משפט ארבעת הריבועים של לגראנז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משפט ארבעת הריבועים של לגראנז' הוא מן התוצאות הקלאסיות והאלגנטיות בתורת המספרים. המשפט, אותו הוכיח ז'וזף לואי לגראנז' ב-1770, קובע שכל מספר טבעי אפשר לכתוב כסכום של ארבעה ריבועים: לכל מספר טבעי n אפשר למצוא מספרים שלמים a,b,c,d, כך ש- \ n = a^2+b^2+c^2+d^2. לדוגמה, \ 107=8^2+5^2+3^2+3^2.

הוכחת המשפט של לגראנז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעד הראשון בהוכחה הוא הזהות המפתיעה
\ (a^2+b^2+c^2+d^2)(x^2+y^2+z^2+u^2) = \begin{matrix} (ax-by-cz-du)^2 \\ +(ay+bx+cu-dz)^2 \\ + (az-bu+cx+dy)^2\\ + (au+bz-cy+dx)^2\end{matrix} שדומות לה יש רק עבור שניים, ארבעה או שמונה נעלמים (משפט הורוויץ, וראו גם תבנית פפיסטר). הזהות מראה שאם אפשר להציג שני מספרים כסכום של ארבעה ריבועים, אפשר להציג גם את המכפלה שלהם. אם כך, מספיק להציג את המספרים הראשוניים, כי כל מספר הוא מכפלה של ראשוניים. ההוכחה לטענה זו מבוססת על העובדה שלכל מספר ראשוני p קיימים \ a,b כך ש- \ a^2+b^2+1 מתחלק ב- p, ואז על שיטת הירידה של אוילר, המאפשרת להמיר הצגה של \ kp (עם \ 1<k<p) כסכום של ארבעה ריבועים בהצגה דומה של \ k'p עבור \ k'<k. לאחר מספר סופי של צעדים מגיעים להצגה של p עצמו.

הצגות כסכום של ארבעה ריבועים קשורות קשר הדוק לאלגברת הקווטרניונים, ובעיקר לתת-החוג של הקווטרניונים השלמים (חוג Hurwitz של השלמים האלגבריים, וחוג Lipschitz השווה ל- \ \Z[i,j]).

משפטים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר דיופנטוס שיער כי כל מספר מהצורה \ 4^n(8m+7) (למשל: 7, 15, 23) לא ניתן להציג כסכום של שלושה ריבועים. רנה דקארט הוכיח זאת ב-1638. פייר דה פרמה שיער שאלו המספרים היחידים שלא ניתנים להצגה בצורה זו. אדריאן-מארי לז'נדר הציג הוכחה סבוכה לטענה הזו ב-1798, ואילו קרל פרידריך גאוס הביא הוכחה שונה וקצרה בהרבה ב-1801. לדוגמה, 107 אינו מהצורה האסורה, ואכן \ 107=9^2+5^2+1^2. ההוכחה של משפט זה קשה בהרבה מזו של משפט לגראנז', והיא הייתה חלק מהפיתוח של התורה של תבניות ריבועיות במספרים שלמים, שלה תרם גאוס תרומה מכרעת. בהסתמך על תוצאה זו, ניתן להוכיח בדרך פשוטה תוצאה אחרת של גאוס: כל מספר הוא סכום של שלושה מספרים משולשיים או פחות.

באשר להצגה כסכום של שני ריבועים, פרמה כתב ב- 1640 (במכתב למרסן) שאפשר להציג מספר ראשוני p כסכום של שני ריבועים, אם ורק אם הוא נותן שארית 1 בחלוקה ל-4 (גם כאן, העובדה שמספרים מהצורה 4m+3 אינם ניתנים להצגה כסכום של שני ריבועים היא קלה מאוד להוכחה). לא ברור אם פרמה ידע להוכיח טענה זו; ב- 1749 שלח לאונרד אוילר (הפעם, במכתב לגולדבך) הוכחה מסודרת, המבוססת על שיטת הנסיגה האינסופית שפיתח.

תוצאות אלה על הצגה של מספרים כסכום של ריבועים הוכללו בבעיית וארינג, השואלת על המספר הקטן ביותר של חזקות-k שמספיקות להצגת כל מספר טבעי, ובבעיות על 'תבניות אוניברסליות' בתבניות ריבועיות.

הכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן התאוריה של הסה ומינקובסקי, המהווה מקרה פרטי של עקרון הסה, נובע שמשפט לגראנז' נכון לא רק בשלמים הרציונליים, הרגילים, אלא גם בכל שדה מספרים (ואף בכל שדה גלובלי): כל איבר בשדה כזה ניתן להציג כסכום של ארבעה ריבועים בשדה.

לפי משפט המספרים המצולעים, אותו הוכיח קושי ב-1813, כל מספר ניתן להצגה כסכום של לכל היותר n מספרים מצולעים מסדר n. המקרה הפרטי n=4 הוא משפט לגראנז'.