משטרת עיראק סווידאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משטרת עיראק סווידאן
מיקום משטרת עיראק סווידאן
משטרת עיראק סווידאן
משטרת עיראק סווידאן
משטרת עיראק סווידאן זמן קצר לאחר כיבושה (9.11.1948)

משטרת עיראק סווידאן הינה מצודת טגארט, החולשת על צומת דרכים מרכזי בדרום הארץ, על כביש 35, סמוך לקיבוץ שדה יואב. המצודה ידועה בלחימה הקשה שנדרשה לשם כיבושהּ במהלך מלחמת העצמאות. לאחר כיבושהּ שונה שמה למצודת יואב על שמו של סא"ל יצחק דובנו, מפקד הכוח בנגבה שנהרג בקרב על הקיבוץ, אשר כינויו המחתרתי בארגון הגנה היה "יואב". עד לשנת 1983 שימשה המצודה כבסיס פעיל של צה"ל וכיום משמשת כמוזיאון למורשת הקרב של חטיבת גבעתי מתקופת מלחמת העצמאות וחטיבת גבעתי המחודשת‏[1][2].

הקמת המצודה והעברתה לידי המצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940, לאחר המרד הערבי הגדול ובהמלצת המומחה לענייני טרור סר צ'ארלס טגארט, הקימו הבריטים מצודות, שכונו מצודות טגארט, לשם שליטה בתוואי שטח חשובים, בצמתים ובנקודות מעבר.

משטרת עיראק סווידאן נבנתה ליד הכפר הערבי עיראק סווידאן, ששכן על הכביש שהוביל מאל-מג'דל לבית ג'יברין ולחברון. מצודת הטגארט שלטה על הדרך הראשית שהובילה אל הנגב וכן לאזור מרכז הארץ - לערים גדרה, רחובות וראשון לציון.

בניגוד לשאר מצודות הטגארט, אשר ננטשו לקראת סיום תקופת המנדט, המשיכו הבריטים לאייש את משטרת עיראק סווידאן עד לרגע האחרון ממש. על פי תוכנית החלוקה נכללו הן המצודה והן הכפר בשטח המדינה הערבית, אולם האדמה עליה עמדה המצודה הייתה בבעלות יהודית. ב-12 במאי 1948, יומיים לפני עזיבת הנציב העליון את ישראל, מסרו הבריטים את המצודה לידי כוחות ערבים. חלק מהכוחות היו אנשי האחים המוסלמים וחלקם כוחות חלוץ מצריים, שהחזיקו בה עד הגעת תגבורת של חיל המשלוח המצרי, שהתקדם באותה שעה לעבר ישראל. החזקת המצודה על ידי הצבא המצרי הביאה לשליטה מצרית מלאה על הכבישים והדרכים העיקריים באזור וכן למיקומם בשטח השולט על קיבוץ נגבה, המרוחק כ-1.5 ק"מ מהמצודה, דבר שאיפשר להם לטווח אותו באמצעות ארטילריה.

כינויה של המצודה בידי הלוחמים בנגבה היה "המפלצת על הגבעה", ועד מהרה הפך כיבושה ליעד עיקרי של הלוחמים באזור‏[1][2].

הניסיונות לכיבוש המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לכבוש את משטרת עיראק סווידאן נערכו 8 ניסיונות בהם נטלו חלק לוחמים מיחידות שונות. לאחר 7 ניסיונות כושלים (5 ניסיונות של חטיבת גבעתי ו-2 ניסיונות של חטיבת הנגב) הצליחו חבלני גדוד 89 של חטיבה 8 לפרוץ אל מבנה המשטרה, דבר אשר הוביל לכניעת הכוח המצרי שאייש את המצודה‏[1][2].

ניסיון ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תוכנית ד' של ארגון ההגנה, שהוכנה לקראת תום המנדט הבריטי, הוטל על חטיבת גבעתי בפיקודו שמעון אבידן לתפוס את מצודות הטגארט ששכנו במרחב פעולתה מיד לאחר צאת הבריטים מהן. ב-17 באפריל 1948 השתלט גדוד 53 של החטיבה בפיקוד יצחק פונדק על משטרת קטרה, בסמוך לגדרה, באמצעות איומים בלבד. פונדק ביקש להשתלט באותה הדרך גם על משטרת עיראק סואידן אך נתקל בהתנגדות מפקד קיבוץ נגבה, יצחק דובנו, שנתמך על ידי אבידן.

