משפחת רדזיוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט האצולה של המשפחה
אחוזות המשפחה במאות ה-16 וה-17 בכחול

משפחת רַדזיווילפולנית: Radziwiłł, בליטאית: Radvila, בבלארוסית: Радзівіл, Radzivił, בגרמנית: Radziwill, בלטינית: Radvil, ביידיש: ראדזיוויל) הייתה משפחת אצולה עילית (מגנאטים) בפולין-ליטא, בדוכסות הגדולה של ליטא ובפרוסיה. החל מ-1518 נסיכי האימפריה הרומית הקדושה (לכן מופיעים בספרות כ"נסיכים לבית רדזיוויל" או "נסיכי רדזיוויל"). אחת המשפחות החשובות, העשירות ובעלות ההשפעה ביותר בפולין בעיקר במאות ה-17 וה-18. בניה ובנותיה שודכו לבתי מלוכה ונשאו בתפקידים רמי מעלה ונחלותיה היו בין הנחלות הפיאודליות הגדולות בממלכה (יחד עם נחלות זמויסקי, וישניובצקי ואוסטרוגסקי).

מקור המשפחה ועושרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה היא השתלשלות ישירה של משפחת האצולה בליטאית אסטיקאי (Astikai). מקור השם ברדווילה אסטיקאס, רוזן וילנה ומרשל ליטא (Radvila Astikas; 1384–1477). המקור האגדי של השם מתייחס לבן משפחה שגודל כביכול על ידי זאבים (rado vilko בליטאית). בני המשפחה הם גם נצר לקז'ימייז' הרביעי, מלך פולין.

ב-1518 העלה מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את מיקולאי השני (Mikołaj II Radziwiłł; 1470–1521) שלחם נגד נסיכות מוסקבה לדרגת נסיך הקיסרות (בגרמנית: Reichsfürst, בלטינית: princeps imperii). תואר זה עבר בירושה לכל ראשי המשפחה מאז וסימל את מרכזיותה ועליונותה בקרב משפחות האצולה. יחד עם התואר זכתה המשפחה בשטחי אדמה בליטא, בלרוס, אוקראינה ופולין של ימינו, שכללו בשיא כוחה 23 ארמונות וטירות, 426 ערים, 2,032 נחלות חקלאיות ו-10,053 כפרים. בין הערים והמחוזות המוכרים שהיו בשליטת המשפחה ניתן למנות את קאפוסט, מיר, נישוויז, ווהלין, צוזמיר על נהר ויסלה, ברסט ליטובסק, אשמיאני, ליסה, סלוצק, ביאלא פודולסק, שומסק ואחוזות וכפרים ליד העיר קובנה.

בנוסף לארמונות וטירות בשטחי המשפחה (למשל טירת מיר, טירת ניאסוויז'), היא רכשה ובנתה ארמונות בערים החשובות (ורשה (כיום - הארמון הנשיאותי), הורודנה, וילנה, לובלין, נבהרדק, מינסק, לבוב, ורוצלב וגדנסק).

אישים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקולאי קז'ישטוף רדזיוויל, 1566
בוגוסלב רדזיוויל (1620–1669)
קרול סטניסלב רדזיוויל השני, 1767

אחד האישים שהעלו את המשפחה לגדולה היה מיקולאי קזישטוף "השחור" (1515–1565; Mikolaj Krzysztof Radziwiłł). נישואי בת משפחתו, ברברה (Barbara Radziwiłł; 1520–1550) לזיגמונט אוגוסט, לימים מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא העלה עוד את מעמדה של המשפחה. מאז זכו רוב ראשי המשפחה בתואר וויווד (מקביל לדוכס) ולתפקידי פיקוד צבאי עליון (מרשל והאטמאן) ולמישרה בכירה בממשל (קנצלר).

הנסיך מיקולאי קז'ישטוף (Mikołaj Krzysztof Radziwiłł; 1549-1616) היה משנה למלך סטפאן באטורי והצליח להגדיל את נחלות המשפחה ולהרחיבן תוך איחוד הנחלות לרצף אחיד בעיקר במערב בלרוס של ימינו. הנסיך מיקולאי היה מבין המחוללים העיקריים של הרנסאנס הפולני ויצא למסעות באיטליה, בארץ ישראל, מצרים וסוריה (על מסע זה כתב את הספר "Podróż do Ziemi Świętej, Syrii i Egiptu 1582-1584"), ביוון, כרתים וקפריסין ועוד. הוא קירב את שאול וואהל היהודי לחצר המלך ואף מינה אותו טכנית למלך פולין ליום אחד, לאחר מותו של באטורי ולפני הסיים (בחירות האצילים למלך).

