משתמש:Tau user
על תנועתם של גרמי השמיים (לטינית: De revolutionibus orbium coelestium, נקרא גם "על הסיבובים של הגופים השמימיים") הוא ספר מאת ניקולאוס קופרניקוס המציג תאוריות בנושאי אסטרונומיה. חשיבותו העיקרית של הספר היא בהצגת המודל ההליוצנטרי (לפיו כדור הארץ סובב סביב השמש ולא להפך), העומד בניגוד למודל הגאוצנטרי שרווח עד אז. הספר פורסם בשנת 1543 בנירנברג.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד לפני פרסום הספר כתב קופרניקוס את ה-commentariolus - טקסט קצר בו הוא מפרט את רעיונותיו על המודל ההליוצנטרי. הוא פרסם אותו במספר קטן של עותקים וחילק לחבריו בעילום שם. תארוך ה-commentariolus המשוער הוא שנת 1514.
בשנת 1530 רוב הספר כבר היה מוכן, אך קופרניקוס חשש לפרסמו. בשנת 1539 הוא הראה את כתב היד לתלמידו, גיאורג יואכים רטיקוס. רטיקוס סיכם את כתב היד ופירסם אותו בשנת 1540 בשם "Narratio prima". לבסוף הסכים קופרניקוס להדפסת הספר, והוא יצא לאור מיד לפני מותו של קופרניקוס, בשנת 1543.
תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
התזה המרכזית בספר היא תיאור היקום על פי מודל קופרניקוס: השמש נמצאת במרכז היקום. סביבה מסתובבים שישה כוכבי לכת, כל אחד במסלול משלו, לפי הסדר הבא: כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, צדק, שבתאי. כדור הארץ מסתובב בנוסף סביב עצמו, והירח מסתובב סביבו. כל שאר הכוכבים מסתובבים בספירה החיצונית.
הספר כולל גם אזכורים לאסטרולוגיה מאחר ובתקפותם היו שני נושאים אלו (אסטרונומיה ואסטרולוגיה) קשורים בקשר בל-ינתק.
הספר מחולק לשישה חלקים:
- חלק ראשון: הצגה כללית של המודל ההליוצנטרי, וגישתו של קופרניקוס על הקוסמולוגיה.
- חלק שני: עקרונות של אסטרונומיה וקטלוג מפורט של כוכבים. הפרק הוא רקע לפרקים הבאים.
- חלק שלישי: תנועותיה של השמש ותופעות נלוות, נקיפת ציר כדור הארץ.
- חלק רביעי: תיאור של תנועותיו של הירח.
- חלק חמישי: תיאור חישוב מיקומי הכוכבים על פי המודל ההליוצנטרי ומיקומי חמשת כוכבי הלכת.
- חלק שישי: מסביר את הסטייה של חמשת כוכבי הלכת מן המסלול.
הספר הוקדש לאפיפיור פאולוס השלישי.
הקדמת אוסיאנדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאולוג הלותרני אנדריאס אוסיאנדר נטל על עצמו את מלאכת הדפסת והפצת הספר. במאמציו לצמצם את השפעת הספר והחיכוכים עם הכנסייה הוא הוסיף בחזית הספר מכתב לא חתום בשם "Ad lectorem de hypothesibu huius operis", בו הוא טוען שהספר מהווה דיון תאורטי-מתמטי בלבד, ואינו בא כלל לתאר את המציאות:
...ומכאן שכמה מלומדים... חשים נפגעים וסבורים כי אין זה ראוי שמבוכה כזו תוטל על המדעים, שנוסדו לפני שנים כה רבות ועל בסיס מוצק. (...) מכיוון שהסברים שונים מוצעים כדי לתאר את אותה התנועה, יבחר האסטרונום בראשונה את הדגם שהוא הפשוט ביותר לתפיסה.(...) חוקר הטבע יעדיף אולי לחפש את מראית העין של האמת. אולם איש מהם לא יטען לוודאות, אלא אם כן יקבל את הדברים מן האל עצמו.
הרעיון שעומד מאחורי מכתב זה מכונה "אינסטרומנטליזם".
הדברים עומדים בסתירה לדעתו של קופרניקוס המוצגת במכתב ששלח (המובא בפסקה הבאה).
מכתב קופרניקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
קופרניקוס כתב מכתב לאפיפיור פאולוס השלישי על הגורמים שהביאוהו לרעיון זה.[1] במכתב הוא מתוארים לבטיו על הפצת הספר, ועל האנשים שדחפו אותו לכך, וכמו כן הוא מדבר על כך שגילה שהוא אינו הראשון שחשב על רעיון זה: היקטאס (Heicetas) חשב עליו עוד בימי אריסטו.
בהמשך מכתבו אומר קופרניקוס שלדעתו, המודל שלו היא הדרך הטובה ביותר לתאר את היקום ואת תנועות כדור הארץ, ואינו משמש כמודל היפותטי בלבד (זאת בניגוד למכתבו של אוסיאנדר, הטוען שהספר אינו בא לתאר את מבנהו האמיתי של היקום). הוא טוען שאף הכנסייה תרוויח מכך.
הפצה והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תגובת הכנסייה הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב הכנסייה הקתולית הספר עורר התנגדות רבה. בשנת 1539, עוד לפני פרסומו, הכריז מרטין לותר שהתאוריות של קופרניקוס שגויות כיוון שהן סותרות את האמור בספר יהושע (10:13). בשנת 1549, לאחר יציאתו של הספר, פרסם פיליפ מלנכתון קריאה נגד הספר בשל סתירתו את כתבי הקודש וקרא לנקוט ב"אמצעים חמורים" כנגד קופרניקוס. בשנת 1616 החליטה הכנסיה לכלול אותו ברשימת הספרים האסורים עד להכנסת תיקונים. הספר הוצא לבסוף מן הרשימה בשנת 1758 על ידי בנדיקטוס הארבעה עשר.
אסטרונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לספר הייתה השפעה גדולה העל האסטרונומים בתקופתו, ותאוריות שונות התבססו עליו. טיכו ברהה לא קיבל אותו, אולם הוא שילב אותו עם המודל של תלמי כדי ליצור מודל הקרוי "המודל המעורב של ברהה". במודל השמש מסתובבת סביב כדור הארץ, אך חמשת כוכבי הלכת סובבים סביב השמש.[2]
גלילאו גליליי, שבתחילה דחה את התאוריה, נעשה בהמשך לתומך נלהב ועליה ביסס את התאוריות שלו וקרא לכנסיה שלא להכניס את הספר לרשימת הספרים האסורים. הוא טען שירחיו של צדק מהווים הוכחה למודל זה. על פעולות אלה הוא נשפט ונידון למוות.[3] גם יוהנס קפלר קיבל את המודל והסביר את התנועות בעזרת חוקים המכונים "חוקי קפלר".
הספר נחשב לאחד ממחוללי המהפכה המדעית.