משתנה קפאידי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משתנה קפאידי הוא כוכב ענק בעל בהירות המשתנה במחזור קבוע, בתדירות אופיינית המתבטאת בעקומת בהירות שונה לכל כוכב. קרויים על שם הכוכב דלתא בקפאוס, שהוא משתנה קפאידי.
בשנת 1912 גילתה האסטרונומית הנרייטה ליוויט כי קיים קשר בין זמן מחזור בהירות של משתנה קפאידי לבין הבהירות המוחלטת שלו. תגלית זו איפשרה את השימוש במשתנים קפאידים כנרות תקניים למדידת מרחקים ביקום, דבר שאיפשר (בזכות הבוהק הגבוה שלהם) להרחיב את מדידת המרחקים לטווחים גדולים יותר.
האסטרונום אדווין האבל גילה ב־1929 משתנים קפאידים בגלקסיה הסמוכה אנדרומדה. גילוי זה חשף כי מדובר בגלקסיה נוספת לשביל החלב, ולא לערפילית בתוכו.
הקשר בין זמן המחזור של קפאיד לבוהק המוחלט שלו נתון על ידי הנוסחה האמפירית Ma = − 2.81log(C) − 1.43 כשזמן המחזור C נתון בימים. במיכשור הקיים בימינו (2006) ניתן לזהות משתנים קפאידים בגלקסיות במרחק של 60 מיליון שנות אור.
כיום מקובל להניח שקפאידים הם כוכבי ענק שנמצאים בשלבים האחרונים של חייהם. כוכבים אלו סיימו את תקופת הסדרה הראשית בחייהם ומקיימים היתוך גרעיני של הליום בליבתם. היתוך הליום רגיש מאוד לשינויים בלחץ ובטמפרטורה, ולכן התהליך אינו יציב. בתחילת מחזור הדחיסות והטמפרטורה בשיאן, ואז בוהק הקפאיד בשיאו. הטמפרטורה הגבוהה גורמת ללחץ גבוה שמפזר את ליבת הכוכב, מוריד את הטמפרטורה ומביא להיתוך איטי יותר. בשל ההאטה ליבת הכוכב מתקרר ונדחסת - וחוזר חלילה. לדלתא בקפאוס, למשל, מחזור של 5.36634 ימים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- משתנים קפאידים, באתר הידען
