משפט מנהלי

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מנוסח בצורה לא ברורה ולא טובה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

המשפט המנהלי הוא תחום במשפטים המסדיר את פעולותיהן של רשויות המנהל הציבורי השונות - שירות המדינה, רשויות מקומיות וכדומה.

תחום משפט זה מחולק למספר קטגוריות:

1. מבנה המינהל
2. סמכויות המינהל
3. דרך הפעלת הסמכויות (ההליך המנהלי)
4. שיקול הדעת המנהלי
5. הפיקוח על הרשות המנהלית
6. הרשות המנהלית בתחום המשפט הפרטי.

התפיסה המדריכה את המשפט המנהלי היא תפיסת גופי המנהל כנאמני הציבור - ולכן מוטלות עליהם חובות מוגברות באשר ליחסן לאזרחים, שאינן מוטלות באופן רגיל על גופים פרטיים.

אחד ההבדלים המרכזיים שבין האדם הפרטי לבין גוף המנהל הוא הדרישה לקיומו של עקרון החוקיות. בניגוד לבני אדם, אשר ביחס להם העקרון הוא כי "כל שלא אסור - מותר", הרי שביחס לגופי המנהל, העקרון הפוך - כלומר "כל שלא מותר במפורש בחוק - אסור". לכן, כל פעולה מנהלית דורשת ראשית לכל סמכות מפורשת בחוק לעשייתה.

מעבר לדרישת הסמכות, על הגופים המנהליים לעמוד גם בדרישות פרוצדורליות שונות - כגון החובה להעניק זכות טיעון למי שנפגע מפעולותיהן, החובה לנהל מכרז הוגן וכך הלאה.

המישור השלישי לבחינת פעולות המנהל הוא בחובתן לעמוד במבחני סבירות, שוויון, ושאר המבחנים הכלליים במשפט הישראלי.

מבנה המינהל הציבורי

תפיסות בין מנהל ביזורי לצנטרליסטי. נושאים העומדים ברקע, מתעוררות לגביו כל מיני שאלות – רשות שלטונית ארצית (משרד הפנים), רשות ביינים, רשות מקומית (עירייה) וכו'. נושא זה משתלב בשאר נושאי המשפט הציבורי ואינו עומד לרוב בפני עצמו.

סמכויות המינהל

כאמור, סמכויות המינהל הציבורי נגזרות בכוח עקרון החוקיות. טובים לעניין זה דבריו של פרופסור ברוך ברכה בספרו "המשפט המנהלי":

"רשות מנהלית נהנית אך מאותן סמכויות שהוענקו לה מכוח דין. ללא הוראת הסמכה בת-תוקף אין בכוחה של הרשות לפעול. הדין הוא אביה מולידה של זו, ואין לה אלא מה שהראשון קצב לה. התיימרה הרשות לחרוג מהתחום המוקצב, יוצאת היא מתחום הכרתו של הדין, ומבחינה של זה מעשיה כמוהם כלא היו".

קיימות צורות שונות של סמכויות מינהל , ביניהן:

1. סמכויות שפיטה
2. סמכויות חקיקה
3. סמכויות ביצועיות.

דרך הפעלת הסמכויות - ההליך המנהלי

ההליך המנהלי חייב לעמוד בקיטריונים של יעילות, גמישות והגינות.
בבג"ץ 185/64 פלוני נ' משרד הבריאות אומר השופט זוסמן - "בתקופתנו בה כוחות הממשל הולכים וגדלים, ראויות אמנם זכויות האזרח לשמירה מעולה, אך מן הנמנע … לכבול את המנהל על ידי שיקולים של הגינות מקום שאלו עלולים לסכל מלאכתה של הרשות המנהלית".

הבעייתיות בקביעת האיזון בין שלושת העקרונות לגבי ההליך המנהלי בישראל נובעת מהעדר חוק מסגרת, בארצות הברית למשל ישנו- Administrative Procedure Act חוק אמריקאי מ – 1946 הקובע הסדרים כללים לגבי ההליך המנהלי. בישראל ישנה הצעת חוק סדרי המנהל - ההצעה פורסמה, וכן הובעה תמיכה בחוק, אולם החוק עדיין לא התקבל.
נובע מכך שגבולות ההליך המנהלי הינן בעיקר יצירות פסיקה ועל כן קשות לבדיקה ומדידה.
בין הנושאים הנידונים בהקשר ההליך המנהלי ישנם:

• החובה להפעיל את הסמכות: עצמאות שק"ד
• מתן הוראות לרשות המוסמכת
• אצילת סמכויות
• נטילת סמכויות
• העברת סמכויות
• הנחיות מנהליות
• הנמקות
• תיקון וביטול

לקריאה נוספת

• ברוך ברכה, משפט מינהלי, הוצאת שוקן, 1986.