משנה למלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלכות משנה אמריקה הספרדית הרפורמות הבורבוניות 1776 מלכות המשנה של ספרד החדשה מלכות המשנה של גרנדה החדשה מלכות המשנה של פרו מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה
מלכויות המשנה באימפריה הספרדית באמריקה במאה ה-18.

המשנה למלךאנגלית: Viceroy; בספרדית: Virrey; בפורטוגזית: Vice-Rei) היה הפקיד בעל הדרגה הגבוהה ביותר במערכת בירוקרטית קולוניאלית בקולוניה מסוימת, המושל אזרחית וצבאית בשמו של המלך על היחידה המנהלית הקרויה מלכות משנה.

באימפריה הספרדית כיהנו בו זמנית מספר משנים למלך ברחבי האמריקות. ב-1525 יוסדה מלכות המשנה של ספרד החדשה; ב-1544 יוסדה מלכות המשנה של פרו; בשנת 1717 הוקמה מלכות המשנה של גרנדה החדשה (Virreinato de Nueva Granada), אשר התפרקה והוקמה בשנית בשנת 1739; ולבסוף בשנת 1776 הוקמה מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה (Virreinato del Río de la Plata).

בנוסף למשנים למלך שבאמריקות היו למלך הספרדי משנים למלך גם באירופה. בשנת 1503 יוסדה מלכות המשנה של נפולי (Virreinato de Nápoles) ואילו בין השנים 1580 ל-1642 התקיימה מלכות המשנה של פורטוגל (Virreinato de Portugal). לבסוף, היו גם מספר משנים למלך גם בספרד עצמה: בארגון, בולנסיה ובקטלוניה. תפקידו של המשנה למלך איבד מחשיבותו עם החלפת השושלת הבורבונית את זו ההבסבורגית בספרד בשנת 1700.

התואר שימש גם באימפריות אחרות, אם כי לעתים קרובות באופן בלתי רשמי ומצומצם יותר מאשר בזו הספרדית, כגון מדינת ברזיל תחת האימפריה הפורטוגזית, הודו תחת האימפריה הבריטית, צרפת החדשה תחת האימפריה הצרפתית (כיום בקנדה). בנוסף, מספר בתי מלוכה אירופאיים השתמשו בתארים אלו לציון המושלים מטעמם בטריטוריות שונות בתחומי ממלכתן.

פיקוח באימפריה הספרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת האינדיאס, אשר הוקמה בשנת 1524 כמוסד שניהל עבור המלך את האימפריה, הוסמכה לשלוח מפקח כללי (visitador general) על מנת לחקור האשמות או חשדות של מנהל לא תקין מצד גוף, או בעל משרה שלטונית. מוסד זה היה יעיל, אולם לא נעשה בו שימוש דחוף.

אמצעי הפיקוח העיקרי על המתחולל במלכות המשנה היו ה"רסידנסיאס" (residencias) - הליך שגרתי של דיווח וביקורת משפטית של תקופת השלטון של בעל משרה בכירה. עם סיום שלטונו, דרך קבע, התקיים הליך שבדק את השגיו וברר טענות שהועלו כנגדו.

אופיה של הבירוקרטיה ברחבי האימפריה, ושל הקבוצות המאורגנות בה, סייע גם הוא להליך הפיקוח והביקורת המתמיד על התנהלות מלכות המשנה. מצופה היה ממושל שיתייעץ אם חברי האודיינסייה שבתחום סמכותו ולדעתם היה משקל. גילדות ומועצות ערים, וכן קבוצות מאורגנות אחרות, כגון אנשי הכנסייה והצבא, שמרו בקנאות על זכויות היתר (fueros) שלהם ולא היססו לפנות לכתר על כל פגיעה במעמדם. מערכת משפטית היררכית קיבלה תלונות כנגד פקידים שהואשמו בשחיתות או בניצול סמכותם לרעה, וטיפלה בהם ביעילות משתנה בהתאם לזמן ולמקום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]