עקרונות יסוד: המערכת המשפטית מוקפת בעקרונות יסוד בלתי כתובים. עקרונות אלו הם כללים נורמטיביים מקובלים של צדק, הגינות והוגנות. הם מחייבים את המערכת המשפטית כולה ובהיעדר חוקה הם הערכים העליונים של משפט המדינה.
חוקה: החוקה כוללת את עקרונות היסוד של המשטר במדינה, ואת זכויות האדם הבסיסיות המובטחות לתושביה. לחוקה מעמד מעל לחוק, וניתן לפסול חוק העומד בסתירה לחוקה.
חוק: נורמה שנקבעה באופן רשמי על ידי בית המחוקקים, נוסחה ונכתבה באופן אחיד וברור.
חוק יסוד: חוק שהוא חלק ממכלול החוקים שנועד להרכיב את החוקה של מדינת ישראל.
חקיקת משנה: חקיקה שאיננה בגדר חוק, כלומר היא לא אושרה בכנסת בשלוש קריאות, אלא נעשתה על ידי גורמים של הרשות המבצעת: שרים, פקידים בכירים וכדומה, מכוח הסמכות שהוענקה להם בחוקים המתאימים.
"רשומות": העיתון הרשמי של מדינת ישראל, בו מתפרסמות מעת לעת הודעות רשמיות שונות וכן נוסח החקיקה בישראל, עם היווצרה. ברשומות קבצים אחדים:
הצעות חוק: בו מתפרסמות הצעות חוק שהונחו על שולחן הכנסת ודברי הסבר הנוגעים להן.
ספר החוקים: בו מתפרסמים חוקים שאושרו באופן סופי בכנסת.
קובץ התקנות: בו מתפרסמת חקיקת משנה: תקנות, צווים וכללים.
ילקוט הפרסומים: בו מתפרסמות הודעות מנהליות של מוסדות המדינה, בהתאם לסמכויות שהוענקו להם בחקיקה ובחקיקת משנה.
נוסח משולב: נוסח המכיל את כל השינויים שחלו בחוק מסוים מכוח חקיקה, לאחר סידור ועריכה.
משפט חוקתי: המשפט העוסק ביחסים בין רשויות השלטון, זכויות האדם וכללי התחולה וההסמכה של נורמות בדרגות חקיקה שונות.
משפט מנהלי: ענף המשפט העוסק בפעולתן הסדירה של הרשויות, בדרכים בהן מגיעה רשות לקבלת החלטה, ובסעדים המוקנים למי שנפגע מהחלטת הרשות. כולל בתוכו ענף מיוחד בשם דיני מכרזים.
משפט פלילי: המשפט המסדיר את חיי החברה, באמצעות קביעה כי התנהגויות מסוימות אינן חוקיות, בהתאם לכללי עשה ולא תעשה. אדם המפר כללים אלה עלול לעמוד לדין ולהיענש, בהתאם לעונשים הקבועים בחוק.
דיני עשיית עושר ולא במשפט: המשפט העוסק ברווח בלתי הוגן של אחד על חשבונו של האחר.
דיני עבודה: המשפט המסדיר את העבודה ואת יחסי העבודה.
המשפט המסחרי כולל מספר מערכות דינים העוסקות בתאגידים מסחריים:
דיני תאגידים: ענף המשפט המסדיר ישויות משפטיות מלאכותיות כגון חברה, עמותה, אגודה שיתופית ומלכ"ר. ענף זה מגדיר את בעלי התפקידים המרכיבים את הגופים האלה, מסדיר את היחסים ביניהם וקובע את הנורמות החלות עליהם.
דיני ניירות ערך: המשפט המסדיר את שוק ניירות הערך ואת הכללים החלים על השחקנים שבתוכו.
דיני הגבלים עסקיים: ענף המשפט האוסר פעולות מסחריות המגבילות את התחרות במשק.
משפט בינלאומי: ענף המשפט העוסק בסוגיות החורגות מגבולותיה של מדינה אחת. נחלק לשניים
המשפט הבינלאומי הפרטי: מגדיר מערכות יחסים משפטיים בין פרטים ממדינות שונות, בסוגיות הקשורות בענפי המשפט האזרחי.
