משלחת איוואקורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משלחת אייואקורה. ראש המשלחת, טוטומי איוואקורה יושב במרכז.

משלחת איוואקורהיפנית: 岩倉使節団) הייתה מסע דיפלומטי של מדינאים יפנים מסביב לעולם שהחל ב-1871 והסתיים ב-1873. המשלחת התפרסמה בעיקר בשל השפעתה על ראשית תהליך המודרניזציה שהחלה יפן לעבור לאחר מאות שנים של ניתוק. את הרעיון למשלחת הגה המהנדס ההולנדי גווידו ורבק, והיא התבססה על הדגם של המשלחת ששלח פיוטר הגדול למערב אירופה בסוף המאה ה-17. חברי המשלחת היו אוליגרכים יפנים שהנהיגו את המדינה לאחר רסטורציית מייג'י.

הרכב המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת קיבלה את שמה מהעומד בראשה, איוואקורה טומומי, שהיה השגריר היפני במשלחת. לאיוואקורה סייעו ארבעה סגנים, ששלושה מהם: טושימיצ'י אוקובו, טקיושי קידו ואיטו הירובומי, היו גם שרים בממשלה. ההיסטוריון קוניטאקה קומה הצטרף למשלחת על מנת לרשום את קורות המשלחת במסעותיה. בסך הכול מנתה המשלחת ארבעים ושמונה אנשים, רובם ככולם נציגי ממשל ומשכילים.

מלבד חברי המשלחת, הצטרפו למסע כשישים סטודנטים, חלקם נותר ביעדים מסוימים על מנת להמשיך וללמוד במדינה זרה, ובכללם חמש נשים שנשארו בארצות הברית. אחת מנשים אלה הייתה אומקו צודה בת השבע, שבשובה ליפן ב-1900 יסדה מכללה לנשים בלבד.

הרוזן קנטארו קנקו נשאר גם הוא בארצות הברית בתור סטודנט באוניברסיטת הרווארד, שם פגש מאוחר יותר את נשיא ארצות הברית לימים, תאודור רוזוולט.

תוכנית המסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בדצמבר 1871 הפליגה המשלחת לדרכה מיוקוהמה לסן פרנסיסקו. משם המשיכה המשלחת לוושינגטון די.סי., לבריטניה, לצרפת, לבלגיה, להולנד, לרוסיה, לגרמניה, לפרוסיה, לדנמרק, לשבדיה, לבוואריה, לאוסטריה, לאיטליה ולשווייץ. בדרכה חזרה ליפן ביקרה המשלחת במצרים, בעדן, בציילון, בסינגפור, בסייגון, בהונג קונג ובשאנגחאי. המשלחת שבה ליפן ב-13 בספטמבר 1873, כעבור כמעט שנתיים מצאתה.

מטרות ותוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשלחת איוואקורה היו שתי מטרות עיקריות: ראשית, היא ניסתה לשנות את החוזים הבלתי שוויוניים עם ארצות הברית, עם בריטניה ועם מעצמות אירופאיות אחרות שעליהם נאלצה יפן לחתום בעשורים הקודמים. שנית, המשלחת יצאה על מנת לאסוף מידע על תחומי החינוך, הטכנולוגיה, התרבות, הצבא, החברה והכלכלה במדינות שבהן ביקרה במטרה להשתמש במידע זה בתהליך המודרניזציה של יפן.

מתוך שתי המטרות שלמענן יצאה המשלחת, הראשונה נחלה כישלון חרוץ, ובכך גרמה להתארכות המשלחת בכמעט שנה. מכיוון שחברי המשלחת לא קיבלו אישור מהממשלה לנסח חוזים חדשים, נתקלו הניסיונות לדון בהם מחדש במחלוקת בין חברי המשלחת לחברי הממשלה. לאחר שזנחו את הניסיונות לשנות את החוזים הבלתי שוויוניים, התרכזו חברי המשלחת במטרה השנייה, ודווקא במשימה זו נחלו הצלחה. עם שובם ליפן יישמו הנציגים את שלמדו באירופה ובארצות הברית והחילו יוזמות חדשות לקידום התעשייתי והטכנולוגי של יפן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nish, Ian H. The Iwakura mission in America and Europe: a new assessment. Japan Library, 1998. ISBN 9781873410844.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]