משתמש:Giant/הספר האמיתי

{{שכתוב|תרגמת, הערך עוסק במונח אנגלי בעל מספר משמעויות, על הערך לעסוק במונח עברי או במשמעות מסוימת של המונח האנגלי. הערך רצוף בקביעות תמוהות, כגון קביעה, לפיה הפצת מילות פזמונים ללא רשות אינה עבירה על זכויות יוצרים. סדר המשפטים בערך אינו מוצלח ולעיתים אפילו מקרי.}} הספר האמיתי (באנגלית: The Real Book), יכול להיות כל אחד מכמה אוספים פופולריים של דפי מוזיקה של לחני ג'אז (נקראים גם סטנדרטים) הכתובים בצורת "Lead sheet" (כלומר מלודיה בתוים, מילים מתחת ואקורדים מעל), אך לרוב הכוונה היא לכרך הראשון של סדרה מחתרתית של ספרים ששועתקו ונאספו על ידי סטודנטים במכללת ברקלי למוזיקה במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 ^{[דרוש מקור]}. השם "הספר האמיתי" אינו נהוג בעברית, אלא מקובל לקרוא לו בשמו האנגלי ובתעתיק "ריל בוק". שמו ניתן לו כדי להבחינו מהספרים ה"מזויפים" הנפוצים שבהם הודפסו רק אקורדים ומילים של שירים מוכרים, ללא לחנים, כדי להימנע ממתן זכויות יוצרים. הריל בוק כלל לחנים, ולכן הפר זכויות יוצרים, והגרסאות הישנות יותר היו הוצאות פיראטיות, לא מורשות, שלא שלמו תמלוגים לכותבי השירים. ב-2004, האל לאונרד הוציא לאור מהדורה מורשית, שמשלמת תמלוגים לכותבי השירים.

העבודה עם הריל בוק נוחה למוזיקאים, כיוון שהוא זמין בגרסאות שונות המותאמות לכלי נגינה המכוונים לסולמות דו הסטנדרטי, סי במול ומי במול, וכן גרסה הכתובה במפתח פה. היות שעמודי השירים בכל הגרסאות ממוספרים באופן זהה, מנהל הרכב ג'אז יכול בנוחיות להכריז מספרי עמודים וכל הנגנים יפתחו את ספרם באותו השיר.

היסטוריה של הריל בוק ה'מקורי'

לפי השמועה, נגן הבס סטיב סוואלו והפסנתרן פול בליי היו אחראים על הפקתם של lead sheets עבור הספר, אך זהו למעשה מיתוס^{[דרוש מקור]}. יצירות שנכתבו על ידי סוואלו, בליי וחבריהם (כמו צ'יק קוריאה) זכו לייצוג נכבד בספר לצד סטנדרטים וקלאסיקות של ג'אז, כי אלה היו השירים שניגנו מוזיקאי ג'אז בשנות ה-70 המוקדמות^{[דרוש מקור]}, בהן הספר נוצר. קיימת גם סברה לפיה המלחין סטו בלקומב היה מעורב מאוד בהכנת הספר, בהינתן הקרדיט שניתן לו באלבום של סוולאו הנושא את השם "Real Book", עבור "עיצוב עטיפה" ובהינתן נוכחותם של כמה משיריו בספר. כמו כן, כתב היד המופיע בספר תואם את זה של החוברת המצורפת לאלבום, מה שעשוי להצביע על כך שהספר נכתב כולו על ידי סוואלו. כאמור, זה לא מדויק, אך סוואלו ידע למי להתקשר כדי להשיג את התמונה לאלבום שלו. רק המהדורה הראשונה היא המקורית. המהדורה השנייה מודפסת בפונט 'גס' אופייני, והמהדורה השלישית הודפסה במחשב^{[דרוש מקור]}.

עקב היותו לא חוקי, הספר נמכר בדרך כלל בחשאיות בחנויות מוזיקה מקומיות, לרוב מוסתר מאחורי הדלפק עבור לקוחות שביקשו אותו. כיום קיימים עותקים שלו בפורמט PDF אשר זמינים להורדה לא-חוקית ברשתות P2P.

השם הוא כנראה משחק מילים על שמם השכיח של ספרים מסוגו: "fake book" (ספר מזויף). ייתכן, עם זאת, שהשם הושפע משבועון החדשות האלטרנטיבי של בוסטון, "The Real Paper" (העיתון האמיתי), שהושק על ידי הכתבים של שבועון "הפיניקס" בבוסטון לאחר סכסוך עבודה^{[דרוש מקור]}.

