מתודיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרוטסטנטיות
מרטין לותר, אבי הרפורמציה
זרמים פרוטסטנטיים:

אישים בפרוטסטנטיות:

מתודיזם או התנועה המתודיסטית היא קבוצת קהילות נוצריות פרוטסטנטיות הקשורות זו לזו. ההתחדשות המתודיסטית החלה באנגליה במאה ה-18. מקורה בקבוצת גברים, בהם ג'ון וסלי ואחיו הצעיר צ'ארלס, כתנועה בתוך הכנסייה האנגליקנית. הודות לפעילות מיסיונרית נמרצת היא התפשטה ברחבי האימפריה הבריטית, ארצות הברית ומעבר לכך. מלכתחילה פנתה התנועה לפועלים, לאיכרים עניים ולעבדים. מבחינה תאולוגית מאמינים המתודיסטים כי כל בני האדם יכולים להיגאל, בתנאי שיאמינו בישו ובהתאם לרצונו של האל. לדברי הכנסייה בשנת 2006 היא מנתה 75 מיליון חברים.

תאולוגיה ופולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סעיפי האמונה של המתודיזם

באופן מסורתי מאמינים המתודיסטים בראייה הארמינית של בחירה חופשית (זאת בניגוד לתפיסה הקלוויניסטית של פרדסטינציה, לפיה האל כבר קבע את גורלו של כל אדם), ובתפיסה כי אהבתו של האל מקיפה את כל האנושות, קודמת לכל דחף מודע של האדם ומעניקה לאדם את השאיפה לכפר על חטאים ולרצות את האל. הראייה הארמינית מבדילה את המתודיסטים מהכנסייה הפרסביטריאנית הדוגלת בתפיסה הקלוויניסטית. אולם, באזורים קלוויניסטים כדוגמת ויילס קיים מתודיזם קלוויניסטי.

ויכוחים תאולוגיים חצו לאחרונה גבולות של קהילות וזרמים, כך שמתודיסטים האוחזים בעמדה ליברלית מבחינה דתית קרובים יותר לכנסיות הרפורמיסטיות הקלוויניסטיות מאשר לחברים שמרנים בקהילתם המתודיסטית. בכנסייה המתודיסטית האמריקנית כוללים העקרונות הדתיים את ההצהרה הדוקטרינית - סעיפי האמונה של המתודיזם - המוסיפים עקרונות דתיים נוספים מעבר לאלו המצויים בכתבים נוצריים אחרים, ומייחדים את המתודיסטים.

ג'ון וסלי לא היה תאולוג שיטתי. גישתו כונתה לעתים קרובות "אלוהות מעשית", הואיל והיא לעתים קרובות עוצבה, ובמרבית המקרים באה לידי ביטוי, בחייה הדתיים של הכנסייה. סטודנטים לכמורה מתודיסטית וחניכים הלומדים להטפה מקומית מתוודעים לדרשותיו הבסיסיות של וסלי, להסבריו לגבי הברית החדשה ולמספר מזמורים המסבירים כיצד עיצב וביטא את משנתו הדתית. המזמורים שכתב צ'ארלס וסלי הם הביטוי הפופולרי ביותר לתאולוגיה של וסלי. מאחר ששירה נלהבת בציבור בעת תפילה היא פופולרית בתנועה האוונגליסטית, הכתה התאולוגיה שבמזמוריו של וסלי שורש גם בקהילות שאינן אנגליקניות או מתודיסטיות.

כמו מרבית הנוצרים מאמינים המתודיסטים בשילוש הקדוש: האב (אלוהים), הבן (ישו) ורוח הקודש. תפילות המתודיסטים מאמצות את התיאורים התנ"כיים על יצירת העולם בידי אלוהים. התפילות מדגישות את התערבותו הרחומה של האל במהלך ההיסטוריה ומייחלות להגשמת שליטתו של אלוהים על העולם. הצהרה של תורה זו מצויה גם בסעיפי האמונה של המתודיזם ובכתבים נוצריים אחרים.