ב-12 במאי בשעה 18:30 נטשו הבריטים את מבנה המשטרה, כשהם מוודאים כי זו תיפול בידי כ-40 אנשי האחים המוסלמים שהמתינו בקרבתה. למחרת היום, ב-13 במאי, קלטו אנשי הש"י ידיעה לפיה המשטרה ריקה, או שמחזיק בה כוח סמלי בלבד. רוב גדודי חטיבת גבעתי קבלו פקודה לעבור לאזור לטרון על מנת להשתתף במבצע מכבי ב', אולם גדוד 53 נותר בדרום על מנת להתארגן מחדש אחרי הקרב הלילי בבית דראס. לאור מצבה של החטיבה והגדוד ולאור המידע המוטעה של הש"י נשלחה מחלקת משוריינים אחת מגדוד 53, באור יום, לתפוס את בניין המשטרה. התקפה חלשה זו נבלמה, ללא קושי, על ידי הכוח המצרי הניכר שישב במצודה.

ניסיון שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין 18 ו-19 במאי נערך ניסיון שני לכיבוש המצודה, על ידי לוחמי חטיבת גבעתי מגדודים 53 ו-54. ההתקפה, שנערכה מכיוון צפון, נכשלה בשל תכנון לקוי שכן רוב הכוח התוקף שימש לאבטחת צירי הגישה, ומיעוטו לתקיפת המצודה עצמה. משהתקרבו הלוחמים לשטח המצודה, הופעלו מוקשי תאורה רבי עוצמה, דבר אשר גרם לאיבוד אלמנט ההפתעה. מכיוון שכך הוחלט להורות על נסיגתם.

ניסיון שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין 21 ו-22 במאי נערך ניסיון שלישי לכיבוש המצודה, הפעם על ידי כוח מעורב שכלל גם את אנשי חטיבת גבעתי. עם עלות השחר ניתנה הפקודה לסגת, היות שהתברר כי לכוח התוקף 40 פצועים ו-3 הרוגים.

ניסיון רביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין 10 ו-11 ביוני, שעות ספורות בטרם כניסת ההפוגה הראשונה לתוקף, נערך ניסיון רביעי לכיבוש בניין המשטרה, על ידי לוחמי חטיבת הנגב. בעת הקרב נתקלו הלוחמים בהתנגדות עזה, הן של הכוחות שאיישו את המצודה, והן של הכוחות שהגיעו לסייע, לרבות שריוניות ומטוסים. עם עלות השחר נסוג הכוח התוקף תוך כדי אבידות.

ניסיון חמישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין 8 ו-9 ביולי, ערב סיום ההפוגה הראשונה, נערך צה"ל למבצע אנ-פאר (אנטי פארוק) שנועד לפרוץ אל הנגב הנצור. במסגרת הניסיון החמישי הוטלה על חטיבת הנגב המשימה פעם נוספת. אולם עיכובים בלתי צפויים בתנועת הכוח הביאו לכך שלאחר ש-4 גדרות התיל המקיפות את המצודה נפרצו, גילה הכוח התוקף גדר חמישית ובלתי צפויה. בינתיים עלה השחר והתקבלה פקודה להסיג את הכוחות על מנת לא להתעמת עם הכוחות המאיישים את המצודה באור יום.

ניסיון שישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין ה-19 ל-20 באוקטובר, 3 ימים לאחר תחילת מבצע יואב, ערכה חטיבת גבעתי ניסיון נוסף לכיבוש מבנה המשטרה. הלוחמים הצליחו אמנם לפרוץ 2 גדרות תיל, אך במאמציהם לפרוץ את הגדר השלישית נתקלו באש חזקה וכתוצאה מכך נאלצו לסגת.

