משלחת גארסייה דה נודאל
משלחת גארסייה דה נודאל (בספרדית: Expedición García de Nodal) קיבלה בשנת 1619 זיכיון מן המלך פליפה השלישי לסייר במעבר שבין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, תוך הקפת כף הורן, דרומית לארץ האש, שאך זה התגלה על ידי הסוחרים ההולנדים יאקוב לה מייר ווילם סכאוטן. המשלחת נחלה הצלחה וכל מטרותיה הושגו. נוסף לכך, במשלחת זו לא אבדו לא חיים ולא אוניות וכל המסע הושלם בזמן קצר.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
משלחת גארסייה דה נודאל הייתה חיונית לאימפריה הספרדית. גילוי נתיב מן האוקיינוס האטלנטי אל האוקיינוס השקט, חלופה למצר מגלן, הביא לשינוי דרמטי בגישה הספרדית לניהול מחוזותיה הדרומיים ביותר של אמריקה, שהופעתו הבלתי-צפויה של דרייק באוקיינוס השקט דרך המצר, בשנת 1578, כבר הפרה את שלוותם.
בראש המשלחת עמדו האחים בָּרְתוֹלוֹמֶה גארסייה דֶל נוֹדאל (פונטבדרה, 1622-1574) וגוֹנסָלוֹ גארסייה דל נודאל, (פונטבדרה, 1622-1569) עם הקוסמוגרף דייגו רמירס דה ארייאנו, בתפקיד נווט ראשי. שתי אוניות במבנה דומה שימשו במשלחת כדי למנוע מצב שאונייה אחת תיאלץ להמתין לשנייה במהלך ההפלגה, מכשול שכיח במשלחות אחרות בתקופה ההיא.
המשלחת הפליגה ב-27 בספטמבר 1618 מליסבון, פורטוגל (שהייתה אז מאוחדת עם ספרד תחת שלטונו של פליפה השלישי), ובינואר 1619 נכנסו האוניות אל המצר שבין ארץ האש לאיסלה דה לוס אסטאדוס, שאותו כינו בשם "אסטרצ'ו דה סן ויסנטה" (הידוע כיום בשם מצר לה מייר). השבועות הבאים הוקדשו לחקר יסודי ומתן שמות בחופיה הדרומיים של ארץ האש ואייה הדרומיים, בהם כף הורן, שאותו כינו "קאבו סן אילדפונסו". לאחר זאת נסחפו הספינות מכף הורן בסופה אל '30 58° דרום, שם גילתה המשלחת ב-12 בפברואר את איי דייגו רמירס, הנקודה היבשתית הדרומית ביותר אליה הגיעו עד אז ולמשך 156 השנים הבאות, והמשיכה הלאה דרומה אל תוך מעבר דרייק.[1] אז פנתה צפונה אל תוך האוקיינוס השקט ונכנסה במיומנות אל מצר מגלן ממערב, כבר בניסיון הראשון. האוניות עברו אל האוקיינוס האטלנטי ב-13 במרץ ושבו לספרד ב-7 ביולי 1619. בעקבות המסע, סיפקה המשלחת לקאסה דה קונטרטסיון (Casa de Contratación) נתונים ומפות יקרי-ערך, שחשאיותן נשמרה למשך מאות בשנים.
ברשומות של חקר כף הורן, נחשבת משלחת זו לאחת המקצועיות ביותר, בייחוד כשמציבים אותה מול אמות המידה של התקופה בה התקיימה, ויפה היה לדווח, שהאחים זכו לשנים רבות ליהנות מתהילתם המוצדקת. למרבה הצער, שניהם נספו ב-5 בספטמבר 1622 כשסופת הוריקן הלמה בצי שחזר מהוואנה לספרד, והכוחות שבפיקודם אבדו. אף על פי כן, הם הטביעו בצדק את חותמם על כף הורן, הודות למספר רב של צוקים וסלעים והפסגה הנישאה ביותר על חצי האי בראנסוויק. כיאה להם, הם נזכרים גם בקבוצת דייגו רמירס, שם קרויים שני האיים העיקריים על שם האחים, הצפוני "ברתולומה" והדרומי "גונסלו". התעלה ברוחב מייל שביניהם ידועה בשם "קאנאל נודאלס" (או "פאסו נודאל"). האחים נודאל הוכיחו, שהדו"ח שמסר סכאוטן היה נכון ואיום רציני נשקף למושבות הספרדיות בדרום אמריקה. הם מצאו גם נתיב חלופי לספינותיהם, אך הממשלה הספרדית לא נקטה כל פעולה לפי הדין וחשבון של האחים נודאל, לא אז ולא בשנים הבאות.
הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישגיה של משלחת גארסייה דה נודאל כוללים:
- ההקפה הראשונה של ארץ האש הכוללת סקר מקיף של חופיה.
- גילוי איי דייגו רמירס (שהיו למשך מאה וחמישים ושש שנים היבשה הדרומית ביותר שאליה הגיע האדם).
- השייט הראשון דרומית למעבר דרייק.
- המגע הראשון של אירופאים עם תושבי חלקה הדרומי של ארץ האש.
- ההקפה השנייה של כף הורן.
- החצייה השלישית לכיוון מזרח של מצר מגלן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Oyarzun, Javier. Expediciones españolas al Estrecho de Magallanes y Tierra de Fuego. Madrid: Ediciones Cultura Hispánica ISBN 84-7232-130-4.
- Robin Knox-Johnston|Knox-Johnston, Robin. "Cape Horn. A Maritime History". London Hodder & Stoughton ISBN 0-340-41527-4