משפטי מוסקבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משפטי מוסקבה היו סדרת משפטי ראווה שהתנהלו בשנים 1936 ו-1937 בברית המועצות בניצוחו של סטלין ובישרו את תקופת הטיהורים הגדולים. מטרת המשפטים הייתה למנוע כל קריאת תגר על שלטונו של סטלין בעיקר מצד הבולשביקים הוותיקים. בין הקורבנות נמנו וותיקי המשטר והמהפכה הסוביטית וכן ראשי המשטרה החשאית הסוביטית.

התובע במשפטים אלה היה אנדריי וישינסקי ואב בית הדין היה ואסילי אולריך. רוב האשומים היו על עבירה לפי סעיף 58 (פשעים נגד המדינה והעם) בחוק הפלילי של ברית המועצות וקשירת קשר עם מעצמות המערב לרצוח את סטלין ומנהיגים אחרים. בין הנאשמים ניתן למצוא את גריגורי זינובייב, לב קמנייב, קארל ראדק, מיכאיל טוכאצ'בסקי, ניקולאי בוכארין, אלכסיי ריקוב וגנריך יגודה. רובם המכריע נידון למוות והוצאו להורג ביריה.

בנאום הסודי שנשא ניקיטה חרושצ'וב בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית בליל ה-24 - 25 בפברואר 1956, הוא גינה את המשפטים המבוימים נגד קומוניסיטים שהביאו למותם של חפים מפשע. יחד עם זאת תהליך טיהור האשמים נמשך שנים רבות לאחר מכן. בינואר 1989 דיווח העיתון פראוודה ש 25,000 בני אדם טוהרו לאחר מותם.

הסופר ארתור קסטלר תיאר בספרו הבדיוני אפלה בצהריים את מעצרו ומשפטו של בולשביק, כדמותם של בוכארין וראדק. בספר מנסה קסטלר לענות על השאלה מדוע לוחמי מהפיכה וותיקים, שעברו מאסר ועינויים על ידי משטרים אחרים ולא נשברו, שיתפו פעולה (מרביתם) עם מאשימיהם והודו בהאשמות מגוחכות ומצוצות מהאצבע.

המשפט הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט נערך מ-5 בינואר ועד ל-10 באוגוסט 1936. הנאשמים הבולטים היו לב קמנייב וגריגורי זינובייב ולצידם עוד 9 אזרחי ברית המועצות ו-5 אזרחי גרמניה.

אזרחים סובייטים הואשמו ב-3 נושאים:

אזרחי גרמני ההואשמו בהכנות לרצח ראשי הממשל.

התביעה לא הציגה הוכחות להאשמות למעט הודעות הנאשמים שלמעט איוואן סמירנוב ואדוארד גולצמן הודו באשמה. כול הנאשמים נשפטו להוצאה להורג שבוצע ב-25 באוגוסט. ב-13 ביוני 1988 החלטת בית משפט בוטלה מחוסר אשמה.

בהיוודע שחלק מהנאשמים הזכירו אותו בהודעות, מיכאיל טומסקי התאבד.

המשפט השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט התקיים בין 23 בינואר לבין 30 בינואר 1937. המשפט ידוע בשם "משפט ה-17" או "משפט המרכז הטרוצקיסטי". הנאשמים המרכזיים היו גאורגי פיאטקוב, קארל רדק, לאוניד סרבריאקוב וגריגורי סוקולניקוב. הנאשמים הואשמו בהקמת מרכז שריכז פעילות נגד השלטון , העביר מידע למדינות שונות ופעל להכנת רצח ראשי המדינה.

בהתאם לפסק דין 13 נאשמים הוצאו להורג, 3 נשפטו ל-10 שנות מעצר (כולל רדק וסוקולניקוב) ונאשם אחד נשפט ל-8 שנות מעצר. כמו כן הוחלט על מעצר של לב טרוצקי ובנו במידה והם יחזרו לתחומי ברית המועצות. בשנת 1939 רדק וסוקולניקוב הוצאו להורג. שני נאשמים אחרונים הוצאו להורג בספטמבר 1941.

בהתאם להחלטת בית המשפט העליון של ברית המועצות מ-18 ביוני 1963 5 נאשמים משניים נוכו מכל אשמה. במהלך השנים 1986-1988 נכו מכל אמשה כל יתר הנאשמים. כמו כן סוכם שלא היה שום מרכז שהוקם על ידם ואין שום הוכחות לפעילות נגד השלטון שהם ביצעו.

המשפט השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט ידוע כ"משפט בלוק הטרוצקיסטי", ""משפט 21" ו"המשפט הגדול". הוא נערך בין 2 במרץ לבין 13 במרץ 1938. הנאשמים בולטים היו אלכסיי ריקוב, ניקולאי בוכרין, גנריך יגודה, ניקולאי קרסטינסקי וקריסטיאן רקובסקי. התביעה האשימה את הנאשמים בסעיפים הבאים:

כל הנאשמים הודעו באשמה למעט ניקולאי קרסטינסקי שציין שהודעות שהוא נתן בתחילת המשפט שהודעותיו החקירה אינם בתוקף. למחרת הוא הכיר בהודעות הקודמות והודע באשמה. ב-13 במרץ 1938 כל הנאשמים למעט 3 נשפטו לעונש מוות. יתר הנאשמים נשפטו ל-15-25 שנות מאסר, והוצאו להורג ב-11 בספטמבר 1941.

בשנת 1963 חלק מהנאשמים נוכו מאשמה. יתר הנאשמים למעט גנריך יגודה נוכו מאמשה בשנת 1988.


Flag of the Soviet Union.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ברית המועצות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.