לאחר נסיגת הכוחות הוחלט לתקוף את משטרת עיראק סווידאן באמצעות הפצצה מהאוויר. לשם כך הוקצו 2 מטוסי בריסטול בופייטר. זוג המטוסים יצא למשימה בשעות הצהריים המאוחרות של ה-20 באוקטובר. המטוס הראשון, אשר הוטס על ידי ליאונרד פיצ'ט, הצליח להנחית את פצצותיו על מתחם המשטרה ואילו למטוס השני הייתה בעיה בשחרור הפצצות. עם הגעתם למתחם המשטרה נפתחה על שני המטוסים אש נ"מ חזקה, אשר בעקבותיה נפגע מטוסו של ליאונרד פיצ'ט והוא נאלץ לבצע נחיתת אונס בשטח שהיה בשליטת הכוחות המצריים. עם נחיתת המטוס נפלו 3 אנשי הצוות בשבי ומאוחר יותר הוצאו להורג[3][4].

ניסיון שביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומיים לאחר כישלון הניסיון השישי, בלילה שבין ה-21 ל-22 באוקטובר ניסה גדוד 51 של גבעתי לפרוץ אל בניין המשטרה, תוך שימוש בלהביורים מותקנים על גבי משוריינים, שכונו "פרעושים". אולם חוסר התיאום בין הכוחות הביא לכך שבעוד שההתקפה עצמה נעצרה מבלי לפרוץ את גדרות התיל, הצליח יוסף עדוי, נהג אחד המשוריינים, להגיע עם משוריין עמוס בחומר נפץ עד למרחק של 30 מטרים מן המצודה. אולם אז נפגע מפגז נ"ט שנורה על המשוריין בו נסע, מכיוון הכפרים עיראק סווידאן או בית עפה, מתותח 6 ליטראות וגרם לפיצוץ חומר הנפץ. פיצוץ המשוריין הביא לפריצת גדרות התיל ואפשר לכוח התוקף לחדור דרך הפרצה ולהגיע אל הקיר המערבי של המצודה. אולם בשל אור היום הוחלט לסגת ולא לנצל את המצב שהתאפשר על מנת להסתער על מבנה המשטרה.

ב-22 באוקטובר, בתום 'מבצע יואב' הצליחו כוחות צה"ל להשתלט על שטחים נרחבים בנגב ופרצו את הדרך לבאר שבע. כיבוש משלטי חוליקאת ומרחב בית ג'יברין, על ידי חטיבת גבעתי וחטיבה 8, השאיר את החטיבה הרביעית בפיקודו של הקולונל הסודאני סייד טהא, נצורה באזור קטן סביב הכפרים פאלוג'ה, עיראק אל-מנשייה ומרחב עיראק סווידאן, שקיבל את השם כיס פלוג'ה[5][6]. כיתור החטיבה הרביעית הקשה, הלכה למעשה, את החשת התגבורת המצרית לנצורים מבחוץ.

הניסיון השמיני (מבצע שמונה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע שמונה
ממורכזמשטרת עיראק סווידאן תחת הפגזה ארטילרית במהלך מבצע שמונה
עימות:

מלחמת העצמאות

תאריך:

9 בנובמבר 1948

קרב לפני:

מבצע חירם

קרב אחרי:

מבצע לוט

מקום:

משטרת עיראק סווידאן

תוצאה:

כיבוש מבנה המשטרה והכפרים הסובבים, ניצחון ישראלי

הצדדים הלוחמים
Flag of Israel.svg  ישראל Flag of Egypt (1922–1958).svg מצרים
מפקדים

יצחק שדה[7]
דב צסיס‏[1]
נתנאל חיטרון‏[1]
יעקב גרנק[1]

קולונל צלאח באדר‏[1]

כוחות

2 טנקים מגדוד 82[7]
2 זחל"מים מצוידים בתותחי 6 ליטראות ו-2 זחל"מים מצוידים בלהביורים[7] מפלוגה א' של גדוד 89[1]
4 סוללות תותחים ו-6 מרגמות מגדוד 88[7]
כוח הטעיה ורתק מגדוד 89 וחטיבת גבעתי[7]
כוח עתודה חטיבתי[7]

כ-200 חיילי חיל המשלוח המצרי במצודת הטגארט[1]
2-3 פלוגות מצוידות בתותחי 6 ליטראות בכפרים עיראק סווידאן ובית עפה[7]

אבידות

6 הרוגים ו-14 פצועים בקרב כוח ההטעיה והרתק‏[1]

עשרות הרוגים ופצועים

ב-9 בנובמבר התקיפה את המצודה חטיבה 8 בפיקודו יצחק שדה. מתקפה זו קיבלה את השם מבצע שמונה[7].

