משתמש:אורי מוסנזון/המותחן הויקיפדי הראשון

פרק ראשון

יערה קירי ישבה על השטיח בחדרה בנחלאות וניסתה לסדר את מחשבותיה. איך באמת כדאי להציג את המונח צ'חצ'חים באופן ברור ונייטרלי? פתאום, ממש כאילו בהזמנה, הופיע הערך ב"שינויים אחרונים" חתום ע"י ויקיפד מסתורי בשם סמי בוזגלו. יערה חשה רעד קל מתחיל לחלחל בגופה. סמי בוזגלו.... מאין מוכר לי השם הזה? הסקרנות טרדה את מנוחתה. היא בדקה את התרומות שלו לויקיפדיה ושקעה עד מהרה בקריאה אל תוך השעות הקטנות של הלילה. היא קראה המון דיונים בהם השתתף וליבה החל פועם במהירות. מהדיונים עלתה דמות מורכבת וקשה להגדרה. מצד אחד הוא מצטייר כאדם מלומד מאוד בעל היקף ידע אדיר ומגוון. מצד שני, כל אותן התפרצויות והשימוש במילים החריפות העלה אפשרות שמדובר באדם לא יציב ואולי אף מסוכן. יערה גמרה אומר בליבה להמשיך לעקוב אחריו.

הבוקר שלמחרת התחיל כרגיל. ציחצוח שיניים, קפה, עיתון וההצצה הקבועה לחלון של השכן. רק כאשר הגיעה יערה לעבודה שמה לב שמשהו אינו כתמול שילשום. שולחן העבודה שלה היה אולי נראה שיגרתי לכל אדם אחר, אבל יערה ידעה שלעולם אין היא משאירה את דפי העבודה שלה מאורגנים בצורה כזו. יתרה מכך, בבדיקה יותר מדוקדקת אפשר היה לראות שמדובר בסידור של אדם ימני ואילו יערה היא שמאלית.

למרות שהדבר ניקר במוחה, התחילה לעבוד כרגיל. זה היה עוד אחד מהימים העמוסים של המערכת. הימים ימי בחירות ופרשות שחיתות מתגלות כמעט מדי יום. לפתע נכנס יקיר בסערה לחדרה.

- "שמעת מה קרה?"

- "לא, מה העניין?"

- "לא.. פשוט העורך ביקש ממני לסקר את וועידת הליכוד וכנראה שהיא נדחתה לשבוע הבא.. טוב ..אני חייב לרוץ"

יקיר לא המתין לתגובה וסגר אחריו את הדלת. היה משהוא מאוד מוזר ולא אופייני בהתנהגות הזאת של יקיר. כאילו רצה להגיד דבר אחר בתחילת דבריו. מה קורה פה היום?!

יערה גילתה שהמסך שלה ננעל ודורש סיסמה, היא נאנחה, הקישה את סיסמתה אבל לא הצליחה להיכנס. היא הקלידה אותה שנית אבל שוב לא הצליחה להיכנס. כעבור ארבעה ניסיונות כושלים כיבתה יערה את המחשב והדליקה אותו מחדש. הגרגור המוכר שוב בקע מקופסת הפח אך היא שמה לב שמשהו ברעש המחשב שונה, שונה באופן חשוד ביותר. למרות האיתחול, סיסמתה עדיין לא איפשרה לה להמשיך לעבוד. פתאום, במין פרץ של הומור שחור, הדפיסה "סמי בוזגלו" בתור סיסמה. יערה לא האמינה למראה עיניה כאשר המחשב נענה לה ופתח בפניה את שעריו.

פרק שני

חוץ משינוי הסיסמה ואותו רעש משונה, לא הבחינה יערה בשום שינוי נוסף במחשב. למרות שהיו לה תוכניות רבות לאותו היום, החליטה לא להמשיך לעבוד. היא לא אהבה את התחושה שמישהו משחק בה. שכל דבר שהיא עושה יכול להיות תחת מעקב.

"אולי טיול קטן יאוורר אותי קצת" חשבה ומיד מצאה את עצמה בחוץ, באויר הירושלמי החורפי והקריר. היה ברור שעומד לרדת גשם ולכן כיוונה את צעדיה לקונדיטוריה הקטנה שפתחו לאחרונה ברחוב שמאי. למרות שמה המוזר, הצליחה קונדיטוריית "השד העדתי" בצורה יוצאת דופן. יכל להיות שהיו אלה עוגות הקינמון הנפלאות או אולי היה זה הלוגו המבריק - מתוך בקבוק מעשן יוצא שד מלא סטריוטיפים פולניים, עירקיים רוסים ותיימנים.