העמדה המסורתית של הכנסייה המתודיסטית הינה כי על המאמינים להשתמש בתבונתם כדי לקרוא את הכתבים הדתיים וליישם את מה שהבינו לחייהם כנוצרים. בתבונתו צריך המאמין לחתור להבין את רצונו ופעולותיו של האל. הכנסייה המתודיסטית דורשת כי גאולה עצמית של אדם תבוא לא רק מאמונתו הנפשית אלא גם מהשתתפות פעילה בשליחות הנוצרית עלי אדמות. קדושה דורשת יותר מאדיקות אישית; לשיטת המתודיסטים האהבה לאל קשורה תמיד לאהבת שכנך, ולשאיפה לצדק חברתי.

התאולוגיה הפולחנית במתודיזם נוהגת על פי הפירושים ההיסטוריים וסדרי תפילות של הכנסייה האנגליקנית. הסיבה לכך היא כי מקור מרבית התאולוגיה המתודיסטית ויישומה הוא משנתם של האחים וסלי, שהיו שניהם כמרים בכנסייה האנגליקנית. המתודיסטים נחלקים בנוגע להטבלת ילדיהם לנצרות‏[1] ולבצע את טקס "סעודת האדון", הכולל אכילת לחם הקודש ושתיית יין מבורך כטקס דתי. המתודיסטים מאמינים כי בעת אכילת לחם הקודש ושתיית היין מקושרת נפשו של המאמין לישו (על פי דברי ישו בארוחה האחרונה, שבה חילק מצה בין תלמידיו ואמר "קחו ואכלו, זהו גופי", שתה יין ונתן לאחרים ואמר ו"שתו ממנה כלכם כי זהו דמי דם הברית החדשה". הבשורה על פי מתי, פרק 26, פס' 27-29, קורינתיים, פרק 11, פסוקים 24-25).‏[2] טקסי ההטבלה ואכילת לחם הקודש דומים באופן ביצועם לשיטות הנהוגות בכנסייה האנגליקנית, אולם בכנסייה המתודיסטית נוטים הפירושים למבנה הטקס להיות יותר חופשיים ומגוונים.

ג'ון וסלי

אף שהמנהגים שונים מקהילה מתודיסטית אחת לאחרת, מרבית הכנסיות המתודיסטיות מאשרות מחדש מדי שנה את קריאתו של ג'ון וסלי לחידוש בריתם עם האל. המאמינים קוראים את תפילת הברית של ג'ון וסלי (לעתים בשינויים קלים). להלן מספר שורות:

...יש לבצע דברים רבים למען ישו. חלקם קלים, חלקם קשים. חלקם מביאים כבוד, אחרים מתקבלים בנזיפה. חלקם מתאימים לנטיותינו הטבעיות ולאינטרסים החילוניים שלנו, אחרים סותרים את שניהם... אולם הכוח לעשות את כל הדברים הללו נתון לנו מישו, המחזק אותנו.
... אני כבר לא של עצמי, אלא שלך. עשה עמי כרצונך, שים אותי באיזה מעמד שתרצה; העסיקני, ייסרני; תן לי לעבוד למענך או לא לעשות דבר גם כן למענך, רוממני למענך או השפילני למענך; תן לי להיות מלא, תן לי להיות ריק, תן לי את הכול, אל תיתן לי דבר; אני מרצוני החופשי, ובלב שלם מוותר על הכול להנאתך ושימושך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתחדשות של וסלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה באוקספורד, שבה למדו האחים וסלי

ההתחדשות המתודיסטית החלה באנגליה. מקורה בקבוצת גברים, בהם ג'ון וסלי ואחיו הצעיר צ'ארלס כתנועה בתוך הכנסייה האנגליקנית במאה ה-18. התנועה התמקדה בלימוד התנ"ך ונקטה גישה מתודית לכתבים על אופן החיים הנוצרי. המונח "מתודיסט" היה כינוי גנאי שניתן לקהילה קטנה של סטודנטים באוניברסיטת אוקספורד, שאליה השתייכו האחים וסלי; הקבוצה, שכונתה "המועדון הקדוש", נפגשה בשנים 1729 - 1735 למטרת שיפור עצמי. הם נפגשו מדי שבוע, צמו בקביעות ונמנעו ממרבית השעשועים והנאות החיים. הם נהגו לבקר עניים, חולים ואסירים לעתים קרובות.