הדיון האזרחי: הענף המשפטי העוסק בפרוצדורה שבמסגרתה מנוהלת תביעה אזרחית בבתי המשפט.
הדיון הפלילי: ענף משפטי העוסק בהליכים הפרוצדורליים במסגרתם המשטרה והפרקליטות מנהלות חקירה ותביעה פלילית.
אתיקה: ענף המשפט העוסק בכללים המיוחדים לבעלי מקצועות שונים. בעיקר מפותחים במשפט כללי האתיקה המשפטית וכללי האתיקה הרפואית. כללי האתיקה העיתונאית אינם כללים משפטיים, אלא התחייבות מרצון של עיתונאים הבוחרים בכך.
תורת המשפט
פוזיטיביזם משפטי: אסכולה בתורת המשפט המודרנית ובפילוסופיה של החוק, שטענותיה העיקריות הן כי החוק נוצר על ידי בני אנוש, ואין קשר הכרחי או אינהרנטי בין החוק ובין המוסר.
משפט הטבע: אסכולה בתורת המשפט, שבבסיסה עומדת העמדה כי מתקיים חוק טבעי, נצחי, לא משתנה, אימננטי. קיומו נובע מתוך רציונליות שניתנת להסקה מתוך הטבע, והטבע משקף את החוכמה האלוהית.
ריאליזם משפטי: אסכולה בתורת המשפט, הגורסת כי המשפט הוא יצירה חברתית, והדרך היחידה לעסוק במשפט היא בתוך ההקשר החברתי של תפקוד המשפט. גישה זו יוצאת כנגד התפיסה המקובלת, הגורסת כי המשפט הוא מעין מדע ויש בו עקרונות שאינם משתנים עם הזמנים.
הגישה הביקורתית למשפט: הגישה שבבסיסה עומדת ההנחה שהעולם המשפטי הוא מעשה ידי אדם ובבסיסו ערכים, אמונות ואינטרסים. התפיסה הביקורתית גורסת שיש לחשוף את ההנחות הללו ולבארן מתוך מגמה להביא לשינוי הסדר החברתי, כלכלי, משפטי.
הגישה האכסיסטנציאלית למשפט: גישה שגורסת שהמשפט לא צריך להתנהל על פי נורמות וערכים קבועים מראש. לפי גישה זו כל מקרה צריך להבחן לגופו, לאור נסיבותיו המיוחדות, ויש להגיע להכרעה הצודקת ביותר, מבלי להתחשב בנורמות משפטיות ותקדימים קבועים מראש.
שיטות משפט:
המשפט המקובל: שיטת משפט המהווה חלק ניכר ממשפטן של ארצות רבות, במיוחד אלו החברות בחבר העמים הבריטי או שהיו בעבר תחת שלטונה של בריטניה. המשפט המקובל כולל בתוכו עקרונות רבים המהווים חוק לא סטטוטורי, דהיינו חוק שלא נתקבל על ידי פרלמנט.
המשפט הקונטיננטלי: משפטן של מדינות אירופה היבשתית. מתאפיין בקודיפיקציה של החוק, דהיינו שימוש בקובצי חוקים ארוכים ומפורטים האמורים להסדיר תחום משפטי מסוים באופן מקיף.
השיטה האדברסרית: שיטת משפט (המקובלת לרוב בארצות המשפט המקובל) בה לשופט תפקיד פסיבי בהליכי המשפט, הצדדים מביאים בפניו את הטיעונים ואת הראיות, והוא מחליט על סמך החומר המובא בפניו על ידי הצדדים.
השיטה האינקוויזיטורית: שיטת משפט (המקובלת לרוב בארצות המשפט הקונטיננטלי) בה לשופט תפקיד אקטיבי בחקירת המקרה, במציאת ראיות, ובחקירת העדים.
חוק קאזואיסטי : חוק המנוסח כמתייחס למקרה מסוים (אירוע, "קייס" ומכאן המילה "קאזואסיטי", וכולל בתוכו פסוקית תנאי. "אם"... "אזי"...).
הרמוניזציה: תהליך בו מדינות שונות מאמצות חקיקה משותפת.
פקודה בלתי חוקית בעליל: פקודה שעל החייל לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו, ואם ציית לה - חלה עליו אחריות פלילית לתוצאות מעשהו.