ראשי המשפחה בדור הבא היו יאנוש (Janusz Radziwiłł ;1612–1655) האטמאן, וויווד וילנה ומושל קמניץ וקז'ימייז' דולני והמושל-למעשה בדוכסות הגדולה של ליטא והנסיך בוגוסלב (Bogusław Radziwiłł; 1620–1669), מושל דוכסות ברנדנבורג-פרוסיה. עם פלישת מלך שבדיה לליטא, בה היו חלק ניכר מנחלות המשפחה, נשבעו השניים אמונים לממלכת שבדיה, צעד שנחשב כבוגדני על ידי החצר הפולנית. עקב כך הוחרמו נכסי המשפחה בפולין. נישואי בתו של בוגוסלב, הנסיכה לודביקה קרולינה (Ludwika Karolina Radziwiłł; 1667–1695), לנסיך הנורבגי קרל פיליפ (בנו של הבוחר הפרוסי פיליפ וילהלם) החליש עוד את מעמדה של המשפחה והביא לצמצום נוסף של נחלותיה.

ב-1689 קיבל לידיו קרול סטניסלב (Karol Stanisław Radziwiłł ;1669–1719) בן העשרים את נחלותיה המדולדלות יחסית של משפחתו. תמיכה נבונה באוגוסט השלישי, מלך פולין הנבחר זיכתה אותו במשרת הקנצלר של ליטא, בחיזוק מעמד המשפחה ובשיקומה. מקרול סטניסלב נמשכת השושלת המרכזית של המשפחה בפולין. ב-1762 נאמד הערך הכלכלי של אחוזות בית רדזיוויל ב-150 עד 180 מיליון זלוטי ("זהובים")[1].

ב-1764 הנהיג קרול סטניסלב השני (Karol Stanisław II Radziwiłł ; 1734–1790) מרד במלך סטניסלאב פוניאטובסקי שעלה לשלטון בתמיכת האימפריה הרוסית והנהיג קואליציה לאומית-פולנית, הוא התבצר בטירתו בביאלא פודולסק ונאלץ לצאת לגלות לאחר שנשבר. ב-1767 חזר לפולין ונלחם הפעם יחד עם הכוחות הרוסיים כנגד קואליציה של פרוטסטנטים ויוונים אורתודוקסים. ב-1768 החליף צד ונלחם עם קונפדרציית בר נגד המצביא הרוסי אלכסנדר סובורוב. המרד הפולני נשבר ב-1772 עם חלוקת פולין הראשונה ורדזוויל נאלץ לצאת לגלות. שנה זו מסיימת את התקופה בה הייתה משפחת רדזיוויל משפחת האצולה החשובה ביותר בפולין[1].

בין הדמויות החשובות במשפחה לאחר מכן ניתן למנות את הנסיך אנטוני הנריק (Antoni Henryk Radziwiłł; 1775–1833), סטאדהאודר (ראש מדינה, מושל) של הדוכסות הגדולה של פוזנן בשנים (1815-1831) ופטרונו של פרדריק שופן.

במאה ה-19 יצאו רבים מחברי המשפחה לגלות בעיקר בפריז ובווינה. נכסי המשפחה כוללים ארמונות ואחוזות בפריז, וינה, ברלין ודרזדן.

יחס ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסם של בני המשפחה ליהודים לא היה אחיד. מחד, ניתן לציין את מיקולאי קז'ישטוף שקירב את שאול וואהל לחצר המלכות ואף מינה אותו למלך פולין ליום אחד, מינוי טכני אמנם, אך תוך הבעת הערכה רבה לאיש ללא דרישה שיבטל את יהדותו.

מרצ'ין מיקולאי שירש את ראשות המשפחה ב-1745 העסיק יועץ קרוב ואיש סוד בשם שמעון וגילה עניין רב ביהדות תוך כדי נסיון לשמור כשרות ושמירת שבת. מאידך הוא היה ככל הנראה פסיכופט רצחני שהוכרז בלתי שפוי ב-1748[1].