תכנון המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח מהלכי הניסיונות הקודמים לכיבוש המצודה הביאו את יצחק שדה למסקנה כי כל 7 הניסיונות הקודמים נחלו כישלון מפני שהכוחות התוקפים לא ניסו תחילה לשתק את אש האויב ולהשמיד את מקורותיה, ככל הנראה בעקבות היעדר האמצעים הדרושים לשם כך בקרב חטיבות גבעתי והנגב. יצחק שדה, שאול יפה, סגן מפקד החטיבה ועודד מסר, אחד מהקצינים הבכירים בחטיבה ביקשו לתקוף את מבנה המשטרה באמצעות טנקים וזחל"מים, אולם רוב דרכי הגישה היו חשופות לאש תותחי הנ"ט בקוטר של 57 מ"מ. לאחר ניתוח פני השטח הצליחו שדה וקציני המטה שלו למצוא דרך גישה למצודה מכיוון צפון-מערב. יתרונה הגדול של דרך זו היה בכך שלא הייתה גלויה כלל לכפרים עיראק סווידאן ובית עפה, בהם הוצבו תותחי הנ"ט (זאת משום שמצודת הטגארט חצצה בין שני הכפרים והדרך). בנוסף לכך החליט שדה כי ההתקפה המשוריינת על המצודה תתחיל, מכיוון צפון-מערב לקראת השקיעה, שכן בזמן זה השמש השוקעת תסנוור את עיניהם של המגנים המצרים במצודה ותקשה עליהם לבלום את ההתקפה‏[1].

לפי תכנונו המקורי של שדה, ההתקפה תתחיל בהפגזה ארטילרית של גדוד 88 הן על המצודה והן על הכפרים עיראק סווידאן ובית עפה, ובהפעלת כוח ההטעיה והרתק על שני הכפרים כדי למנוע כל אפשרות לתגבור הכוחות המצריים במצודה. לאחר מכן, בשעות אחר הצהריים, תתחיל לנוע פלוגה א' מגדוד 89 בפיקודו של יעקב גרנק, מלווה בטנקים מגדוד 82 בפיקודו של דב צסיס, אל עבר היעד‏[1]. יחידות הקומנדו והשריון ינועו בשני גלים מכיוון צפון-מערב, בחסות השמש השוקעת, ויפרצו לתוך מבנה המשטרה. במקרה של כישלון ההתקפה תופעל גם העתודה החטיבתית‏[7].

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 14:00 הורה יצחק שדה על תחילת הפגזה ארטילרית של משטרת עיראק סווידאן וכן של הכפרים עיראק סווידאן ובית עפה. לשם כך פקד על גדוד המרגמות החטיבתי, גדוד 88, להפעיל את מרגמותיו ותותחיו. ההפגזה, שהייתה מדויקת ויעילה למדי, הצליחה לפגוע במספר עמדות של הצבא המצרי על גג המצודה. שדה אף ציין כי ההפגזה המאסיבית גרמה למספר חיילים לנטוש את המצודה ולברוח לכיוון הכפר עיראק סווידאן‏[1][7].

בשעה 15:47, בעקבות ההפגזה הארטילרית, הופל הדגל המצרי אשר הונף מעל מבנה המשטרה. הפלת הדגל הובילה להעלאת המוראל בין שורות הלוחמים ולשמחה גדולה בקרב מפקדי חטיבה 8 וחברי קיבוץ נגבה, אשר צפו בהתקפה. את רגשות השמחה בעקבות נפילת הדגל המצרי ניתן למצוא ברישומיו של שדה:

מנגבה מודיעים לנו: בשעה 15:47 נפל הדגל. הדגל הוא סמל. אנשינו "היבשים" רוחשים, כנראה, כבוד לסמלים. משנפל הדגל נראה להם הניצחון כמונח בכיס.

– יצחק שדה, מלחמה בלתי שגרתית, על המשמר, 30 בספטמבר ו-7 באוקטובר 1949.

