משמש כאתר זיכרון מרכזי לחללי משטרת ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורי גופר וגיא בן-פורת (עורכים), שיטור בחברה משוסעת, חיפה: פרדס, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שקיפות נתוני שוטרים, 2014, משטרת ישראל
  2. ^ הוד אלי, תקופות בהתפתחות משטרת ישראל, ירושלים: דפוס יובל, 2004; חיים חפר, שיר המשא"ז
  3. ^ 122 חניכי משטרת ישראל נשבעו אמונים למדינה, דבר, 30 במאי 1948
  4. ^ בג"ץ 21/48, סופר ואח' נ. שר המשטרה ואח' פ"ד ב (1), 365
  5. ^ לא באלימות יוכרע עניין הפקידים והשוטרים המפוטרים, דבר, 12 באפריל 1949
  6. ^ בוטלה התביעה נגד 5 השוטרים, דבר, 17 במאי 1949
  7. ^ 7.0 7.1 יהושוע כספי המעבר ממשטרת המנדט למשטרת ישראל אתר "מדינה בצמיחה"
  8. ^ משטרת ישראל - מובילה עולמית בתחום איחוד רשתות RF, http://www.cisco.com/web/IL/news/news_090319.html
  9. ^ למילוי המחסור בשוטרים הוכרז על גיוס, הצופה, 27 באוקטובר 1949
  10. ^ המשטרה והעבריינות הצעירה, דבר, 28 באפריל 1957
  11. ^ מ. דן, כאן לומדים השוטרים לטפל בכפפות ובלי כפפות, חרות, 5 במרץ 1965
  12. ^ משטרת מחוז תל אביב תשתף את הציבור, דבר, 15 בינואר 1967
  13. ^ 13.0 13.1 דנקה הרניש, יותר בוגרי תיכון מתגייסים למשטרה, דבר, 5 באפריל 1967
  14. ^ חיי שוטר, דבר, 30 ביוני 1972
  15. ^ יוסף צוריאל, הביקורת על המשטרה מרתיעה מועמדים מלהתגייס לשורותיה, מעריב, 2 בינואר 1972
  16. ^ נחום ברנעהמשטרה כעבודה בלתי מבוקשת, דבר, 23 באוקטובר 1972
  17. ^ מחסור בכוח אדם למלחמה בתאונות הדרכים, מעריב, 7 בפברואר 1979
  18. ^ קציני המשטרה על תפקידי משטרת ישראל, מעריב, 7 ביוני 1948
  19. ^ 19.0 19.1 תקוה ויינשטוקשוטרות אינטיליגנטיות כביכול, מעריב, 3 באוקטובר 1960
  20. ^ שמעו עליהם, דבר, 28 באוגוסט 1959
  21. ^ שוטרות ראשונות באו העירה, דבר, 17 בפברואר 1961
  22. ^ מאיר נחתומי, היום יום הולדת לרינה השוטרת, מעריב, 5 בנובמבר 1963
    יהושע כהנא, היום יום הולדת לשוטרות, מעריב, 19 בנובמבר 1970
  23. ^ יהודית וינקלר, לא גייסנו שוטרות כדי שילחמו ברוצחים, חרות, 3 בספטמבר 1965
  24. ^ עיקרי טיעון בעתירה נגד הפליית נשים בגיוס ושיבוץ במשטרה – חלק א', אתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, 1 בינואר 1997
  25. ^ בג"ץ 2979/96, פסק דין מ-16 בדצמבר 1998