מאידך מספר הפילוסוף שלמה מימון בספרו האוטוביוגרפי "חיי שלמה מימון" על בעל העיר מיר (אולי אחיו של מרצ'ין מיקולאי, מיכאיל קז'ימייז') שהגיע "עם כל הפמליה שלו" אל בית הכנסת, ניפץ את החלונות ואת התנורים והשליך מארון הקודש את ספר התורה. כאשר הרים יהודי תלמיד חכם את הספר מן הארץ ירה בו "הוד רוממותו הנסיך בעצם ידיו" כדור רובה[2].

ההתיישבות היהודית באחוזות בית רדזיוויל החלה ב-1551 בקלצק, סלוצק ונישוויז. לאחר פרעות ת"ח ות"ט (1668) התיר בוגוסלב רדזיוויל ליהודים שהמירו דתם מאונס לשוב לדת אבותיהם ולפיכך הגיעו יהודים רבים להתיישב באחוזותיו. במחקרו משנת 2005 מראה החוקר אדם טלר כי בית רדזיוויל ראה ביהודים מתיישבים מועדפים מבחינה כלכלית וכאשר היה צורך ליישב שטחים מחדש (למשל לאחר המלחמה הצפונית הגדולה (1720-1704) שהתרחשה באחוזות המשפחה וזרעה בהן הרס), זכו היהודים לזכויות דתיות ולהעדפה שהתבטאה בהפחתת מיסים[3]. בנוסף, הותר לסוחרים עירוניים לעסוק במסחר בשולי האחוזות, מהיתר זה, שלא היה מוגבל לסוחרים בני דת מסוימת, נהנו בעיקר יהודים[4]. הדבר עודד גם את התיישבות היהודים בערים שבשטחי האחוזות. אולם היתרון העיקרי של היהודים היה כמנהלי אחוזות וחוכרים. טלר מעלה במחקרו כי יהודים שימשו כמנהלי אחוזות וחכרו שטחים גדולים ומתקנים חקלאיים באחוזות נסיכי רדזיוויל וסייעו להגדיל את הונם ולייעל את העבודה החקלאית בהן (בראשם האחים איצקוביץ'[5]). כיוון שרובו של ההון המשפחתי צמח מתנובה חקלאית, הרי שייעולה סייע באופן ישיר לגידול ההון המשפחתי.

טלר מסכם בהשלכות הקשר החיובי שנוצר בין היהודים למשפחה. השלטון האחוזתי-פיאודלי-מגנאטי שמשפחת רזדיוויל הייתה מראשיו גרם לתסיסה ומתח חברתי מתמשכים בקרב נתיניהם. צורת השלטון הייתה שנואה על רוב רובדי החברה והיוותה מוקד לגינוי כנסייתי. הקשר הסימביוטי שנוצר בין היהודים לבעלי האחוזות גרם לזיהוי שלהם עם המשטר האחוזתי. כאשר קמה תנועה לאומית-עממית נגד השלטון הפיאודלי בשלהי המאה ה-18, היו היהודים מנפגעיה העיקריים והדבר הקשה עליהם למצוא מקום בחברה הפולנית של המאה ה-19[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jerzy Jan Lerski, Piotr Wróbel, Richard J. Kozicki (1996). Historical Dictionary of Poland, 966-1945. Greenwood Publishing, pp. 491-492. ISBN 978-0-313-26007-0.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אדם טלר, כסף, כוח והשפעה: היהודים באחוזות בית רדזיוויל בליטא במאה הי"ח, עמ' 27
  2. ^ שלמה מימון, חיי שלמה מימון: כתוב בידי עצמו, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמ' 68-67
  3. ^ אדם טלר, כסף, כוח והשפעה: היהודים באחוזות בית רדזיוויל בליטא במאה הי"ח, עמ' 43-54
  4. ^ אדם טלר, כסף, כוח והשפעה: היהודים באחוזות בית רדזיוויל בליטא במאה הי"ח, עמ' 184
  5. ^ האחים שמואל ויוסף-גדליה (גדל) בן יצחק סג"ל איצקוביץ' חכרו אחוזות נרחבות בין השנים 1738-1745 והיו כעין "יהודי חצר" של משפחת רדזיוויל. ראו טלר 89-127
  6. ^ אדם טלר, כסף, כוח והשפעה: היהודים באחוזות בית רדזיוויל בליטא במאה הי"ח, עמ' 249