בסביבות השעה 15:50, בתום הריכוך הארטילרי, החלו להתקדם הכוחות המשוריינים אל עבר מבנה המשטרה. טנקי גדוד 82, מלווים בחיילי וחבלני פלוגה א' מגדוד 89, חמושים בפצצות בונגלור, הצליחו לפרוץ את גדרות התיל ולהגיע אל קירות המצודה. חבלני פלוגה א' מגדוד 89 הפעילו את חומר הנפץ שהיה ברשותם ובכך הצליחו לפרוץ פירצה בקיר המערבי של מבנה המשטרה. פריצת הקיר הובילה לכניעת הכוח המצרי שאייש את המבנה באופן מיידי‏[1][7].

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיבוש משטרת עיראק סווידאן גרם לנסיגת הצבא המצרי מהכפרים עיראק סווידאן ובית עפה ולצמצום כיס פלוג'ה למרחב הכפרים פאלוג'ה ועיראק אל-מנשייה בלבד‏[7]. כיבוש מרחב שני הכפרים על ידי חטיבה 8 הוריד את האיום המתמשך מעל היישובים היהודיים הסמוכים, ובפרט מקיבוץ נגבה, אשר סבל במשך תקופה ממושכת מהפגזות ארטילריות. את החשיבות הרבה שראו תושבי נגבה בכיבוש המצודה ניתן לייחס למעמד הענקת הדגל המצרי על ידי יצחק שדה, ב-13 בנובמבר, לתושבי הקיבוץ, אשר הונף מעל מבנה המשטרה ונלקח בתום המבצע. במהלך הענקת הדגל אמר יצחק שדה:

הניצחון הוא לא רק לנו. ידוע שפה לחמה חטיבת גבעתי, ועיקר הניצחון הוא לאלה שהם חתני השמחה היום - לנגבאים.

– אברהם אילון, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, הוצאת מערכות, 1963, עמ' 582.

בתום כיבוש המצודה נפל לידי צה"ל נשק מצרי שכלל: 4 מקלעים, 2 מרגמות ומספר מטולי פיאט.


במהלך ההתקפה לא ספגה החטיבה הרוגים ופצועים, אולם במהלך פעולת ההטעיה והרתק נהרגו 6 מלוחמי גדוד 89 ו-14 נוספים נפצעו בעקבות פגיעת פגזי נ"ט, אשר ירו תותחי ה-6 ליטראות מתוך הכפר עיראק סווידאן, בזחל"מי הכוח‏[7]. בהקשר זה ראוי לציין את טוראי סימן-טוב גנה, לוחם כוח ההטעיה והרתק מגדוד 89, שלמרות פציעה קשה בשתי רגליו מפגז נ"ט שפגע בזח"לם בו נהג במהלך קרב, המשיך להלחם, לחלץ ולטפל בפצועים רבים ועל כך קיבל מאוחר יותר את עיטור הגבורה[8].


מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות

שמואלהשמדחסידהנחשוןהראליבוסיחמץיפתחמטאטאמכביכיתוריובלברקגדעוןבן עמימדינהקילשוןבלקנמלבן נון א'בן נון ב'ארזפלשתיצחקיורםאנ-פארברושדקלדניבתקקדםמוות לפולששוטרגי"סאבקולוטהיואבאגרוףההריקביעלחירםשמונהלוטהתחלהאסףחורבחיסולעוזיצובעובדה

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבושה של משטרת עיראק סווידאן הוסב שמה ל"מצודת יואב" על שם יצחק דובנו מפקד נגבה, שכינויו בארגון ההגנה היה "יואב", אשר נפל בהפצצת מטוסים מצרית אשר הקדימה את המתקפה המצרית על הקיבוץ.

שנים רבות היה בניין המשטרה בבעלות צה"ל. בשנת 1983, עת הוקמה מחדש חטיבת גבעתי, הוחלט להקים במקום את מוזיאון מורשת גבעתי. המוזיאון כולל מיצג על היסטוריית החטיבה במלחמת העצמאות והקרבות בדרום, אתר הנצחה, מגדל תצפית, תצוגת כלי נשק ממלחמת העצמאות וכן רק"מ ישן.

בקומה השנייה נמצא אתר זיכרון לסיירת שקד אשר פעלה בדרום מסוף שנות החמישים ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים.

ברחבת המוזיאון הוקמה אנדרטה על ידי האדריכל יחיאל ערד ובה קבועים סמלי יחידות החטיבה כיום.

בנוסף, חלק ממבנה המצודה משמש בתור משכנה של המכינה הקדם צבאית למנהיגות חברתית 'נחשון'.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]