באותו יום חורפי לא הייתה "השד העדתי" מלאה כהרגלה. יערה הבחינה רק באדם אחד היושב על הבר, שותה קפה הפוך וטובל בו עוגות קינמון. היא התישבה בשולחן צדדי, הזמינה שוקו חם עם קצפת וניסתה לסדר את מחשבותיה. היא לא יכלה שלא להבחין במבטים המוגנבים אליה מצד אותו אדם היושב על הבר. היה נראה כאילו הוא מהסס אם לגשת אליה.

כשהגיע השוקו, היא ניצלה אותו בכדי להגניב מבטים יותר מעמיקים. הוא נראה בערך כבן חמישים, בעל פנים גסות וכרס משתפלת. היה ברור שהוא מצוי בהתלבטות ובמצוקה. איגלי זעה ביצבצו על מיצחו ואצבעותיו תיפפו בעצבנות על הבר. פתאום קם בהחלטה נחושה ועזב את המקום - לא לפני שגרם ליערה להזדעזע ממראה ג'ינס הגדול בשתי מידות ומונח לפי אופנה שהשתרשה רק לאחרונה.

מבעד לזגוגית ראתה אותו מחכה ברחוב ולאחר זמן קצר נאסף ע"י מכונית אופל ירוקה. אופל ירוקה... חשבה לעצמה..אני מכירה מישהו עם רכב כזה. רק בסוף השוקו הצליחה להיזכר - ליקיר יש רכב בדיוק כזה!

טוב, זה כבר קצת יותר מדי. יותר מדי תקריות אינן מקרה והן חייבות להיות קשורות זו בזו. ההתנהגות המוזרה של יקיר קודם לכן בעבודה צפה ועלתה בדמיונה. היא הזמינה סיידר חם עם קנמון ושוב נסתה לעשות סדר בדברים. יקיר הגיע למערכת רק לפני חצי שנה אבל היא מרגישה כאילו היא מכירה אותו שנים. הוא היה אחד הפרשנים הפוליטיים המבריקים ביותר שהכירה. לא עוד טכנוקרט המסקר טקטיקות נכלוליות של פוליטיקאים קטנים. לא, יקיר היה מזן אחר לגמרי, איש בעל השכלה וידע מדהימים, אדם המסוגל לראות את התמונה הגדולה, את המשמעויות ואת ההשלכות לעתיד. ויותר מכך - יקיר היה מסוגל גם לתאר את כל הדברים האלה בשפה פשוטה ובהירה, שפה הברורה לאיש הפשוט מהרחוב בלי להתנשא עליו. בפעם הראשונה שראתה אותו, עם הגוף הגרום והגורגרת הענקית, עומד בלובי בחולצה קצרה ומכנסי זלמן, קצת ליגלגה עליו בליבה. לקח לה בערך חצי יום להחליף את הליגלוג בהערכה ועוד יום להחליף את ההערכה בהערצה. מהר מאוד הם גם התקרבו כידידים וחשו מאוד נח זה בחברת זו. שבוע אחרי שהכירה את יקיר התפלאה לגלות שהיא חושבת עליו כעל חבר קרוב. היא - שחשבה את עצמה תמיד כחסומה ריגשית, כזאת שלא באמת יכולה להתמסר, להתחבר ולהרגיש קרובה בצורה טבעית.

יקיר ניסה להגיד לי משהו הבוקר, הרהרה. גם אותו אדם שחבר אליו. אני חייבת להפגש עם יקיר, אמרה ומיד נסתה להתקשר אליו. לא הייתה תשובה, גם לא מענה קולי. לאחר שסיימה לשתות, שילמה, יצאה ותפסה מונית לרחביה, אל ביתו של יקיר. יקיר גר בדירת גג מפנקת שירש מהוריו שאינם עוד בין החיים. היא עלתה במעלית לקומה החמישית, ונקשה על הדלת המאסיבית והמרשימה של הדירה. אין תשובה. ניסתה שוב בנייד - שוב אין תשובה.

משהו בתוכה אמר לה שאסור לה לוותר, שהיא חייבת להתעקש על פגישה עם יקיר בהקדם האפשרי. היא החליטה להמתין מול הדלת, אפילו אם זה יהיה עד הלילה. מזל שהיה לה מה לקרוא. לאחרונה סיגלה לה הרגל להדפיס ערכים מויקיפדיה בדיוק למקרים כאלה, שצריך לשרוף קצת זמן. בנוסף הורידה מספר ערכים מושמעים מויקיפדיה האנגלית לתוך נגן המוזיקה שלה. היא החליטה להאזין לערך על הלן קלר. בילדותה שמעה הרבה בדיחות עליה ובזמן ההאזנה השתוממה להיווכח איזו אישה מדהימה היא היתה. לקראת סוף הערך כבר הרגישה עיפות משתלטת עליה.

