מתן וילנאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתן וילנאי
Matan Vilnai.JPG
מתן וילנאי בכנס יוצאי הפלמ"ח, תל אביב, 2008
תאריך לידה 20 במאי 1944 (בן 70)
ממשלות 28, 29, 30, 31, 32
כנסות 15 - 18
סיעה ישראל אחת, העבודה-מימד-עם אחד, עבודה-מימד, העבודה, העצמאות
תפקידים בולטים
מתן וילנאי
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1962 - יולי 1998
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

פעולות התגמול
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
פעולת כראמה
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע אנטבה
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

מתן וילנאי (נולד ב-20 במאי 1944 בירושלים), הוא שגריר ישראל בסין. שימש כשר וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה וסיעת העצמאות. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף ובתפקידו האחרון במדים שימש כסגן הרמטכ"ל.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתן וילנאי הוא בנו של חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי. עשה את ילדותו בירושלים ולמד בגימנסיה רחביה. בכיתה י"א הצטרף אל הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה[1]. סיים בהצטיינות את המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל. סיים לימודים במכללה לביטחון לאומי, שימש כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, כעמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון - שם התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים. וילנאי בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושימש כמפקד כיתה בגדוד. לאחר מכן יצא לקורס קציני חי"ר אותו סיים בהצטיינות‏[2]. שרת כמפקד מחלקה בצנחנים ולאחר מכן פיקד על פלוגת צנחנים בגדוד 202[3] במהלך הפעולות הראשונות מול ה"פת"ח" שהחל אז בבצוע פעולות חבלה במדינת ישראל. במסגרת זו נפצע קשה כאשר נטל חלק בפעולת סמוע – בדרום הר חברון - בנובמבר 1966. לאחר התאוששות מהפציעה קיבל את הפיקוד על סיירת צנחנים[4], איתה עשה את מלחמת ששת הימים. וילנאי פיקד על הסיירת גם במבצע תופת, שם נחת עם חייליו במסוקים בסמוך לעיירה כראמה שבירדן ולחם במחבלי הפת"ח‏[5]. באוקטובר 1968 פיקד על המבצע העמוק ביותר בשטח האויב עד לאותה עת - מבצע הלם 35[6] לפיצוץ תחנת שנאים במצרים עילית. עם סיום תפקידו בסיירת שירת כסמג"ד בגדוד צנחנים ומשם הועבר לחטיבת הבקעה בתפקיד קצין אג"ם חטיבתי, על מנת להחליף חבר שנהרג, רס"ן יוסי קפלן. בחטיבת הבקעה נטל חלק בעשרות מרדפים ופעולות מיוחדות.

בשנת 1970, לאחר שסיים בהצטיינות לימודים במכללה לפיקוד ולמטה של צה"ל מונה לסגן מפקד סיירת מטכ"ל. בסיומה של אותה שנה התמנה למפקד גדוד 890 – הגדוד שבו החל את שרותו הצבאי בחטיבת הצנחנים‏[7], ופיקד על שורה של פעולות מעבר לגבול, בתחומי לבנון ובהם מבצע "קנבוס 69" לפיצוץ בתי מחבלים בתנאי מזג אוויר קשים‏[8]. ב-1972 מונה לקצין אג"ם בפיקוד המרכז, תחת פיקודו של האלוף רחבעם זאבי. בקרבות מלחמת יום הכיפורים עמד בראש כוח משימה מיוחד שפעל בחזית המצרית. ב-22 באוקטובר עמד הכוח בפיקודו, אשר כלל את סיירת חרוב וכוח של שייטת 13, לבצע פשיטה על פורט פואד אשר בוטלה בשל כניסת הפסקת האש הראשונה לתוקפה‏[9].

ב-1974 מונה למפקד חטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים וב-1975 מונה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה. השתתף במבצע אנטבה כסגן מפקד המבצע וכמפקד כוח הצנחנים‏[10]. בשנים 1976-1978 פיקד על בית הספר לקצינים של צה"ל. ב-1977 מונה להקים את חטיבת חצי האש, חטיבת נ"ט חדשה יבילת אוויר וזאת כחלק מבניית תפיסה רחבה של הפעלת כוחות מוטסים בעומק שטח האויב. בשנת 1978 סיים את לימודיו במכללה לביטחון לאומי.