מגוון תאריכי הוצאה יוחסו לספר. גיליון אפריל 1990 של "אסקוייר" (Esquire) הציג את הספר האמיתי בטור "האדם במיטבו" (Man At His Best) מאת מארק רומן, במאמר שנקרא "תווי מפתח" (Clef Notes). הוא הצהיר:

"I don't know a jazzman who hasn't owned, borrowed, or Xeroxed pages from a Real Book at least once in his career,"

(אינני מכיר ג'זיסט שלא רכש, השאיל או צילם דפים מהריל בוק לפחות פעם אחת בקריירה שלו), וציטט את ג'ון פ. וויט, הספרן של מכללת ברקלי למוזיקה:

".The Real Book came out around 1971. The only material available in print then was crap"

תכונה נוספת של הספר עלתה ב-10 באפריל 1994, במאמר בניו-יורק טיימס, "flying Below The Radar Of Copyrights" (טס מתחת לרדאר זכויות היוצרים). הגיטריסט ביל וורצל ממנהטן (ויליאם ק. וורצל, נולד ב-1938), צוטט באומרו:

"Everyone has one, but no one knows where they come from"

(לכולם יש אותו, אבל אף אחד לא יודע מאיפה הם מגיעים). כותב המאמר, מייקל ליידון, מספר:

"I got mine in 1987 from a bassist who lives in Queens and who attended the Berklee School of Music in Boston; many in jazz circles suspect that students there reproduced the first copies of it in the mid-70s."

(קיבלתי את שלי ב-1987 מבסיסט שגר בקווינס והיה תלמיד במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון; רבים בחוגי הג'אז חושדים שתלמידים שם הפיקו את העותקים הראשונים שלו באמצע שנות השבעים).

בתוכנת הסיקוונסר קיובייס של חברת סטיינברג יש אפשרות לבחור בריל בוק באפשרויות מצב עמוד, ומשמעות הדבר שסולם הקטע יוצג רק פעם אחת בראש דף התווים, בהתאם לסגנון בספר המזויף.

היסטוריה של הריל בוק ה'חדש'

ב-2004, הוצאת הספרים האל לאונרד רכשה את הזכויות לרוב השירים שהכיל הריל בוק המקורי ופרסמה את המהדורה החוקית הראשונה, שנקראה המהדורה השישית, ובכך הכירה במרומז בחמשת המהדורות הלא-חוקיות הקודמות. הכריכה והאוגדן זהים לריל בוק ה'ישן', והפונט בו נעשה שימוש דומה להפליא לסגנון הכתב של המקוריים, אם כי המהדורות החדשות קריאות יותר. השיפורים העיקריים האחרים הם שרוב טעויות העריכה תוקנו, וכמובן, כל שיר נרשם עבור זכויות יוצרים ובעלי הזכויות מקבלים תשלום עבור הנכס האינטלקטואלי שלהם. בתחילה תומחרו הספרים יותר בזול מהמחיר שבו נמכרו לרוב המהדורות הלא-חוקיות, במטרה מוצהרת^{[דרוש מקור]} להביא את המפיצים המחתרתיים לפשיטת רגל או לקדם את מכירת המהדורה של עצמם. 137 שירים מתוך המהדורה החמישית חסרים במהדורה השישית, אך נוספו 90 שירים חדשים.

האל לאונרד הוציאו לאור לאחר מכן את הריל בוק, כרך 2, מהדורה שנייה, כתשובה לריל בוק כרך 2. ביולי 2006 הם הוציאו לאור את הריל בוק, כרך 3, מהדורה שנייה, ובדצמבר 2010, הריל בוק כרך 4. ה-Real Vocal Book (הריל בוק הווקלי), כרך 1, מהדורה שנייה יצא גם הוא לאור לאחרונה, והוא בבירור תגובה (קריאה יותר) לספר הישן בעל שם דומה.

ספרים אלה מכילים הרבה מאותו החומר שהכילו מקביליהם, וברוב המקרים, דפים מספרי האל לאונרד החדשים תואמים לאלה שבריל בוק. בכמה מקרים, נוצרות סוגיות של התאמה במקומות בהם תיקונים נעשו בחלק מהטעויות של המהדורה החמישית. במקרים אחרים, דפים במהדורה השישית מתייחסים לשינויים בהקלטות טובות או רשמיות יותר.

הערות שוליים

[[קטגוריה:ג'אז]]