היא התעוררה למגע עדין שטילטל אותה. לקח לה קצת זמן להיזכר איפה היא, מה היא עושה שם ומאיפה מוכר לה האדם המתבונן בה. היה לה ברור שראתה את הפנים הגסים האלה ממש לאחרונה. "עדיף שניכנס פנימה, יערה. אנחנו צריכים לדבר" אמר הטיפוס הלחוץ מהשד העדתי. הוא שלף מפתח לדירתו של יקיר, פתח את הדלת כבן בית והזמין אותה להכנס.

פרק שלישי

"אני משער שאת יודעת מי אני" פתח לאחר שהתישבו על כורסאות העור בסלון לוגמים מליקר השקדים שיקיר נהג לכבד בו את אורחיו. "אין לי מושג ירוק" ענתה מיד. "היום ראיתי אותך פעם ראשונה בשד העדתי ולאחר מכן את יקיר אוסף אותך מהרחוב". שוב יכלה לבחין בסימני הלחץ על בן שיחה. "אולי כדאי שתתחיל מלהגיד לי את שימך?" הציעה יערה. "אביב" ענה לה. "אביב בוזגלו" הוסיף. לבסוף במן היסוס וחוסר בטחון הפטיר "אבא של סמי".

הוא נאנח אנחה ארוכה, השעין את ראשו על המשענת הרכה ופתח בסיפורו: מגיל צעיר מאוד היה ברור ששמואל איננו ילד רגיל. בגיל שנה כבר דיבר בצורה שוטפת, בגיל שנתיים כבר הפגין מומחיות בתרגילי חשבון בתחום המאה ובגיל שלוש כבר החל קורא ירחונים מדעיים. זה לא שדחפנו אותו או משהוא כזה, הכל בא ממנו. במקביל ליכולות הפנומנליות שלו, הבחנו אישתי ואני בחוסר יכולת חברתית בסיסית, עוינות ותוקפנות. בגיל חמש החל לכנות את עצמו סמואל ולאחר מכן פשוט סמי. כשפנינו אליו בשמו המקורי הוא היה מתפרץ באלימות.

"סלח לי שאני קוטעת אותך" אמרה יערה בפנים מבולבלות. "למרות שבארת את שמו הפרטי, דווקא שם המשפחה ממשיך להטריד אותי". החזות שלך איננה מזרחית כלל, עורך לבן, עינך כחולות ושערך בהיר. "אה.. זה שיגעון של אבא שלי.." אמר בביטול. במקור שם משפחתנו הוא "בזלברג" אבל אבי האידאליסט כל כך שנא את בן-גוריון עם מדיניות עיברות השמות שלו שהחליט לעשות דווקא. הוא שנא בכלל את שלטון האליטות האשכנזיות בזמן הקמת המדינה ולכן בחר בשם מרוקאי. אותה שינאה היתה אחד הדברים המוזרים שחיברו בינו לבין סמי. אבל חכי.. תני לי לספר לך את הסיפור לפי הסדר. בגיל שש ניסינו לשלוח את סמי לבית הספר המקומי. מהר מאוד התברר שזו איננה מסגרת מתאימה עבורו. מבחינת לימודים לא היה לבית הספר דבר להציע לו ומבחינת מופרעות היה לסמי יותר מדי מה להציע לבית הספר. מוסדות הרווחה המליצו להעביר אותו למוסדות יעודיים ולהתחיל טיפול תרופתי. אני ואישתי התנגדנו נחרצות. החלטנו על חינוך ביתי. למזלנו יש למשפחה אמצעים ויכולנו לשכור עבורו מורים מהשורה הראשונה. כמעט כל תחום דעת שתוכלי להעלות על הדעת למד סמי מפי בעל או בעלת שם בתחום. למרות המורים המעולים, את רוב הידע רכש סמי בעצמו תוך קריאת ספרים, מאמרים ויותר מאוחר - רשת האינטרנט. אחת התלונות החוזרות ונשנות היו כי קשה למצוא ספרות איכותית באמת. בייחוד התלונן על העדר אינציקלופדיה טובה. למרות שקנינו את כל האינציקלופדיות המוכרות (גם אלה שאינן כלליות ועוסקות בתחומים מסויימים), סמי התלונן שאיננו יכל לקבל מידע איכותי ומקיף על תחומים שהתעניין בהם כהשכלה כללית. אני אומר "מתלונן" אבל זו איננו המינוח המדוייק. כל "תלונה" כזאת היתה נגמרת ברהיטים שבורים, דפים קרועים ולפעמים גם נסיונות הצתה.