המתודיסטים הראשונים הגיבו לאפתיה שהם מצאו, לתחושתם, בכנסייה האנגליקנית. הם נעו ממקום למקום, ומאחר שלא ניתן להם להטיף בתוך הכנסיות, הטיפו את תורתם תחת כיפת השמיים, לעתים לקהל של מספר אלפים. במקומות בהם הטיפו, הם נודעו לשמצה על דרשותיהם הנלהבות, והואשמו לעתים קרובות בפנאטיות. בימים ההם חששו חברי הכנסייה הממסדית כי הדוקטרינות החדשות שהפיצו המתודיסטים (כדוגמת הצורך ב"לידה מחדש" לצורך גאולה והפעולה המתמשכת של רוח הקודש על נפשו של המאמין) ישפיעו לרעה על אנשים חלשים. ת'אופיליוס אוונס, ממבקריה הראשונים של התנועה, אפילו כתב כי "זוהי נטייתם הטבעית בהתנהגותם, בקולם, בתנועותיהם, ובהבעותיהם האיומות, להרגיז אנשים". אולם המתודיסטים עמדו בפני ההתקפות הרבות על תנועתם.

אלו שהומרו למתודיזם יצרו קהילה מקומית, וחולקו למעין קבוצות תמיכה קטנות שנפגשו מדי שבוע בדומה ל"מועדון הקדוש" באוקספורד. ב-1745 חולקה בריטניה לשישה מחוזות של הקהילה המתודיסטית; ומדי שנה נסע ג'ון וסלי לקהילות השונות שהקים, עודד את החברים, הטיף, והדגיש את חשיבות המפגשים המתודיסטיים והתפילה המשותפת בכנסייה. עוד מראשיתה של התנועה, הקנו המתודיסטים חשיבות רבה לעבודה התנדבותית, מלבד האמונה. הקהילות דאגו לעניים, אסירים, יתומים ואלמנות. המתודיסטים לא הסתפקו בכך, ושמו דגש על ניסיון לתיקון עוולות החברה, ביניהם ביטול העבדות, שיפור רמת החינוך הציבורי, ורפורמה במערכת בתי הכלא.

עם גדילת הקהילות המתודיסטיות, התרחב גם הפער בין המתודיסטים לכנסייה האנגליקנית, אליה עדיין השתייכו. בהתחלה סירב ג'ון וסלי לפרוש מהכנסייה, אולם ב-1745 שינה את דעתו, אך לא העז להתחיל להסמיך כמרים בעצמו. ב-1784, עם סירובו המתמשך של הבישוף של הכנסייה האנגליקנית להסמיך כמרים מתודיסטיים (רק כמרים מוסמכים רשאים לנהל את טקסי ההטבלה ו"סעודת האדון"), החל וסלי להסמיך כמרים בעצמו, וכך למעשה סימן את הפילוג מהכנסייה האנגליקנית.

מספר המתודיסטים בבריטניה המשיך לגדול, וכדי לנהל בצורה יותר טובה את הכנסייה, כינס ג'ון וסלי כינס לראשונה את ועידת המטיפים המתודיסטיים ב-1784. וסלי הורה להמשיך בנוהל, ולכנס מדי שנה את הוועידות המתודיסטיות, נוהל שאכן נמשך עד היום.

וסלי הושפע מעקרונות הכנסייה המורבית ומהתאולוג הדני יעקובוס ארמיניוס, בעוד שג'ורג' וייטפילד (אחד ממנהיגיה הראשונים של התנועה המתודיסטית) אימץ השקפה קלוויניסטית. בסופו של דבר התפלגה התנועה המתודיסטית, כאשר חסידיו של וייטפילד הפכו למתודיסטים קלוויניסטיים, ומרבית המתודיסטים דבקו בוסלי, ובתאולוגיה הארמינית. הכנסייה התפלגה שוב עם פרישתן של מספר כנסיות מתודיסטיות בתחילת המאה ה-19 (ביניהן, "המתודיסטים הטבעיים" ב-1811 ו"הקונקשן המתודיסטי החדש" ב-1797), אולם ב-1932 התאחדו שלושת הזרמים העיקריים מחדש, ל"כנסייה המתודיסטית בבריטניה".

