מתי פלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתי פלד
Peled mati.jpg
נולד 20 ביולי 1923
חיפה
נפטר 10 במרץ 1995 (בגיל 71)
השתייכות ההגנה
פלמ"ח
צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1938 - 1971
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה

מתי פלד
כנסות 11
סיעה הרשימה המתקדמת לשלום

מתי פלד (20 ביולי 192310 במרץ 1995) היה אלוף בצה"ל, אקדמאי ופוליטיקאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כמתתיהו איפלנד בחיפה. בילדותו עברה משפחתו לירושלים. בשנת 1938 הצטרף לשורות "ההגנה", וב-1941 הצטרף לפלמ"ח וסיים קורס מפקדי מחלקות.

פלד התחתן ב-1946 עם זאבה (זיקה) בתם של סימה ואברהם קצנלסון ומיד אחר כך יצא לאוניברסיטת לונדון ללמוד משפטים. עם פרוץ מלחמת העצמאות חזר ארצה מבלי שסיים ללמוד ושירת כמפקד פלוגה ב"חטיבת גבעתי". נפצע קשה בקרב על צומת יואב. ב-1948 מונה לסמג"ד ב"גבעתי". בשנת 1952 יצא להשתלמות באנגליה, ולאחר מכן היה חבר בצוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. לאחר מכן, שימש בין השאר מדריך ראשי באותה מכללה בדרגת סגן-אלוף.

בתום מלחמת סיני מונה למפקד מרחב שלמה (1956) ולמושל צבאי של עזה. בעת שירותו בתפקיד זה, שבו היה אחראי לגורלם של מאות אלפי פלסטינים, החלה להתגבש עמדתו כי הבעיה הפלסטינית היא מוקד הסכסוך הישראלי-ערבי.

בין השנים 19571959 היה מפקד החטיבה הירושלמית. בשנת 1959 היה ראש המחלקה לתפקידי מטה בצה"ל. בשנים 19601962 למד מזרחנות וערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן שימש עוזר סגן שר הביטחון לענייני חימוש. בשנים 19641968 היה ראש אגף אפסנאות במטכ"ל בדרגת אלוף. סיים את שירותו בצה"ל בשנת 1969.

לאחר שיחרורו מצה"ל למד ספרות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, ועבודת הדוקטורט שלו, שאותה השלים בשנת 1971, עסקה בכתיבתו של נגיב מחפוז. לאחר מכן שב לישראל ונמנה עם מקימי החוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת תל אביב, שבו שימש כמרצה לספרות ערבית מודרנית ובתקופה מסוימת כראש החוג.

במקביל לפעילותו האקדמית החל פלד גם בפעילות פוליטית, תחילה כאחד מאנשי "בכל-זאת מערך" – חוג יוני חוץ-מפלגתי שתמך בהצבעה לרשימת "המערך" בבחירות לכנסת השמינית למרות מחדלי מלחמת יום הכיפורים. אכזבתו מהתנהלות המערך לאחר הבחירות הביאה אותו לחפש מסגרת אידאולוגית ופוליטית משמאל למערך. בשנת (1975) היה ממייסדי "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" ויושב-ראש שלה. במסגרת "המועצה" החל שיתוף הפעולה בינו לבין אורי אבנרי, שהלך והתהדק בשנים הבאות, והתבטא במיוחד בסדרת מפגשים של משלחת "המועצה" בראשות פלד ואבנרי עם אנשי אש"ף ובראשם עיסאם סרטאווי. ב-1976 הצטרף פלד לתנועת "יעד" קצרת הימים, ולאחר מכן (1977) היה ממקימי מפלגת "של"י" ויו"ר הוועדה המדינית שלה. היה מהמתנגדים המובהקים למלחמת לבנון עוד מראשיתה, ואחרי פילוג של"י (1983) עמד בראש "אלטרנטיבה", גוף שעמו נמנו רבים מאנשי המחנה הרדיקלי בשל"י. בראשית שנות השמונים היה שותף, עם עמיתיו באוניברסיטת תל אביב פרופ' בנימין כהן ופרופ' אברהם עוז למהלך הקמתו של איגוד גג של ארגוני השמאל בישראל, שלא צלח. לקראת הבחירות לכנסת האחת-עשרה (1984) הוביל את חבירת "אלטרנטיבה" לתנועה המתקדמת מנצרת להקמת "הרשימה המתקדמת לשלום", ועמד במקום השני ברשימה, שזכתה בשני מנדטים. פלד כיהן כחבר הכנסת בשנים 19841988, והועמד במקום השני מטעם "הרשימה המתקדמת לשלום" גם בבחירות לכנסת השתים-עשרה, אולם לא נבחר לכנסת עקב ירידת כוחה של הרשימה למנדט אחד.

פלד המשיך בפעילות פוליטית גם בשנות התשעים, ונמנה עם מקימי תנועת גוש שלום, אולם את עיקר מאודו הקדיש לפעילות אקדמית. בשנת 1994 התפרסם תרגומו (מערבית לעברית) לספר "חכמי האפלה" של הסופר הכורדי-סורי הגולה סלים ברכאת, שעליו זכה פלד בפרס ארגון המתרגמים הישראלי.

מתי פלד נפטר בשנת 1995 ממחלת הסרטן ונקבר בבית הקברות של קיבוץ נחשון.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מילדיו הוא יואב פלד, פרופסור בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, בת אחרת היא נורית פלד-אלחנן, פרופסור לחינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, כלת פרס סחרוב לזכויות האדם, ממייסדי "טריבונל ראסל" בנושא הפלסטיני. בנו הצעיר, מיקו, מתגורר בארצות הברית, וחיבר ספר "The General's Son – Journey of an Israeli in Palestine" בו הוא מתאר את התהפכות הלב ההדרגתית שלו ושל אביו, כל אחד בנפרד, ומותח ביקורת חריפה על מדינת ישראל וצה"ל. נכדתו סמדר (בתה של פלד אלחנן) נרצחה בפיגוע התאבדות במדרחוב בן יהודה בירושלים ב-4 בספטמבר 1997 ונקברה בקיבוץ נחשון, ליד סבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראשי אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) (בעבר אג"א, אלר"ם) ALRAM1.png

יוסף אבידר · מונטי גרין · אפרים בן ארצי · צבי איילון · מאיר אילן · משה גורן · מתי פלד · עמוס חורב · נחמיה קין · אריה לוי · יוחנן גור · חיים ארז · מנחם עינן · אילן בירן · שלום חגי · עמי סגיס · אהרן זאבי-פרקש · אודי אדם · אבי מזרחי · דן ביטון · יעקב ברק