בגיל שש עשרה הגענו למסקנה שמסוכן להמשיך לגדל אותו בבית -- יערה קלטה משהו בעיניו של אביב. הוא לא סיפר משהו, כנראה התבייש. היא החליטה לא להתעקש ולאפשר לו להמשיך לספר את הסיפור בדרכו. נאלצנו להעביר את סמי למוסד סגור בצפון הארץ עם השגחה צמודה וללא גישה לכל חפץ היכול לשמש כנשק. בהרבה מובנים זה היה כלא או אפילו סוג של צינוק. אני התעקשתי שיהיה לו מחשב עם חיבור לרשת. אישתי ושרותי הרווחה התנגדו לחיבור לרשת. הם טענו שסמי עם האינטיליגנציה שלו ומבנה האישיות הבעיתי שלו מסוגל לנזק גדול רק ע"י שימוש במחשב. לאחר וויכוחים ממושכים התקבלה דעתי בעיקר בגלל שהיה ברור שלכלוא את סמי ללא מקורות ידע וללא יכולת לתקשר עם העולם החיצון יהיה מעשה אכזרי מאוד. כל זה היה לפני כארבע שנים. כל שבוע נסענו לבקר אותו במוסד אבל בדרך כלל לא היה מעוניין לדבר איתנו. בשיחות המעטות שאני זוכר איתו, דיבר בדרך כלל רק על נושאים הקרובים לליבו: הסטוריה, פיזיקה, ספרות, מתמטיקה, פוליטיקה, מחשבים ולאחרונה גם בנות. התפלאתי מאוד בפעם הראשונה שהעלה את הנושא של בנות המין השני ושגילה עניין בהן. אני חייב להודות שגם בתחום זה הוא הפגין ידע מרשים לצד דעות קיצוניות וילדותיות. נושא נוסף שעלה בשיחות האחרונות היה ויקיפדיה. סמי ראה בפרוייקט ממש ציון דרך הסטורי. הוא האמין בכל ליבו שויקיפדיה תשנה את העולם. ביום שבת האחרון נסעתי לבקר אותו לבדי ולהפתעתי מצאתי אותו במצב רוח קומוניקטיבי במיוחד. שוב הוא דיבר על ויקיפדיה ועל בנות אבל הפעם הייתה גם חוליה המקשרת בין שני הנושאים - את.

-"אני?!!" לא האמינה יערה למה ששמעה. "מה בדיוק מצא סמי בי??".

- "מסתבר שהוא ראה אותך באיזה תוכנית טלויזיה המשודרת ברשת" ענה אביב. מאוד מצאת חן בעיניו מבחינה חיצונית. כשמצא אותך בויקיפדיה כאחת התורמים, הדבר ניגן על איזה מיתר עדין בליבו.

-" למען השם, המופרע הקטן הוא כמעט קטין" סיננה יערה.

- בבקשה על תדברי עליו בצורה כזאת, מדובר עדיין בבן שלי

- כן..סליחה..אז מה הוא בדיוק רצה ממני?

- הוא ביקש שאסדר לו פגישה איתך. אמרתי לו שזה כמובן לא בא בחשבון, שלפני זה יש הרבה שלבים שהוא צריך לעבור כשהראשון הוא הוכחת יציבות מינימלית. הוספתי גם שלא הייתי בוחר בך כיעד הראשון לכיבוש. כמו תמיד, סמי הגיב להתנגדותי בפרץ של צעקות ואף הפך את השולחן בחדרו. מכיוון שהייתי בטוח בעמדתי נשארתי שליו, אמרתי לו שאבקרו בשבוע הבא וחזרתי לביתי. כשעה לאחר עזיבת המוסד, עדיין בדרכי הביתה, קבלתי טלפון ממנהל המוסד הסגור. המנהל היה נסער מאוד וסיפר לי שסמי ברח.

פרק רביעי

יערה ישבה על הספה בביתו של יקיר, מולה אביב בוזגלו עם הסיפור ההזוי שלו. פתאום היא עצמה חלק מהסיפור. והסיפור עדיין מתגלגל. היא ספגה יותר מדי אינפורמציה בזמן קצר. היתה לה תחושה חזקה שיש הרבה קצוות שאינם מחוברים. יש כמה דברים ששמעה וראתה ועוד לא קבלו שום משמעות. היא החליטה להתחיל בזה שניקר בראשה, לאו דוקא בחשוב ביותר.