משלחות לאמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים המאוחרות של שנות השישים של המאה ה-18 היגרו שני מטיפים לא מקצוענים לאמריקה וייסדו שם קהילות. פיליפ אמבורי החל את עבודתו בניו יורק, זמן קצר לאחר מכן החל סרן וואב מהצבא הבריטי לסייע לו. הוא הקים קהילה בפילדלפיה ונסע לאורך החוף המזרחי במאמציו להקים קהילות נוספות. עד 1770 הגיעו שני מיסיונרים מתודיסטים, ריצ'רד בורדמן וג'וזף פילמור, מהקהילה המתודיסטית בבריטניה. זמן קצר לאחר מכן הגיע גם פרנסיס אסבורי. אסבורי שינה מחדש את שיטות הפולחן בצפון אמריקה, על פי השיטה של וסלי. תקופת שינוי זו אופיינה במתחים פנימיים. המיסיונרים הדיחו את מרבית המטיפים המקומיים והרגיזו מטיפים לא מקצועיים רבים. לאור מלחמת העצמאות האמריקנית וקריאה מוסלי, עזבו כל המסיונרים את אמריקה. עד 1778 הצטמצמו המאמצים המתודיסטים לקהילה אחת בלבד בצפון אמריקה: אסבורי סירב לעזוב, ונשאר בדלאוור במהלך התקופה.

רוברט סטואוברידג' החל בהפצת המתודיזם במרילנד באותה תקופה שבה החל אמבורי את עבודתו בניו יורק. הם לא שיתפו פעולה מאחר שלא ידעו האחד על קיומו של השני. סטואוברידג' הסמיך את עצמו לכמורה וארגן קהילה. הוא חינך עוזרים משפיעים רבים, שהפכו במרוצת הזמן למנהיגים הראשונים של המתודיזם האמריקאי. קהילתו גדלה בכמות חבריה ובשטחה. המיסיונרים הבריטים גילו את קהילתו של סטואוברידג' וסיפחוה לקהילה האמריקאית שבה עבדו. אולם, המטיפים המקומיים המשיכו לעבוד לצד המיסיונרים. בנוסף, הם המשיכו בגיוס מטיפים מקומיים חדשים. המתודיזם בדרום לא היה תלוי במיסיונרים, כמו הקהילות בצפון ארצות הברית.

עד לאותו זמן לא הוסמך לכמורה אף מיסיונר או מטיף אמריקאי למעט סטואוברידג'. לפיכך קיבלו חברי הקהילה המתודיסטית את לחם הקודש (אותו יכול לתת רק כומר מוסמך) מכמרים של כנסיות אחרות. מרבית הכמרים האנגליקנים נמלטו לאנגליה, לניו יורק או לקנדה במהלך מלחמת העצמאות. אי לכך, קבוצה של מטיפים מקומיים הסמיכה את עצמה. מעשה זה גרם לפילוג בין סיעתו של אסבורי לבין המתודיסטים בדרום. אסבורי שכנע את המטיפים הדרומיים לחכות לתגובתו של וסלי למשבר הפולחני; תשובה זו הגיעה ב-1784, כאשר וסלי שלח את הכומר תומאס קוק לאמריקה כדי שיקים כנסייה אמריקנית מתודיסטית נפרדת. המטיפים המקומיים נפגשו יחדיו בסוף דצמבר. תומאס קוק ציווה להסמיך את אסבורי למפקחה הכללי של הכנסייה החדשה, אולם אסבורי פנה לנאספים וקבע כי לא יקבל את המשרה אלא אם כן המטיפים יערכו הצבעה על כך; המטיפים בחרו באסבורי. מרגע זה ואילך נערכה הצבעה בוועידה על מינוי של מפקח כללי בעתיד. מאוחר יותר שכנע תומאס קוק את הנאספים למנות אותו ואת אסבורי למעמד של בישופים, והתואר הוסף לתפקידו של המפקח הכללי. צעד זה גרם למחלוקת רבה: וסלי לא אישר את התואר.

עד הוועידה הכללית של הכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית ב-1792 התפרצה המחלוקת לגבי סמכותם של הבישופים. בסופו של דבר תמכו הנציגים מהקהילות השונות בבישוף אסבורי, אולם "המתודיסטים הפשוטים" ו"המתודיסטים הרפובליקנים" פרשו מהכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-18. שתי הקהילות פעלו בדרום, ופרישתן היוותה מבשר לוויכוחים העתידיים אודות הבישופות עם רפורמיסטים מאוחרים יותר. למרות כל זאת נותר אסבורי הבישוף המוביל בתחילת המתודיזם האמריקני, והוא לא חלק את סמכות המינוי שלו עד שהבישוף מק'קנדי נבחר ב-1808. גישתו הכוחנית של תומאס קוק ניכרה מטיפים אמריקנים רבים. הוא הפך במהרה לבישוף מיסיונרי, ללא השפעה רבה באמריקה.