בשנת 1978, בגיל 34, מונה לתפקיד קצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר) והועלה לדרגת תת אלוף[11]. לאחר שלוש שנים שבהן עסק בעיקר בהטמעת לקחי מלחמת יום הכיפורים במערך החי"ר והצנחנים, מונה לתפקיד מפקד עוצבת געש, בסיום הקרבות בביירות, במלחמת שלום הגליל, פיקד על מבצע פינוי כוחות צה"ל מביירות.

ב-1985, לאחר חופשת לימודים כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, קיבל דרגת אלוף ושירת כראש אגף כוח אדם במטכ"ל ומשנת 1989 כאלוף פיקוד הדרום. בתפקיד זה שירת למעלה מחמש שנים בתקופת האינתיפאדה הראשונה. בתקופה זו פיקד על אזור הדרום ורצועת עזה והתמודד עם פעולות טרור קשות עד לחתימה על הסכמי אוסלו. בעקבות זאת יזם וילנאי את הקמת יחידת המסתערבים שמשון[12] שפעלה ברצועת עזה‏[13]. כן יזם וילנאי את הקמת יחידת לוט"ר אילת כדי להתמודד עם פיגועי מיקוח במרחב אילת והערבה‏[14]. כאלוף פיקוד הדרום היה וילנאי אחראי על ביצוע הפריסה מחדש ברצועת עזה, על פי הסכמי אוסלו ועל בניית גדר המערכת סביב רצועת עזה. ב-1994 מונה לתפקיד ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל, כסגנו של אמנון ליפקין-שחק.

ב-1998 יצא לחופשת לימודים בארצות הברית והיה עמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון. וילנאי התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים.

בשנת 1998 בעת ההתמודדות לתפקיד הרמטכ"ל היה האלוף מתן וילנאי המועמד המוביל לתפקיד, אך בעת ששהה בחו"ל, העניק שר הביטחון דאז יצחק מרדכי את התפקיד לשאול מופז[15], לדעת רבים על רקע איבתו ארוכת השנים לווילנאי‏[16]. בעקבות זאת פרש וילנאי מצה"ל ביולי 1998, בתום 36 שנות שירות, ופנה לפעילות ציבורית.

פעילות ציבורית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תפקידו האזרחי הראשון, עוד לפני הצטרפותו לפוליטיקה, הציע לו שר החינוך בממשלת הליכוד, הרב יצחק לוי, ומינה אותו לעמוד בראש הוועדה הציבורית למניעת אלימות בבתי הספר. בנוסף, עוד בטרם נכנס לפוליטיקה, היה וילנאי שותף בהקמתו של בית ספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה.

עם שחרורו מהצבא, הוזמן על ידי יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, להצטרף לליכוד. הצעתו של נתניהו כללה את תפקיד שר הביטחון בממשלה שהתכוון להקים לאחר בחירות שנת 1999. וילנאי דחה את ההזמנה ובחר להצטרף למפלגת העבודה. למרות שהוגשו בפניו הצעות לשריון מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, בחר מתן וילנאי להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה. בתום קמפיין של שלושה שבועות בלבד, נבחר וילנאי למקום השלישי ברשימת מועמדי המפלגה לכנסת ה-15.

בממשלה ובכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת הממשלה ה-28 בראשותו של אהוד ברק, בשנת 1999, מונה וילנאי לשר המדע, התרבות והספורט (המת"ס). בממשלה זו כיהן גם כיו"ר הוועדה לטקסים וסמלים וכיו"ר ועדת השרים לענייני האזרחים הערביים, בה עיצב תוכנית כוללת לטיפול בבעיות המגזר הערבי - "תוכנית 4 מיליארד השקל" והיה חבר בקבינט המדיני-ביטחוני. בתפקידו כשר הביא בין השאר לחקיקתו של חוק הקולנוע והקמת מועצה לאומית לתרבות, לחקיקת חוק הספורט המוטורי וחוק למניעת אלימות בספורט בדגש על מגרשי הכדורגל. בשנת 2001, לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בהן ניצח אריאל שרון, אשר הקים ממשלת אחדות לאומית (הממשלה ה-29), המשיך וילנאי לכהן בתפקיד שר המדע התרבות והספורט וכחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.