"ואיך יקיר מיתקשר לכל הסיפור?" שאלה.

"את זה חשבתי שאת כבר יודעת או לפחות שתוכלי לנחש" ענה לה. "את יודעת מה שם משפחתו של יקיר?".

"כן בטח - בורג-ברזל" אמרה את המובן מאליו. שמו של יקיר בורג-ברזל היה מוכר בזכות העבודה העיתנואית שלו.

"בורג-ברזל אבל במקור בזלברג. אביו של יקיר דוקא העריך את בן גוריון ומדיניות עיברות השמות שלו".

פתאום נפתחה דלת הדירה ואישה מצודדת ומטופחת מאוד נכנסה כאילו הייתה בת בית. "בואי ריקי, הצטרפי אלינו, בדיוק עמדתי לספר ליערה עליך" קרא אביב לעברה. ריקי הפריחה חיוך מלוטש והתיישבה על הספה ליד אביב בפוזה של אשת חברה מנוסה. "כפי שאת רואה, לא כל התאומים זהים" אמר אביב בחיוך.

"תאומים?" לא הבינה יערה.

"נעים מאוד, ריקי בורג-ברזל" אמרה ריקי בקול שהיה הרבה יותר צפצפני ממה שהמראה המוקפד שלה שידר.

"יערה קירי, נעים מאוד" ענתה לה.

"היא עדיין לא יודעת מכלום" אמר אביב לריקי בטון דחוף. כאילו בכדי למנוע ממנה למסור פרטים לא רצויים. יערה חשה לא בנוח, כאילו היא מן כדור במשחק שאינו שלה. היא החליטה לקחת יותר יוזמה ולהתחיל לדרוש תשובות ברורות. היא פנתה אל אביב.

"ידוע לכם איפה סמי?"

"לא" ענה.

"מהו אותו דבר שאני הייתי אמורה לדעת ממנו?"

"לא נכנסת היום לויקיפדיה, נכון?"

יערה נזכרה שלמרות שבילתה כמעט את כל הלילה הקודם בויקיפדיה, היום לא נכנסה לאתר כלל. הכל בגלל הנעילה המוזרה שסידר לה סמי.

"אני רוצה להראות לך משהו". אביב שלף מכיסו טלפון חדיש עם יכולת גלישה, נכנס לאתר המשתמש של סמי בוזגלו, לחץ על תרומות המשתמש והראה את התוצאה ליערה.

"הוא ביצע לא מעט עריכות היום" התפלאה יערה. היו שם תרומות בנושאים שעינינו את סמי, חלקם נראו משמעותיות, לפחות מבחינת הגודל. "מסתבר שהוא ליד מחשב. זה אמור להקל על האיתור שלו".

"ההנחה שלנו היא שאינו ליד מחשב" אמר אביב בקול שקול. "לדעתנו מדובר בתוכנה שכתב. הוא השאיר אחריו בסיס נתונים גדול של עריכות עתידיות והתוכנה משתמשת בו על מנת לבצע תרומות לפי קריטריונים שונים".

"איך אתם יודעים שהוא לא מבצע את העריכות באופן ידני?"

"במקרה עלינו על כמה עריכות בערכים שבדיוק נערכו על ידי משתמשים אחרים. למרות שנראה שהתוכנה שסמי כתב מאוד אינטילגנטית, עדיין יש לה כמה בעיות להגיב על שינויים שנעשו בערך שהיא מנסה לערוך. היות והיא משתמשת במידע שסמי השאיר לה מראש, התוצאה יוצאת, איך לאמר? קצת מאולצת ולא עקבית. חוץ מזה יש עוד משהו. תראי את זה"

אביב נכנס לדף המשתמש של יערה ולחץ על "תרומות המשתמש".

יערה לא האמינה למראה עינהה: היו שם עריכות מהיום!

אביב המשיך. "כן, נראה שהוא הפעיל את התוכנה שלו כדי שתעשה גם עריכות במקומך. העריכות שעושה התוכנה בשמו נועדו כנראה לבלבל את העוקבים אחריו אבל לעריכות שעושה התוכנה בשמך יש כנראה תפקיד אחר"

"איזה תפקיד?!" יערה היתה מזועזעת.

"נראה לי שתביני מהר כאשר תראי מספר דוגמאות"