המתודיזם במדינות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתודיזם בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלה של הכנסייה המתודיסטית בבריטניה

במתודיזם הבריטי לא קיימים בישופים, אם כי העניין נשקל כיום מחדש. לצד זאת מאופיין המתודיזם הבריטי בארגון מרכזי חזק - הקונקשן (Connexion) המחולק למחוזות, שבראשם עומדים יושבי ראש (שיכולים להיות גבר או אישה). לעתים קרובות תואמים מחוזות מתודיסטיים (מבחינה גאוגרפית) את מחוזות הבישוף ("בישופויות") של הכנסייה האנגליקנית. המחוזות מחולקים לנפות (מחוזות משנה), וכל נפה מנוהלת על ידי כינוס רבעוני, ומנהיגה הוא ה"הכומר המפקח הכללי". ברוב הנפות ישנם פחות כמרים מכנסיות, ומרבית הטקסים מבוצעים על ידי כמרים מקומיים, שאינם מוסמכים, או כמרים בדימוס. המפקח הכללי והכמרים נעזרים בניהול הנפה בכמרים לא מקצועיים, ויחדיו הם מרכיבים את הקבוצה המנהיגה את הנפה.

פילוגים בכנסייה המתודיסטית המקורית הובילו ליצירת מספר קהילות נפרדות, הטוענות כי הינן מתודיסטיות. הגדולות שבהן הן כנסיית "המתודיסטים הפשוטים" ו"הנוצרים התנ"כיים". כדי להבדיל את עצמה החלה הכנסייה המתודיסטית המקורית לכנות את העצמה "הכנסייה המתודיסטית של וסלי". שלושת הזרמים העיקריים במתודיזם הבריטי התאחדו ב-1932 והקימו את הכנסייה המתודיסטית של בריטניה.

במהלך שנות השישים ביצעה הכנסייה המתודיסטית מספר מחוות כלפי הכנסייה האנגליקנית כדי להביא לאיחודן. באופן רשמי דחתה הכנסייה האנגליקנית את האיחוד ב-1972 אולם הדו-שיח לגבי שיתוף פעולה בין הכנסיות נמשך, והוביל לחתימת ברית בין שתי הכנסיות ב-2003. בשנות ה-70 החלה הכנסייה המתודיסטית במספר "פרויקטים כלל נוצריים", בשיתוף עם הכנסייה האנגליקנית והכנסייה הרפורמית המאוחדת. הפרויקט כולל חלוקת כנסיות, בתי ספר ולעתים גם כמרים בין שלוש הכנסיות. המתודיזם, באופן מסורתי, פופולרי בוויילס ובקורנוול, אזורים הידועים בחוסר קונפורמיזם, וחוסר אמונם בכנסייה האנגליקנית. המועצה המתודיסטית מסייעת בניהולם של מספר בתי ספר בבריטניה, שבהם שמים דגש על השכלה כוללת, וערכים נוצריים.

מתודיזם בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלה של הכנסייה המתודיסטית המאוחדת בארצות הברית, הצלב מסמל את ישו, והלהבה מייצגת את רוח הקודש, מהשילוש הקדוש

ההתעוררות המתודיסטית הראשונה חלה בקרב המתיישבים באמריקה ב-1730 וב-1740. למטיף המתודיסט הבריטי ג'ורג' וייטפילד היה תפקיד ראשי בהפצת המתודיזם באמריקה. בנסיעותיו במושבות השונות הטיף וייטפילד בסגנון מרגש ונלהב, וקיבל כל אדם לקהלו.

