משפט הפיקוד העליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משפט הפיקוד העליון, ובשמו הרשמי: ארצות הברית נגד וילהלם פון לב ואח'אנגלית: The United States of America vs. Wilhelm von Leeb, et al.) היה האחרון מבין שנים-עשר משפטי נירנברג הנוספים אשר נערכו בבית דין צבאי אמריקאי, בהיכל הצדק בנירנברג, גרמניה, עם תום מלחמת העולם השנייה.

הנאשמים במשפט זה היו כולם גנרלים רמי-דרג בוורמאכט (אחד מהם היה אדמירל לשעבר). חלק מן הנאשמים היו חברים בפיקוד העליון של הוורמאכט, בכוחות המזוינים של גרמניה הנאצית. הם הואשמו בכך שהשתתפו, או תכננו, או איפשרו ביצוע פשעי מלחמה רבים במדינות שנכבשו בידי הכוחות הגרמנים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

שופטי בית הדין הצבאי היו ג'ון סי. יאנג מקולורדו, וינפריד ב. הייל מטנסי וג'אסטין וו. הרדינג מאלסקה. התובע הראשי היה בריגדיר גנרל טלפורד טיילור. כתב האישום הוגש לבית הדין ב-28 בנובמבר 1947 והמשפט נמשך מה-30 בדצמבר 1947 ועד 28 באוקטובר 1948. מתוך 14 הנאשמים, שניים זוכו מכל אשמה, יוהנס בלסקוביץ התאבד במהלך המשפט ויתרת הנאשמים נידונו לתקופות מאסר שבין שלוש שנים למאסר עולם.

האישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב האישום הכיל ארבע סעיפי אישום על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות:

  1. ביצוע פשע נגד השלום בפתיחת מלחמה נגד אומות אחרות והפרת אמנות בינלאומיות.
  2. פשעי מלחמה בגין אחריותם לרצח, לטיפול לא נאות ולפשעים אחרים נגד שבויי מלחמה וחיילי אויב.
  3. פשעים נגד האנושות בהשתתפות ובפיקוד על רצח, הגליה, נטילת בני ערובה ומעשים דומים לאזרחי המדינות הכבושות.
  4. השתתפות וארגון המסגרות והביצוע של תוכנית משותפת וקשירת קשר לבצע את הפשעים שלעיל.

כל הנאשמים הואשמו בכל סעיפי כתב האישום וכולם הכחישו את האישומים.

סעיף 4 לכתב האישום, האישום בדבר קשירת קשר, נמחק על ידי בית הדין כיוון שנמצא שהוא חופף לאישומים האחרים. בית הדין זיכה את הנאשמים מסעיף 1 לכתב האישום וקבע כי הנאשמים לא היו קובעי מדיניות וכי ההכנות למלחמה ונטילת חלק במלחמה על בסיס פקודות ממונים, איננה בגדר פשע תחת הכללים של החוק הבינלאומי הרלוונטי באותה עת.

הנאשמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תמונה תפקיד גזר דין
וילהלם פון לב

(Wilhelm von Leeb)

Bundesarchiv Bild 146-1969-048B-01A, Wilhelm Ritter von Leeb.jpg גנרל-פלדמרשל בדימוס (עד לשנת 1941) 3 שנות מאסר. שוחרר עם תום המשפט, מת ב-1956.
הוגו שפרלה

(Hugo Sperrle)

Bundesarchiv Bild 146-1987-121-30A, Hugo Sperrle.jpg גנרל-פלדמרשל בדימוס (עד אוגוסט 1944) זוכה. מת בשנת 1953.
גאורג פון קיכלר

(Georg von Küchler)

Bundesarchiv Bild 183-R63872, Georg von Küchler.jpg גנרל-פלדמרשל בדימוס (עד ינואר 1944) 20 שנות מאסר שהומתקו ל-12 שנים בשנת 1951. שוחרר ב-1953 ומת ב-1968.
יוהנס בלסקוביץ

(Johannes Blaskowitz)

Bundesarchiv Bild 146-2004-004-05, Johannes Blaskowitz.jpg גנרל אוברסט התאבד ב-5 בפברואר 1948, במהלך המשפט.
הרמן הות
(Hermann Hoth)
Bundesarchiv, Hermann Hoth.jpg גנרל אוברסט 15 שנות מאסר. שוחרר ב-1954, מת ב-1971.
גאורג הנס ריינהרדט
(Georg-Hans Reinhardt)
BUNDESARCHIV, Georg-Hans Reinhardt.JPG גנרל אוברסט 15 שנות מאסר. שוחרר ב-1952, מת ב-1963.
האנס פון זלמות
(Hans von Salmuth)
גנרל אוברסט 20 שנות מאסר שהומתקו ל-12 ב-1951. שוחרר ב-1953, מת ב-1962.
קארל-אדולף הוליץ
(Karl-Adolf Hollidt)
גנרל אוברסט 5 שנות מאסר. שוחרר בדצמבר 1949, מת ב-1985.
אוטו שניווינד
(Otto Schniewind)
אדמירל בדימוס זוכה. מת ב-1964.
קארל פון רוקואס
(Karl von Roques)
גנרל לוטננט 20 שנות מאסר. מת ב-24 בדצמבר 1949.
הרמן ריינקה
(Hermann Reinecke)
גנרל לוטננט, ראש המשרד הכללי של הכוחות המזוינים בוורמאכט מאסר עולם. שוחרר ב-1954, מת ב-1973.
ולטר ורלימונט
(Walter Warlimont)
Walter-Warlimont.jpg גנרל לוטננט מאסר עולם שהומתק ל-18 שנים ב-1951. שוחרר ב-1954, מת ב-1976.
אוטו ווהלר
(Otto Wöhler)
Bundesarchiv Bild 183-2007-0313-500, Rumänien, Otto Wöhler bei Lagebesprechung.jpg גנרל לוטננט 8 שנות מאסר. שוחרר ב-1951, מת ב-1987.
רודולף להמן
(Rudolf Lehmann)
גנרל לוטננט, שופט צבאי 7 שנות מאסר. מת ב-26 ביולי 1955

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]