משתמשת:Hnyk1981/היצף מידע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו. שיחה
מידע באינטרנט


היצף מידע הוא מונח המתייחס לקושי שיש לאדם בהבנת סוגיה ובקבלת החלטה הקשורה אליה עקב קיומו של מידע רב מדי. המונח הפך לפופולרי בעקבות ספרו של אלווין טופלר משנת 1970 'הלם העתיד' אך הוא מוזכר עוד לפני כן בספרו של ברטרם גרוס משנת 1964 בשם 'ניהול אירגונים'.[1] ספאייר ושותפים (1999) [2] הצהירו כי: "היצף מידע מתרחש כאשר כמות המידע הנכנסת אל תוך מערכת עולה על יכולת העיבוד של אותה המערכת. למקבלי החלטות יש יכולת מוגבלת של עיבוד קוגניטיבי של מידע. כתוצאה מכך, כשישנו היצף מידע, סביר שאיכות קבלת ההחלטות תרד. בספר 'ערפיח של נתונים' מתאר העיתונאי האמריקאי דיוויד שנק מצב שבו עומס המידע באינטרנט יקשה על המשתמשים להפריד בין עובדות לבדיות (Shenk,1997). מה שהיה פעם מונח המושתת על יסודות פסיכולוגיה קוגניטיבית התפתח לכדי מטפורה עשירה המשמשת מחוץ לעולם האקדמי. מבחינות רבות, התפתחותה של טכנולוגיה עתירת אינפורמציה היא, ככל הנראה, סיבה ראשית להיצף מידע בגלל יכולתה לייצר מידע בכמות גדולה יותר ובמהירות רבה יותר ולהפיץ אותו בקרב קהל רחב יותר ממה שהיה בעבר.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מחוקרי מדעי החברה הראשונים שהבחין בהשלכות השליליות של היצף מידע היה הסוציולוג גאורג זימל (1858-1918). זימל שיער שהיצף חושי בסביבה העירונית המודרנית גרם ליושבי הערים להיות מותשים מכדי להגיב למצבים חדשים. הפסיכולוג החברתי סטנלי מילגרם (1933-1984) השתמש מאוחר יותר במונח זה כדי להסביר את התנהגותם של צופים מן הצד. פסיכולוגים הבחינו מזה שנים שלבני האדם יכולת מוגבלת לאחסן מידע עכשווי בזיכרון. גורג' מילר טען שניתן לעבד בזכרון העבודה שבעה פריטים (חתיכות של מידע). כשאנשים חוצים גבולות אלה, נוצר היצף מידע. אנשים נוטים להתבלבל תחת תנאים אלה והם מקבלים החלטות פחות טובות. ניתן למצוא דוגמא מוקדמת למונח 'היצף מידע'.[3] במאמרם של ג'ייקוב ג'ייקובי, דונאלד ספלר וקרול קון ברנינג, משנת 1974, בו מתואר ניסוי שנערך על 192 עקרות בית. תוצאותיו של ניסוי זה מאששות את ההשערה שמידע רב יותר על מותגים גורם להחלטות גרועות.[4]כבר בשנת 1755 הוזכר מושג 'היצף מידע' (אולם לא תחת המונח הזה) ע"י דידרו במילים הבאות: "עם התקדמות המאות, מספר הספרים יגדל ללא הרף, וניתן לחזות שיגיע זמן בו יהיה קשה ללמוד דבר כלשהו מספרים באותה מידה שקשה ללמוד עליו ישירות מהיקום בכללותו. יהיה נוח לחפש פיסה של אמת החבויה בטבע באותה מידה שניתן יהיה למוצאה במספר עצום של כרכים".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצף מידע תועד במשך תקופות בהן היתה קדמה טכנולוגית מואצת אשר הגבירה את כמות האינפורמציה. כבר במאה ה-3 או ה-4 לפנה"ס היה יחס שלילי מצד אנשים להיצף מידע. בקהלת, פרק י"ב, פסוק י"ב נאמר:

וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר

כלומר, יש לברור את המילים הנכתבות בזהירות רבה אף על פי שהתהליך מייגע, בניגוד לכתיבה רבה ומיותרת. במאה הראשונה לספירה סנקה כתב ששפע רב מדי של ספרים הוא בבחינת הסחת הדעת. תלונות על צמיחה רבה מדי במספר הספרים נשמעה גם בסין.[5]