בשנת 2003, לקראת הבחירות לכנסת ה-16, נבחר וילנאי במקום הראשון בבחירות המקדימות של מפלגת ה"עבודה".

בשנת 2005 התמודד על ראשות מפלגת העבודה, אך כשבוע לפני הבחירות ויתר על התמודדותו ותמך במועמדותו של שמעון פרס מול עמיר פרץ ובנימין בן אליעזר. עם כניסת העבודה לקואליציה מונה וילנאי לתפקיד שר במשרד ראש הממשלה. וילנאי כיהן בתפקיד זה במשך שמונה חודשים, ולאחר מכן כשר המדע והטכנולוגיה כשלושה חודשים, עד פרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. עם חזרתו לשורות האופוזיציה בכנסת, החל וילנאי לכהן כממלא מקום בוועדת החוץ והביטחון, עד הבחירות לכנסת ה-17 שהתקיימו מספר חודשים לאחר מכן.

בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-17 נבחר וילנאי במקום השביעי. בכנסת ה-17 כיהן וילנאי כחבר בוועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת משנה לנושאי כוח אדם וחבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט.

במהלך כהונתו בכנסת יזם, בין היתר, את חוק זכויות הסטודנט (יחד עם אלכס מילר), וכן תיקון בחוק התשלומים לפדויי שבי, המרחיב את תחולתו גם לגבי פעילי מחתרות שנאסרו לפני 1947 (יחד עם חברי כנסת נוספים). בנוסף, כיו"ר ועדת משנה לנושאי כוח-אדם של ועדת החוץ והביטחון החל וילנאי בקידום חוק המילואים אשר היה מונח שנים על שולחן הוועדה.

ב-2 ביולי 2007, עם מינויו של אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון מונה לתפקיד סגן שר הביטחון בממשלה ה-31. במסגרת תפקידו הוטלה על וילנאי, בין השאר, אחריות על מערך המילואים ומערך העורף של מדינת ישראל, בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה. בתקופת כהונתו העביר וילנאי את חוק המילואים וכן הקים את רח"ל - רשות חירום לאומית.

בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-18 נבחר וילנאי במקום החמישי. עם כניסת מפלגת העבודה לקואליציה הוצע לו תפקיד שר בממשלה, אך וילנאי העדיף להמשיך בתפקיד סגן שר הביטחון גם בממשלה ה-32.

ב-17 בינואר 2011 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון, אהוד ברק, והקים אתם את סיעת העצמאות. בעקבות המהלך מונה וילנאי לשר להגנת העורף.

בפברואר 2012 הוחלט למנותו כשגריר ישראל בסין‏[17] וב-13 בחודש הגיש את התפטרותו מהכנסת ונשאר לשמש כשר בממשלה עד היכנסו לתפקיד השגריר‏[18]. ב-15 באוגוסט 2012 התפטר וילנאי מהממשלה.

