משטר צ'יף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

באנתרופולוגיה, משטר צ'יף או צ'יפדום, הוא כינוי למשטר אזורי ובו שתי קבוצות מקומיות או יותר, הנתונות לשלטון הצ'יף העומד בראש היררכיה מדורגת של אנשים. לרשותו של הצ'יף העליון, הנחשב לאיש רם מעלה, נמצאים, בדרך כלל, שליחים לובשי מדים, פקיד היודע קרוא וכתוב, נשים רבות וחפצי נוי. משרתו של הצ'יף עוברת בירושה, כאשר המכהן בה מוריש את המשרה לבנו (בקבוצת שארות פטרילינאלית) או לבן אחותו (בקבוצה מטריליניאלית).

במשטרים מעין אלה הסטטוס האישי של כל אדם נקבע על פי מידת קרבתו לצ'יף, כך שהמקורבים לצ'יף הם בעלי דרגה גבוהה, וכל האנשים בעלי הדרגה הנמוכה יותר חולקים להם כבוד. מתחת לכל צ'יף עליון ישנם מספר צ'יפים נמוכי דרגה ממנו, אחד בכל אזור ובכל ישוב. כל צ'יף פועל כמעין סגן של צ'יף הגבוה ממנו ומשמש גם כאיש קשר בינו ובין הדרגים הנמוכים יותר. בניגוד לצ'יפים עליונים ומחוזיים, השומרים על ריחוק יחסי, הצ'יפים של היישובים מעורבים בציבור.

הצ'יף מרכז בידיו סמכויות המאפשרות לו לאחד את כל נתיניו בכל נושא ובכל עת. הצ'יף חולש גם על פעילותם הכלכלית של נתיניו, כך שמשטרי הצ'יף משמשים לרוב כמכשיר הקצאה מחדש של משאבים בחברה. משטר כלכלי זה נקרא חלוקה מחדש, במסגרתו הצ'יפים נהנים משליטה על עודפי סחורות ולעתים אפילו שליטה בכוח העבודה של קהילותיהם. כך לדוגמה, הם יכולים לדרוש מחקלאים מכסות אורז ולחלקן לקהילה כולה. באורח דומה הם עשויים גם לגייס עובדים להקמת ארמונות ומקדשים. עודפי יצור אלה, שנצברו במהלך הזמן, משמשים כקופות של משאבים, ומתורגמים לעוצמה פוליטית המאפשרת גיוס של תומכים רבים לצ'יף העליון. במידה וכמות המשאבים הנצברים הייתה גדולה מספיק, יכול הצ'יף העליון לספק את צורכיהם של כל תומכיו דרך קבע, ולשמור כי יפעלו למענו וידכאו את כל ההתנגדות לו. הצ'יף עשוי לצבור נכסים אישיים רבים - שטחי קרקע, עדרי בקר ואוצרות של חפצי מותרות - כאמצעי לביסוס שלטונו, ובמותו להעבירם ליורשיו. המשפחות המדורגות בראש הסולם החברתי עשויות גם הן לנהוג כמו הצ'יף ולהשתמש בנכסיהן כראיה לעמדתם הבכירה.

משטרי הצ'יפים ברחבי העולם היו, לרוב, רעועים, וזאת מכיוון שהצ'יפים הנמוכים ניסו לכבוש את מקומם של הצ'יפים הגבוהים מהם. כך למשל, באיי הוואי הטרום קולוניאלית, המלחמות שימשו דרך מקובלת להשיג שטחים ולשמירת השלטון. צ'יפים גדולים יצאו למסעות כיבושים במאמץ להפוך לצ'יף העליון של האיים. כאשר צ'יף אחד כבש את שטחו של משנהו, המנוצח ואנשיו היו מאבדים כל רכושם ולעתים קרובות גם מקפחים את חייהם. הצ'יף החדש, המנצח, התחיל במינוי של תומכיו לתפקידים פוליטיים בכירים. עובדה זו שיבשה כמעט לחלוטין את רציפותם של המנגנונים המנהליים והדתיים באזור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]