רנסנס, תקופת התחייה באירופה מיד לאחר ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות 1440 המציא יוהנס גוטנברג את מכונת הדפוס, מאורע המציין את תחילתה של תקופה נוספת של צמיחה בכמות האינפורמציה. כתוצאה מהקטנת עלויות הייצור, גדלה הנגישות של חוברות, ספרים וכתבי יד לאדם הממוצע. מלומדים התלוננו על שפע של מידע מסיבות שונות, כמו ירידה באיכות הטקסט (בגלל הגברת קצב ההדפסות) וקושי בניהול כמות גדולה של מידע חדש, אשר היווה הסחת דעת במקרים רבים.[6]

המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאגה מהיצף מידע פשטה ברחבי אירופה, במיוחד באנגליה, צרפת וגרמניה. מ-1750 ועד 1800, היתה צמיחה ב-150% בייצור ספרים. ב-1702 המשפטן והפילוסוף כריסטיאן תומסיוס הביע דאגה מייצור יתר של ספרים והשווה את התופעה למגיפה. ב-1795 המוציא לאור ומוכר הספרים הגרמני, יוהאן גאורג היינצמן[7] אמר ששום אומה אינה מדפיסה ספרים כמו האומה הגרמנית וטמונה בכך הסכנה שהגרמנים יקראו רעיונות קיימים ולא ייצרו רעיונות מקוריים.

עידן האינפורמציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונות וטלויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים שנעשו ע"י גראבר בשנות ה-80 מראים שעיתונים מכילים אינפורמציה בכמות העולה על מה שניתן לעבד. כראייה לכך, היא מצאה שהציבור מתעלם מכשני שליש מן הכתבות בעיתונים (גראבר, 1984) [8] . במקרה של טלויזיה, היצף המידע נעשה במכוון במקרים רבים כמו במקרה של פירסומות ותוכנויות בידור (גראבר, 1989). [9]

אינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השניה של המאה ה-20, התפתחויות במחשבים וטכנולוגית מידע הובילו ללידתו של האינטרנט. בעידן האינפורמציה המודרני, היצף מידע נחווה כמסיח את הדעת וככזה שבלתי אפשרי לנהל אותו. דוגמא לאינפורמציה כזו – דואר זבל אלקטרוני, הודעות מייל, טוויטר ועדכוני פייסבוק בהקשר של סביבות עבודה וסביבות חברתיות. בחברה בת ימינו יותר ויותר פעילויות בסביבות עבודה מערבות אמצעים טכנולוגיים, אשר גורמים להסחות דעת. במחקר מ-1997 נמצא שהופרעה עבודתן של 50% מההנהלות ברשימת 1000 החברות המובילות בארה"ב עקב קבלת דואר אלקטרוני בתדירות של יותר משש פעמים בשעה. אם נוסיף את העשור הראשון של המאה ה-21 הרי שהפרעות רבות יותר התרחשו בזמן קבלת החלטות ע"י מנהלים, דבר שמפחית, ככל הנראה, מיעילותן של ההחלטות הללו. עם כניסתו של העולם לעידן הגלובליזציה, כמות האנשים המחוברים לאינטרנט עולה וניתנת להם האפשרות לייצר מידע ולחלוק אותו דרך אתרים שונים (ולא רק לצרוך אותו), מה שהופך אותם למשתמשים פעילים התורמים לעידן הדיגיטלי . זרימת מידע זו טומנת בחובה את הסכנה של הסתמכות רבה מדי על מקורות אינפורמציה בלתי מהימנים, שקיימים ביתר ממילא.

גורמים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים כלליים להיצף מידע כוללים:

• אחד הגורמים להיצף המידע הוא צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית. צוואר הבקבוק נוצר משום שהזיכרון לטווח קצר יכול להכיל פחות או יותר שבע יחידות מידע בו זמנית למשך זמן קצר בלבד.[10].

• קצב מוגבר של ייצור מידע חדש – תרבות של רציפות חדשותית, בה יש שימת דגש על מהירות פירסום החדשות ופחות על התוכן החדשותי.

• קלות של שיכפול ותמסורת של מידע דרך האינטרנט.

• עליה במספר הערוצים הזמינים של מידע נכנס (טלפון, דואר אלקטרוני, RSS ).

• כמות גדולה של היסטוריית חיפוש, בה אפשר לחפש.

• סתירות ואי דיוקים במידע הזמין.

• חוסר באמצעי השוואה ועיבוד של סוגים שונים של מידע.

• פיסות המידע בלתי קשורות ואין מבנה של יחסים הקושר ביניהן.

דואר אלקטרוני נותר מקור עיקרי להיצף מידע. משתמשים בשירותי הדואר האלקטרוני נדרשים לסנן הודעות זבל כמו פרסומות ולנהל הודעות גדושות בקבצים מצורפים וביניהם קבצי מדיה, מצגות ודיווחים ארוכים.

