מתחם צ'יף רוי מאטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 17°37′41″S 168°10′39″E / 17.62806°S 168.17750°E / -17.62806; 168.17750

מתחם צ'יף רוי מאטה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Fele's Cave.jpg
מערת פלה באי ללפה בה מת רוי מאטה
מדינה Flag of Vanuatu.svg ונואטו
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 3, 4, 6
Map of Chief Roi Mata's Domain HE.svg

New Caledonia and Vanuatu bathymetric and topographic map-fr.jpg
האי רטוקה
ציורי קיר במערת פלה

מתחם צ'יף רוי מאטה (אנגלית Chief Roi Mata’s Domain; צרפתית Domaine du chef Roi Mata) כולל שלושה אתרים מאמצע המאה ה-13 בוונואטו, הקשורים לחייו ולמותו של רוי מאטה, צי'ף מלנזי נודע באיים הדרומיים והמרכזיים של ונואטו. האתרים נמצאים על האיים "אפאטה" (Efaté), "ללפה" (Lélépa) ו"רטוקה" (Rétoka, הידוע גם בשם האט), והם כוללים את מקום מגוריו של רוי מאטה במנגאס, את מערת פלה בה מת ואת קברו. שלושת האתרים משקפים את הקשר שבין מסורת בעל פה וארכאולוגיה, ובשנת 2008 הוכרזו כאתר המורשת העולמית הראשון בוונואטו.

המסורת בעל פה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות המלנזית באיים המהווים כיום את ונואטו לא עשתה שימוש בכתב, והמסורת הועברה מדור לדור בעל פה:

"הצ'יף רוי מאטה חי באי "אפטה", וכוחו היה כה רב עד כי נטל לעצמו את התואר "מלך". רוי מאטה הצליח לאחד את השבטים הלוחמניים והקניבליים באמצעות אישיותו בלבד, ותקופתו נודעה כשקטה ומאושרת. אולם אחיו של הצ'יף קינא בו וירה חץ מורעל בגרונו. מועד מותו של רוי מאטה חושב על פי אילנות היוחסין שעברו מדור לדור, ונקבע לשנת 1265. רוי מאטה מת באיטיות ובייסורים, ושבטו נשא אותו סביב האי על מנת שיוכל להפרד מבני עמו. לבסוף נלקח למערת "פלה" (Fele) באי הסמוך "ללפה" ושם מת. בני השבט נשאו אותו אל אי שלישי, "רטוקה", ושם נקבר, כפי שהיה מקובל, עם 46 מבני השבט שנקברו עימו בעודם חיים, כדי ללוותו אל העולם הבא. מהאי עשה רוי מאטה את דרכו אל ארץ המתים דרך המערות התת-ימיות הסמוכות. על האי הקטן רטוקה הוטל חרם למשך 700 שנים, והוא נודע כאי של רוחות ומתים, ודבר לא יוכל לגדול מעל לקברו של הצ'יף."

האתרים והמחקר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערה פלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובהה של מערת פלה (או מערת פלס) על האי ללפה הוא 35 מטר, רוחבה 52 מטר והיא משתרעת עד למרחק של 47 מטר מהכניסה. הכניסה למערה נמוכה יחסית וגובהה שישה מטרים בלבד. חלק ניכר מקירותיה הפנימיים של המערה מכוסים בציורים בצבעי אדום ושחור. הציורים מתארים ציפורים, דגים, דמויות אנושיות ועוד. לפי המסורת המקומית, אחת הדמויות היא של הצ'יף.

קברו של רוי מאטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967, בתום 700 שנות החרם, קיבל הארכאולוג הצרפתי ז'וז גרנז'ה (Jose Garranger) את הסכמתם של הצ'יפים של ללפה לבוא לרטוקה ולחקור את קברו של רוי מאטה, ובלבד שעם סיום מלאכתו ישיב את הקבר למצבו הקודם. גרנז'ה חקר את המסורת המקומית, ובהגיעו לרטוקה מצא את הקבר בקלות מתחת לשני סלעים שניצבו במרכזה של קרחת יער, כ-100 מטר מהחוף הצפון-מערבי של האי. החפירות חשפו 47 שלדים שנתגלו בקבר אחים בעומק של מטר אחד מתחת לפני האדמה, ובדיקת פחמן תיארכה אותם לשנים 1250-1300. הקבר השתרע לאורך עשרים מטר ורוחבו עמד על עשרה מטרים. כל השלדים נחו כשהם פונים לכיוון דרום-מערב, הכיוון המוביל אל ארץ המתים. אלה שנקברו סמוך לצ'יף נשאו עליהם צמידים, קונכיות ועצמות מגולפות, והיו ככל הנראה בני משפחתו הקרובה או נכבדים אחרים. זרועותיו של הצ'יף עצמו הוקפו בחטי חזירים עגולים, וקונכיות לבנות בעלות כוח מגי הונחו סביב גופתו. ראשו נח על פיסת אבן גיר. בסיום המחקר הוחזר הקבר למצבו המקורי. בזכות גילויים אלה שהוכיחו את כוחה ואמיתותה של המסורת בעל פה, ואת הקשר שבינה לבין ארכאולוגיה, הוכרזו שלושת האתרים בשטח כולל 8,863.1 דונם כאתר מורשת עולמית בשנת 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]