הסגנון החדש של הדרשות והדרך החופשית יותר להתנהגות דתית הפיחו חיים חדשים בדת באמריקה. האמריקנים החלו להיות מעורבים בלהט וברגש בדתם, במקום לשבת באופן פסיבי ומרוחק ולהקשיב לדיונים אינטלקטואליים. אנשים החלו ללמוד את התנ"ך בביתם, וכך ביזרו את הדרכים בהן אנשים יכלו ללמוד על הנצרות, זאת בדומה לנטייה האינדיבידואליסטית באירופה בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית. עם הקמתה של הכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית באמריקה בכינוס חג המולד בבולטימור (מרילנד) בשנת 1784 הסמיך קוק (שכבר הוסמך בכנסייה האנגליקנית) את אסבורי לכמורה לתפקיד של "זקן" (תואר דתי של מנהל כנסייה, מורה ומטיף מכובד) ולבישופות, במהלך שלושה ימים עוקבים.

"רוכבי נפות", רבים מהם כמרים לא מקצועיים, נסעו ברחבי אמריקה על גבי סוסים (ועל כן כינוים), הטיפו את התורה הנוצרית והקימו כנסיות, כך שכמעט בכל קהילה שחיה ליד צומת דרכים היו מוסדות מתודיסטיים. אחד מ"רוכבי הנפות" המפורסמים ביותר היה רוברט סטראוברידג' שחי בסמוך למחוז קרול במרילנד, לאחר הגיעו לאמריקה בסביבות 1760.

ההתעוררות המתודיסטית השנייה הייתה חלק מגל של התעוררות דתית באמריקה. בניו אינגלנד (אזור צפון מזרח ארצות הברית) עודד העניין המחודש בדת פעלתנות חברתית בקרב תושבי האזור; המתודיזם התפשט במהרה, והקים מספר קולג'ים, הבולט שבהם היה אוניברסיטת בוסטון. דרומה יותר הגדילה ההתעוררות השנייה את כמות המתודיסטים והבפטיסטים בקנטאקי ובטנסי.

המחלוקת לגבי סוגיית העבדות הציבה את הכנסייה המתודיסטית במצב קשה במחצית הראשונה של המאה ה-19. מנהיגי הכנסיות הנוצריות בצפון, שחששו מפילוג מהכנסיות בדרום, סירבו לנקוט עמדה בסוגיה. "המתודיסטים של וסלי" (שלאחר מכן הפכו ל"כנסייה של וסלי") ו"הכנסיות המתודיסטיות החופשיות" הוקמו על ידי תומכים נלהבים של ביטול העבדות. חברי "הכנסייה המתודיסטית החופשית" היו פעילים במיוחד ב"מחתרת השחרור" (שבה סייעו מתנגדי עבדות מהצפון לעבדים שחורים לברוח ממדינות הדרום, שהותירו את העבדות על כנה, למדינות הצפוניות, למקסיקו ולקנדה). בסופו של דבר פרשו המדינות הדרומיות מהכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית בפילוג גדול ב-1845 בלואיסוויל והקימו את "הכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית, דרום". הענפים הצפוניים והדרומיים אוחדו ב-1939, כשהעבדות כבר בוטלה. באיחוד זה השתתפה גם הכנסייה הפרוטסטנטית המתודיסטית. מספר תושבי הדרום, שמרנים בתאולוגיה שלהם, ותומכי הפרדה גזעית, התנגדו לאיחוד והקימו את "הכנסייה המתודיסטית בדרום" ב-1940.

בהתעוררות המתודיסטית השלישית, בין 1858 ל-1908, חל גידול עצום בקהילה המתודיסטית, הודות להתרבותם המהירה של מוסדות מתודיסטים (כגון קולג'ים). ההתעוררות בערים רבות ב-1858 הציתה את המגמה, אך בצפון היא הופרעה על ידי מלחמת האזרחים. בדרום, לעומת זאת, עודדה המלחמה את ההתעוררות, בייחוד בצבא הקונפדרציה.

בין השנים 1914 - 1917 פרסמו כמרים מתודיסטיים רבים בקשות רבות לשלום עולמי. כדי לענות על דרישותיהם הבטיח הנשיא וודרו וילסון (פרוטסטנטי פרסביטריאני) "מלחמה כדי לסיים את כל המלחמות". בשנות ה-30 העדיפו מתודיסטים רבים מדיניות בדלנית. בשנת 1936, למשל, פרסם הבישוף המתודיסטי ג'יימס בייקר כי 56% מהכמרים המתודיסטים מתנגדים למלחמה. אולם, הפדרציה המתודיסטית קראה להטלת חרם על יפן בעקבות פלישתה לסין והפרעתה לפעילות מיסיונרית שם. בשיקגו הביעו 62 כנסיות מתודיסטיות אפיסקופליות את תמיכתן במדיניות ממשל רוזוולט, תוך הבעת התנגדות לכל תוכנית לשליחת חיילים אמריקאים להילחם באירופה. כשהחלה המלחמה ב-1941 תמכו בה מרבית המתודיסטים.