התמודדות עם היצף מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך התמודדות עם היצף מידע ניתנו מספר פתרונות. בין הפתרונות: חסימת נוטיפיקציות בדחיפה (עדכונים והודעות הנכנסים ליישום המותקן בטלפון חכם, גם אם היישום איננו בשימוש), לא להשתמש בניידים חכמים כשעון מעורר (כך שאנשים יימנעו מבדיקת דואר אלקטרוני מיד עם השכמתם)[11] , להשתמש בתוספות החוסמות באופן ארעי את הדואר הנכנס[12], מחיקת אנשים מרשימת החברים באתרים חברתיים כמו פייסבוק, הגבלת כמות המידע האישי המפורסם ברשתות החברתיות וסימון בעדיפות את העדכונים שחלים רק אצל אותם החברים המסומנים בקדימות עליונה.[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בין המקורות המובילים העוסקים בהיצף במידע אפשר להזכיר את ספרו של Shenk הנקרא Data Smog, את ספרם של Brown and DuGuid הנקרא The Social Life of Information.
  • בין המחקרים העוסקים בהיצף מידע ברמה קבוצתית ניתן להזכיר את ספרו של Dunbar הנקרא Groomin, Gossip and the Evolution of Communication, ואת מחקריהם של גד ג'ונס, גלעד רביד, שיזף רפאלי המופיעים, בין השאר, כאן:
Jones, G. Ravid, G. and Rafaeli S. (2004) Information Overload and the Message Dynamics of Online Interaction Spaces: A Theoretical Model and Empirical Exploration, Information Systems Research Vol. 15 Issue 2, June 2004, pp. 194-210.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היצף מידע בוויקישיתוף

Edmunds, Angela, and Anne Morris. "The problem of information overload in business organisations: a review of the literature." International journal of information management 20.1 (2000): 17-28.

Hiltz, Starr R., and Murray Turoff. "Structuring computer-mediated communication systems to avoid information overload." Communications of the ACM 28.7 (1985): 680-689.

Maes, Pattie. "Agents that reduce work and information overload." Communications of the ACM 37.7 (1994): 30-40.

Bargh, John A., and Roman D. Thein. "Individual construct accessibility, person memory, and the recall-judgment link: The case of information overload." Journal of personality and Social Psychology 49.5 (1985): 1129.

Jones, Quentin, Gilad Ravid, and Sheizaf Rafaeli. "Information overload and the message dynamics of online interaction spaces: A theoretical model and empirical exploration." Information systems research 15.2 (2004): 194-210.

Schindler, Martin, and Martin J. Eppler. "Harvesting project knowledge: a review of project learning methods and success factors." International Journal of Project Management 21.3 (2003): 219-228.

O'Reilly, Charles A. "Individuals and information overload in organizations: is more necessarily better?." Academy of management journal 23.4 (1980): 684-696.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[[קטגוריה:מידע]] [[קטגוריה:ניהול מידע]] [[קטגוריה:הפרעת קשב]]

  1. ^ Gross, Bertram M. (1964). The Managing of Organizations: The Administrative Struggle. p. 85
  2. ^ Speier, Cheri; Valacich, Joseph. Vessey, Iris (1999), "The Influence of Task Interruption on Individual Decision Making: An Information Overload Perspective", Decision Sciences 30
  3. ^ miller, george (1956). The Magical Number Seven, Plus or Minus Two: Some Limits on Our Capacity for Processing Information vol. 63, pp.81-97.
  4. ^ Jacob Jacoby, Donald E. Speller and Carol Kohn Berning Journal of Consumer Research Vol. 1, No. 1 (Jun., 1974), pp. 33-42
  5. ^ Blair, A (2010, November 28), Information overload, the early years.The Boston Globe.
  6. ^ Blair, A. (2011, March 14)., Information overload's 2300-year-old history. Harvard Business Review.
  7. ^ Johann Georg Heinzmann, Appell an meine Nation: Über die Pest der deutschen Literatur (Bern: 1795) 125
  8. ^ Graber, D. A. (1984). Processing the news: Taming the information tide. New York: Longman
  9. ^ Graber, D. A. (1989). Content and Meaning What's It All About. American Behavioral Scientist, 33(2), 144-152
  10. ^ שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
  11. ^ Pot, Justin. "Eating Only Desert: Why Your Information Diet is Probably Terrible "(Feature)
  12. ^ Burkemann, Oliver (2012-11-02). "This column will change your life: Information Overload". The Guardian (London
  13. ^ Koroleva, Ksenia; Krasnova, Hanna. Gunther, Oliver (2010). ""STOP SPAMMING ME!" Exploring Information Overload on Facebook". AMCIS 2010 Proceedings