משרת חוזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוזה מ-1738. המשרת חתם ב-X (במרכז הרביע הימני-תחתון)

משרת חוזיאנגלית: Indentured servant, בצרפתית: Engagisme, בהולנדית: Contractarbeid) היה משרת שעבד, בתקופת הקולוניאליזם, בטריטוריית-התיישבות מרוחקת בתמורה לעלות המסע לטריטוריה הרחוקה. המשרת החוזי קיבל ממעבידו מגורים, מזון ומלבוש במשך מספר שנים קצוב, אך בעבור שכר זעום או ללא שכר כלל. לעתים קיבל סוג של הכשרה מקצועית כשוליה. לאחר מספר שנים הקבוע בחוזה זכה המשרת בסכום כסף או בחלקת אדמה והפך לאדם חופשי, מתיישב בארץ חדשה. משרתים חוזיים היוו בסוף מאה ה-17 שני-שלישים מן האוכלוסייה הלבנה של שלוש עשרה המושבות הראשונות בארצות הברית. שיטה זו איפשרה למדינות להיפטר מעניים צעירים (ואף קטינים), מצד שני היא איפשרה לעניים אלה אפשרות לניעות חברתית והחלצות ממעגל העוני. הטריטוריות הקולוניאליסטיות זכו בכוח אדם זול, בן גזעם (בניגוד לעבדים בני המקום או מאפריקה).

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות הלבנים בארצות הברית בראשיתה (במאה ה-17) סבלה מחוסר בידיים עובדות. מאידך במדינות כגון בריטניה, אירלנד, צרפת והולנד גאה העוני, כחלק מתהליכי העיור המוקדמים שהביאו אל הערים הגדולות רבבות כפריים חסרי-כל. כך נוצר מנגנון שאיפשר, כחלופת מאסר בעוון שוטטות, החתמת עניים צעירים ובריאים (גברים ונשים, רובם ככולם מתחת לגיל 21) על חוזה לפיו יוסעו על חשבון מעבידם העתידי אל העולם החדש. תמורת המסע אמורים היו המשרתים לעבוד שלוש עד שבע שנים ללא תמורה (פרט לדמי שתייה מזדמנים).

המסע לאמריקה נמשך בין 8 ל-12 שבועות בספינות דחוסות. במשרתים התקיים סחר כמו בעבדים. האדונים יכלו לעשות במשרתים ככל העולה על רוחם, כמעט ללא כל חוק או פיקוח, הרשויות התערבו רק במקרים קיצוניים כרצח משרתים או גרם חבלות קשות. נשים רבות שימשו כשפחות מין, ילדים עבדו שעות ארוכות. למשרתים ושפחות לא הותר להתחתן אלה עם אלה. ניתן היה להלקות משרת כעונש.

ב-1705 קבע החוק בוירג'יניה שבתום תקופת השירות על כל משרת חוזי לקבל מאדונו 10 בושל (כ-350 ליטר) גרעיני תירס, 30 שילינג, רובה ו-50 אקר (כ-200 דונם) אדמה. משרתת שיצאה לחופשי קיבלה 15 בושל תירס ו-40 שילינג. כבעלי רכוש היו המשרתים המשוחררים לחברים שווי זכויות במושבות ובעלי זכות בחירה. חלק מהמשרתים הפכו לחקלאים, אחרים מכרו את אדמתם ועברו לערים. אדמות המשרתים המשוחררים היו טרף קל לספסרי קרקעות‏[1].

בשלוש-עשרה המושבות שנשלטו על ידי בריטניה היו המשרתים במאה ה-17 מאנגליה ובמאה ה-18 מאירלנד, סקוטלנד, פרוסיה ובוהמיה. אל לואיזיאנה הצרפתית יובאו משרתים חוזיים מצרפת ואל הולנד החדשה מהולנד.

לטענת ההיסטוריון הווארד זין נטעו האדונים, באמצעות הכנסייה בקרב המשרתים הלבנים רגשות גזעניים כנגד העבדים האפרו אמריקאים, שהעמידו את המשרת הלבן כנעלה על העבד השחור, על מנת שלא יעשו יד אחת ויתקוממו כנגד מעסיקיהם. גם העובדה שהמשרת הלבן ראה אופק של שחרור יצרה הפרדה ברורה בין שתי האוכלוסיות המשועבדות ומנעה מרד משותף. בנוסף נחקקו חוקים מיוחדים וחמורים כנגד התרועעות של משרתים חוזיים לבנים עם עבדים שחורים‏[2].

שורשיהם של אמריקאים רבים נעוצים במשרת חוזי שהיה מאבות-אבותיהם. עבודות מחקר יצרו מסד-נתונים ובו שמות ופרטים נוספים של משרתים חוזיים, כך שניתן לאתר בהם בני משפחה‏[3].

מקרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך לוונברג, גיבור אלטנוילנד, ספרו של בנימין זאב הרצל הוא משרת חוזי של האציל קינגסקורט.

ההולנדים העבירו עובדים בין מושבותיהם, כך למשל עבדו משרתים חוזיים מאינדונזיה ואזורים בסין שהיו תחת שלטונה של הולנד בסורינם שבדרום אמריקה, שהייתה אף היא תחת שלטון הולנדי.

כאשר אסר החוק הבריטי על עבדות באיים הקריביים (ב-1833) הובאו אל האיים משרתים חוזיים מרחבי האימפריה הבריטית, בהם מאירלנד ומהודו. מלבד המצב, שבו היה לפועלים אלה טווח זמן מוגדר מבחינה חוקית כנותני שרות (על פי החוזה איתם) והובטח להם שכר, הם קיבלו את אותו היחס שקיבלו העבדים האפריקאים שאותם החליפו חלקית בשדות ובבתי החרושת. בין השנים 1838 ל-1917, כמעט חצי מיליון הודים באו לעבוד במטעי הסוכר של "איי הודו המערביים הבריטיים". טרינידד ייבאה 145,000; ג'מייקה 21,500; גרנדה 2,570; סנט וינסנט 1,820; וסנט לוסיה 1,550. בין השנים 1853 ל-1879 ייבאה גיאנה הבריטית יותר מ-14,000 עובדים סינים, שמקצתם נשלחו למושבות האחרות. בין השנים 1841 ל-1867, כ-32,000 עובדים אפריקאים בחוזה התקשרות הגיעו לאיי הודו המערביים הבריטיים, ורובם נשלחו לג'מייקה ולגיאנה הבריטית‏[4].

כיום, איחוד האמירויות הערביות מפעיל סוג של שירות דומה בהציעו עבודה תמורת עלויות מסע ומגורים לעובדים מפקיסטן[5].

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסרט גיאנה, 1838‏[6] עוסק במשרתים חוזיים בגיאנה הבריטית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 59
  2. ^ הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמודים 57 - 60
  3. ^ ראו פרויקט מסד הנתונים של המשרתים המהגרים
  4. ^ היסטוריה של הקריבים
  5. ^ מחנות העבודה של דובאי באתר גארדיאן
  6. ^ מידע וקדימונים