"הכנסייה המתודיסטית המאוחדת" הוקמה ב-1968 כתוצאה ממיזוג בין "האחים האוונגליסטים המאוחדים" (איחוד בין מספר כנסיות בעלות מסורת גרמנית) לבין הכנסייה המתודיסטית, המיזוג נבע מאי רצונם של האוונגליסטים להמשיך ולהתפלל בגרמנית ולקיים מסורות דתיות גרמניות. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 מנתה הכנסייה המאוחדת כ-9 מיליון חברים. עם ירידת כמות החברים בכנסייה המאוחדת בארצות הברית חלה עלייה חדה במספר החברים בכנסייה במדינות מתפתחות.

מבנה הכנסיות המתודיסטיות בארצות הברית דומה (אך לא זהה) לזה שבבריטניה, על פי מבנה ה"קונקשן". הבישופים הם הממנים את הכמרים לכנסיותיהם (זאת בניגוד לשיטת הניהול הפרסביטריאנית). בקהילות מתודיסטיות ניתן בדרך כלל ייצוג לכמרים לא מקצועיים בכנסים המקומיים והכלל ארציים, שבהם מתקבלות ההחלטות הניהוליות של הכנסייה (בניגוד לשיטת הניהול האפיסקופלית).

מלבד ה"כנסייה המתודיסטית המאוחדת" ישנן יותר מ-40 קהילות הקשורות לתנועה המתודיסטית של ג'ון וסלי. חלקן, כמו "הכנסייה המתודיסטית האפרו-אמריקנית", "המתודיסטים החופשיים" ו"כנסיית וסלי", הן מתודיסטיות בבירור, אולם כנסיות אחרות אינן מגדירות עצמן כמתודיסטיות אך קשורות לתנועה בדרגות שונות. צבא הישע, למשל, הוקם על ידי מתודיסט לשעבר - ויליאם בות', וחלק מהתאולוגיה של הארגון שאובה מהתורה המתודיסטית.

מתחילת דרכה של התנועה בבריטניה הדגיש המתודיזם את חשיבות החינוך והשירות למען החברה. מוסדות רבים שהיו מתודיסטיים במקורם הוקמו בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-19, וכיום יותר מעשרים אוניברסיטאות וקולג'ים נקראים עדיין "מתודיסטיות" או "של וסלי".

"הכנסייה המתודיסטית המאוחדת" מאפשרת למגוון רחב של אנשים, בעלי אמונות תאולוגיות ופוליטיות שונות, להיות חבריה. כך, הנשיא לשעבר (הרפובליקני) ג'ורג' וו. בוש הוא חבר בה, וריצ'רד צ'ייני, שהיה סגנו, משתתף אף הוא בתפילות (אם כי אינו חבר). הדמוקרטים הילארי קלינטון וג'ון אדוארדס חברים גם הם בכנסייה המאוחדת.

מדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום חברים בקהילה המתודיסטית כ-75 מיליון איש ברחבי העולם, אך מספר החברים יורד בקביעות, לאור נטייתם של אנשים רבים בצפון אמריקה לאמץ כנסיות שמרניות יותר מבחינה תאולוגית.

