מתג (לשון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתג

מתג (מכונה גם מאריך, מעמיד או גַּעְיָא) הוא סימן בדמות קו מאונך קטן (ֽ), הממוקם תחת הברה במילה ארוכה בעברית. מטרתו העיקרית של המתג היא לציין הטעמה משנית (נחץ) של הברה במילה ארוכה, בנוסף להטעמת המלעיל או המלרע. כיום משמש המתג גם לסימון הטעמת המילה, בעיקר כאשר יש להגות אותה בהטעמה מלעילית.

השימוש העיקרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימושו העיקרי של המתג הוא כחלק מטעמי המקרא, אך בניגוד לטעמים שנועדו ללמד על פיסוק המשפטפסוק) בצורה נכונה, תפקידו של המתג הוא לפסק את המילה עצמה. מילה קצרה בת שתי הברות אינה זקוקה למתג בדרך כלל, שכן מיקום הטעם של טעמי המקרא מסמן אם היא נקראת מלעיל או מלרע. הצורך במתג קיים לרוב במילה בת שלוש הברות או יותר. במילה כזו, בעיקר כאשר היא מלרעית, עלולות ההברות הראשונות להיקרא במהירות, בצורה שתבליע חלק מהן והן לא יישמעו כיאות. במקרה כזה יבוא מתג תחת אחת ההברות הראשונות, בדרך כלל הראשונה במילה. אזי יידע הקורא להפסיק מעט לפני ההברה הבאה, וכתוצאה מכך היא תישמע היטב כראוי. למעשה הופכת ההברה שתחתיה המתג להברה מוטעמת, אך הטעמתה היא קטנה ומשנית ביחס להטעמה העיקרית שבמילה.

להלן דוגמאות לשימוש במתג אחד במילה (המתג תחת האות המודגשת): שַׁ‏עַ‏טְנֵז, לִרְצֹנְכֶם, תֹּאכְלֶנּוּ. במילה שעטנז למשל, יקרא הקורא את ההברה הראשונה - "שַ" - מעט יותר ארוכה מאלו שאחריה, אך פחות ארוכה מן ההברה האחרונה - "נֵז" - המוטעמת.

במילה ארוכה במיוחד ניתן למצוא שני מתגים. לדוגמה: מֹשְׁבֹתֵיכֶם, וּלְאֶבְיֹנְךָ.

פעמים רבות בא מתג לפני אחד החטפים, במטרה למנוע חטיפת יתר של ההברה החטופה. כך למשל במילים: וַאֲשֶׁר, לְאַהֲבָה, אַחֲרֵי, נַעֲרָה.

למתג השפעה רבה על הגיית המילה, מלבד ההפסקה הקלה בקריאתה. לעתים הוא גורם לשווא שאחריו להיקרא כשווא נע, אף במקום שלולא המתג היה השווא נח. כך למשל במילה "וּלְהַבְדִּיל" (בראשית א' 18), או במילה "וּבְשָׁכְבְּךָ" (דברים ו' 7). בלעדי המתג היה השווא שאחרי השורוק הגנובה שווא נח, ועל ידי המתג - שגרם להפסקה קלה בקריאה - הפך השווא לשווא נע, ככל שווא בראש מילה או לאחר הברה סגורה.

בעברית ישראלית נשמט המתג מהניקוד המקובל, וכיום אין בו שימוש מלבד לצרכים ליטורגיים.

קוד יוניקוד עבור המתג הוא: &#1469i.

כסימן הטעמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש נוסף למתג קיים בעיקר בסידורי התפילה. נהוג לסמן את ההברה המוטעמת במילה על ידי הוספת מתג תחת ההברה. בחלק מהסידורים מסמנים רק את המילים שהטעמתן היא מלעילית, וזאת עקב העובדה שרובן של המילים הן מלרעיות ואין צורך לסמן את הטעמתן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]