וילנאי מתגורר במושב שורש. נשוי לענת, עורכת דין במקצועה, ולזוג שלושה ילדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיורא רום,"צבעוני ארבע", ידיעות ספרים, 2008, עמוד 180
  2. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 7 באוקטובר 2011, "התגייסתי לגדוד יחד עם אמנון ליפקין-שחק', נזכר וילנאי. 'עשינו בו את המסלול, היינו בו מפקדי כיתות ויצאנו ממנו לקורס קצינים. אני לא יכול לשכוח את טקס סיום קורס הקצינים. זה היה פשוט מדהים, כי כל החניכים המצטיינים היו מ-890'."
  3. ^ יהונתן גפן, "הרשת החברתית שלי: מחזור פברואר שנת '65 נפגש ומתרגש", באתר nrg מעריב, 6 בנובמבר 2010
  4. ^ ‏לילך שובל, ‏המובחרים, באתר ישראל היום, 23 בספטמבר 2011
  5. ^ אמיר אורןצה"ל חושף לראשונה את הכישלון בכראמה, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
  6. ^ במחנה, ‏איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, באתר ‏mako‏‏, ‏26 בספטמבר 2011‏
  7. ^ פליאה קטנר ועדי חכמון, חמישים לשמונה מאות תשעים, במחנה, 20 ביוני 2003
  8. ^ מבצע "קנבוס 69", מבצע "קנבוס 69": ינואר 1972, בהמשך למגמה של התרעת המחבלים שבלבנון. פיצוץ שני בתים בכפר וברכת מים בסמוך לו הוטלה על מג"ד 890, סא"ל מתן וילנאי ששהה אותה עת עם הגדוד בתעסוקה מבצעית בקו התעלה. בעת מתן התדריך האחרון בוטלה משימת פיצוץ הברכה. המבצע הסתיים בהצלחה אף שבוצע בתאי מזג אוויר קשים. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים.
  9. ^ סיפורה של פלוגת קורן במלחמת יום הכיפורים 1973, מתוך אתר עמותת סיירת חרוב, עמודים 3-9.
  10. ^ ‏מתן שירם, וילנאי: "אנטבה לא היה שווה את מותו של יוני", באתר nrg מעריב, 3 ביולי 2006
  11. ^ התת-אלוף הצעיר בצה"ל, מעריב, ‏ 18.08.1978.
  12. ^ עמרי אסנהיים, מסתערבי שמשון, מעריב, ‏ 16.09.2004, כפי שהועלה באתר "יחידה".
  13. ^ עמרי אסנהיים, קרמבו האמיתי, באתר nrg‏, 11.03.2005.
  14. ^ "לוט"ר אילת השתלטו על העיר", במחנה, 4 בנובמבר 2010
  15. ^ שלום ירושלמימתן וילנאי מזנק מהספינה הטובעת, באתר nrg‏, 7 בינואר 2011
  16. ^ עפר שלחאפור: כך נראה סבב המינויים הבא במטכ"ל, באתר nrg‏, 8 במאי 2009
  17. ^ טל שלו, שר החוץ אישר את מינויו של מתן וילנאי לשגריר בסין, באתר וואלה!, 7 בפברואר 2012
  18. ^ מפלגת עצמאות
מתן וילנאי - תבניות ניווט
שרי המדע בממשלת ישראל

יובל נאמןגדעון פתעזר ויצמןיובל נאמןאמנון רובינשטייןשמעון שטריתשולמית אלוניזאב בנימין בגיןבנימין נתניהומיכאל איתןסילבן שלוםאהוד ברקמתן וילנאיאליעזר זנדברגאילן שלגיויקטור בריילובסקימתן וילנאירוני בר-אוןאופיר פינס-פזיולי תמיר (מ"מ) • ראלב מג'אדלהדניאל הרשקוביץיעקב פריבנימין נתניהו

סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל

צבי איילון · מרדכי מקלף · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · ישראל טל · יקותיאל אדם · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין · משה יעלון · גבי אשכנזי · דני חלוץ · משה קפלינסקי · דן הראל · בני גנץ · יאיר נוה · גדי איזנקוט · יאיר גולן

ראשי אגף כוח האדם (אכ"א) Logo-aka.png

משה צדוק · שמעון מזא"ה · צבי צור · גדעון שוקן · אהרון דורון · חיים בן-דוד · שמואל איל · שלמה להט · הרצל שפיר · משה גדרון · רפאל ורדי · משה נתיב · עמוס ירון · מתן וילנאי · רן גורן · יורם יאיר · גדעון שפר · יהודה שגב · גיל רגב · אלעזר שטרן · אבי זמיר · אורנה ברביבאי · חגי טופולנסקי

מפקדי פיקוד הדרום (פד"ם) Logo padam.png

·יגאל אלון · יצחק רבין (ממלא מקום) · משה דיין · משה צדוק · יעקב פרי (ממלא מקום) · צבי גילת ·מאיר עמית · אסף שמחוני (ממלא מקום) · חיים לסקוב · חיים הרצוג · אברהם יפה · צבי זמיר · ישעיהו גביש · אריאל שרון · שמואל גונן · אברהם אדן · יקותיאל אדם · הרצל שפיר · דן שומרון · חיים ארז · משה בר כוכבא · אורי שגיא · יצחק מרדכי · מתן וילנאי · שאול מופז · שלמה ינאי · יום טוב סמיה · דורון אלמוג · דן הראל · יואב גלנט · טל רוסו · סמי תורג'מן

מפקדי עוצבת געש Logo-ugda-36.png

·אברהם יפה · צבי זמיר · עוזי נרקיס · אלעד פלד · שמואל גונן · רפאל איתן · אביגדור בן-גל · אמיר דרורי · אורי אור · אורי שגיא · עמרם מצנע · אביגדור קהלני · מתן וילנאי · יהודה פלד · נתי גולן · מאיר דגן · עמירם לוין · יצחק בריק · משה עברי סוקניק · שי אביטל · בני לידור · צבי גנדלמן · אבי מזרחי · גרשון הכהן · אלי רייטר · סמי תורג'מן · אייל זמיר · תמיר היימן · יצחק תורג'מן

קציני חי"ר וצנחנים ראשיים (קחצ"ר) Logo hir.png

אהרן דוידירפאל איתןעמנואל שקדדן שומרוןאורי שמחונימתן וילנאיעמוס ירוןיצחק מרדכישמואל ארדדוד אגמוןדורון אלמוגגיורא איילנדיאיר נוהישראל זיוגדי שמנייוסי היימןיוסי בכרנועם תיבוןמיקי אדלשטייןאיתי וירוביהודה פוקס

מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל Bahad 1 Symbol.SVG

·חיים לסקוב · צבי הורביץ · הלל פפרמן · מאיר זורע · דניאל דגן · יששכר שדמי · עמנואל נשרי · ישראל טל · אברהם יפה · יוסף הרפז · יצחק חופי · אביב ברזילי · מאיר פעיל · שלמה אלטון · ישראל גרנית · יוסף קסטל · צבי בר · חיים בנימיני · אורי שמחוני · מתן וילנאי · דורון רובין · יורם יאיר · שמואל ארד · אילן בירן · שאול מופז · זאב זכרין · מתי הררי · גיורא איילנד · יצחק איתן · אלעזר שטרן · מוני חורב · עמוס בן אברהם · יוסי היימן · גל הירש · נדב פדן · אהרון חליוה · יהודה פוקס · ערן ניב · אבי גיל

מפקדי חטיבת הצנחנים Tag shfifonN-1.png

אריאל שרון · מנחם אבירם · אלי זעירא · יצחק חופי · רפאל איתן · דני מט · חיים נדל · לוי חופש · עוזי יאירי · אריה צידון · מתן וילנאי · עמוס ירון · אמנון ליפקין-שחק · דורון רובין · יורם יאיר · שמואל ארד · מנחם זטורסקי · נחמיה תמרי · שאול מופז · דורון אלמוג · משה יעלון · מתי הררי · ישראל זיו · בני גנץ · יצחק גרשון · גדי שמני · אביב כוכבי · יוסי בכר · חגי מרדכי · הרצי הלוי · אהרון חליוה · אמיר ברעם · אליעזר טולדנו

מפקדי חטיבה 55 IDF Brigade 55 Tag.svg

מרדכי גורדני מטמתן וילנאידני רהב וולףאפרים ברנד ·צבי נורנחמיה תמריבן ציון ויינרנחשון ישראליאלי אמיתימאיר כליפייצחק (ג'רי) גרשוןשחר ארגמןדרור וינברגיוסי בכראהרון חליוהאיתי וירובשמואל קלמיערן ניבאיתי וירובאורי גורדיןגיא לוי