  • באוסטרליה - הכנסייה המתודיסטית התאחדה עם "הכנסייה הפרסביטריאנית של אוסטרליה" ו"איחוד הקהילות של אוסטרליה" ב-1977, וכך הפכו כולן ל"הכנסייה המאחדת". "הכנסייה המתודיסטית של וסלי באוסטרליה", ממשיכה לתפקד באופן עצמאי, וכך גם מספר קהילות מתודיסטיות נוספות. חלק מקהילות אלו הוקמו או הושפעו ממהגרים מטונגה.
  • בקנדה החלו מספר "רוכבי הנפות" מתודיסטים אפיסקופליים ממדינת ניו יורק להגיע לאזור קינגסטון, המצוי על החוף הצפוני-מזרחי של הנהר אונטריו בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-18. הקהילות בצפונה ובדרומה של קנדה היו שייכות לוועדה המתודיסטית-אפיסקופלית של ניו יורק עד 1810, שבה הן הקימו ועדה משלהן. התפשטות המתודיזם בקנדה הופרעה מאוד במלחמת 1812 (בין ארצות הברית לבריטניה, שנערכה בחלקה בשטחה העתידי של קנדה), אך עם סיום המלחמה חזרו הקהילות המתודיסטיות לגדול. בשנת 1817 הגיעו לקנדה בריטים שהאמינו בתורתו של וסלי, אך ב-1820 הוסכם עם המתודיסטים האפיסקופלים כי הבריטים ימקדו את פעילותם באזור הצפוני של קנדה (כיום אזור קוויבק), בעוד שהאמריקנים יגבילו עצמם לאזור הדרומי יותר (כיום אזור אונטריו). ב-1828 אפשרה הוועידה הכללית של המתודיסטים בארצות הברית למתודיסטים מהאזור הדרומי (קנדה התחתונה) להקים ועדה נפרדת משלהם. ב-1833 התאחדה הוועידה הקנדית עם הבריטים של וסלי, וכך הוקמה "הכנסייה המתודיסטית של וסלי בקנדה". "הכנסייה המתודיסטית של קנדה", שהוקמה ב-1884, בידי מספר קהילות מתודיסטיות ראשונות בקנדה, התאחדה ב-1925 עם הכנסייה הפרסבטריאנית (שהיוותה עד אז את הקהילה הפרוטסטנטית הגדולה ביותר בקנדה), עם "איחוד הכנסיות" ממערב קנדה, ועם "הכנסייה האמריקאית הפרסביטריאנית" ממונטריאול, והקימו את "הכנסייה המאוחדת של קנדה". ב-1986 הצטרפו גם "האחים האוונגליסטים המאוחדים" הקנדיים לכנסייה המאוחדת, לאור כניסתם של "האחים האוונגליסטים המאוחדים" בארצות הברית לאיחוד המתודיסטי האמריקאי.
  • ישנן מספר קהילות מתודיסטיות קטנות במספר רב של מדינות באירופה. הגדולה שבהן היא זו שבגרמניה. מרביתן קשורות לקהילות בארצות הברית ולא לאלו מבריטניה.
  • הכנסייה המתודיסטית בדרום-קוריאה גדולה מאוד. ישנן כנסיות קוריאניות רבות בצפון אמריקה (אשר לא כולן נקראות מתודיסטיות, חלקן עם מסורת וסליאנית / מתודיסטית), לשירותם של המהגרים הקוריאנים ליבשת.
  • חלק גדול מהאוכלוסייה הפולינזית בפיג'י הם מתודיסטים. בפיג'י ישנו האחוז הגבוה ביותר של מתודיסטים בעולם (36.2%).
  • מיסיונרים מבריטניה, מצפון אמריקה ומאוסטרליה הקימו כנסיות מתודיסטיות במדינות שהיו בעבר באימפריה הבריטית (כגון ניגריה, דרום אפריקה ומוזמביק). הכנסיות במדינות אלו הן עצמאיות כיום, ולעתים אף גדולות וחזקות יותר מכנסיות האם שסייעו בהקמתן. מלבד כנסיות הקימו המיסיונרים לעתים קרובות בתי ספר לשירות האוכלוסייה המקומית. דוגמאות לכך: בית הספר המתודיסטי לבנים בקואלה לומפור, מלזיה, רשת בתי הספר הסינו-אנגליים ובתי ספר מתודיסטיים לבנות בסינגפור.
  • כמעט כל הכנסיות המתודיסטיות חברות בגוף המייעץ "הועדה המתודיסטית העולמית". מטה הארגון מצוי בצפון קרוליינה, ארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכנסייה המתודיסטית המאוחדת תומכת במנהג (ראו כאן) אך כנסיית וסלי העולמית, למשל, דוחה את המנהג.
  2. ^ הכנסייה שוללת את הראיה הקתולית כי מתרחשת טראנובסטציה, והמאמינים אכן שותים את דמו של ישו ואוכלים את גופו. ראו באתר הכנסייה המתודיסטית המאוחדת.
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg