מתן וילנאי
|
||||||||||||
מתן וילנאי (נולד ב-20 במאי 1944 בירושלים), הוא השר להגנת העורף. בעבר כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת העצמאות ומפלגת העבודה. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף ובתפקידו האחרון במדים שימש כסגן הרמטכ"ל. בפברואר 2012 הוחלט למנותו כשגריר ישראל בסין.
תוכן עניינים |
[עריכה] השכלה
מתן וילנאי הוא בנו של חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי. עשה את ילדותו בירושלים ולמד בגימנסיה רחביה. בכיתה י"א הצטרף אל הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. סיים בהצטיינות את המכללה לפיקוד ולמטה של צה"ל. סיים לימודים במכללה לביטחון לאומי, שימש כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, כעמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון - שם התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים. וילנאי בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית.
[עריכה] שירות צבאי
בשנת 1962 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושימש כמפקד כיתה בגדוד. לאחר מכן יצא לבית הספר לקצינים אותו סיים בהצטיינות[1]. שרת כמפקד מחלקה בצנחנים ולאחר מכן פיקד על פלוגת צנחנים בגדוד 202 [2]. במהלך הפעולות הראשונות מול ה"פת"ח" שהחל אז בבצוע פעולות חבלה במדינת ישראל. במסגרת זו נפצע קשה כאשר נטל חלק בפעולת סמוע – בדרום הר חברון - בנובמבר 1966. לאחר התאוששות מהפציעה קיבל את הפיקוד על סיירת צנחנים[3], איתה עשה את מלחמת ששת הימים. וילנאי פיקד על הסיירת גם במבצע תופת, שם נחת עם חייליו במסוקים בסמוך לעיירה כראמה שבירדן ולחם במחבלי הפת"ח[4]. באוקטובר 1968 פיקד על המבצע העמוק ביותר בשטח האויב עד לאותה עת - מבצע הלם 35[5] לפיצוץ תחנת שנאים במצרים עילית[6]. עם סיום תפקידו בסיירת שירת כסמג"ד בגדוד צנחנים ומשם הועבר לחטיבת הבקעה בתפקיד קצין אגם חטיבתי, על מנת להחליף חבר שנהרג, רס"ן יוסי קפלן. בחטיבת הבקעה נטל חלק בעשרות מרדפים ופעולות מיוחדות.
בשנת 1970, לאחר שסיים בהצטיינות לימודים במכללה לפיקוד ולמטה של צה"ל מונה לסגן מפקד סיירת מטכ"ל. בסיומה של אותה שנה התמנה ל[[מפקד גדוד 890 – הגדוד שבו החל את שרותו הצבאי בחטיבת הצנחנים[7], ופיקד על שורה של פעולות מעבר לגבול, בתחומי לבנון ובהם מבצע "קנבוס 69" לפיצוץ בתי מחבלים בתנאי מזג אוויר קשים[8]. ב-1972 מונה לקצין אג"ם בפיקוד המרכז, תחת פיקודו של האלוף רחבעם זאבי. בקרבות מלחמת יום הכיפורים עמד בראש כוח משימה מיוחד שפעל בחזית המצרית.
ב-1974, נקרא להקים את חטיבת הנ"ט של מילואי הצנחנים[9], וב-1975 מונה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה. השתתף במבצע אנטבה כסגן מפקד המבצע וכמפקד כוח הצנחנים[10]. בשנת 1978 סיים את לימודיו במכללה לביטחון לאומי וקיבל את הפיקוד על בית הספר לקצינים של צה"ל. במהלך תפקידו זה, הקים וילנאי חטיבת נ"ט חדשה יבילת אוויר, וזאת כחלק מבניית תפיסה רחבה של הפעלת כוחות מוטסים בעומק שטח האויב.
בשנת 1978, בגיל 34, מונה לתפקיד קצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר) והועלה לדרגת תת אלוף. לאחר שלוש שנים שבהן עסק בעיקר בהטמעת לקחי מלחמת יום הכיפורים במערך החי"ר והצנחנים, מונה לתפקיד מפקד אוגדה משוריינת בצפון, בדרגת תת-אלוף. בסיום הקרבות בביירות, במלחמת שלום הגליל, פיקד על מבצע פינוי כוחות צה"ל מביירות.
ב-1985, לאחר חופשת לימודים כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, קיבל דרגת אלוף ושירת כראש אגף כוח אדם במטכ"ל ומשנת 1989 כאלוף פיקוד הדרום. בתפקיד זה שירת למעלה מחמש שנים בתקופת האינתיפאדה הראשונה. בתקופה זו פיקד על אזור הדרום ורצועת עזה והתמודד עם פעולות טרור קשות עד לחתימה על הסכמי אוסלו. בעקבות זאת יזם וילנאי את הקמת יחידת המסתערבים שמשון שפעלה ברצועת עזה[11]. כן יזם וילנאי את הקמת יחידת לוט"ר אילת כדי להתמודד עם פיגועי מיקוח במרחב אילת והערבה[12]. כאלוף פיקוד הדרום היה וילנאי אחראי על ביצוע הפריסה מחדש ברצועת עזה, על פי הסכמי אוסלו, ועל בניית גדר המערכת סביב רצועת עזה. ב-1994 מונה לתפקיד ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל, כסגנו של אמנון ליפקין שחק.
ב-1998 יצא לחופשת לימודים בארצות הברית והיה עמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון. וילנאי התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים.
בשנת 1998 בעת ההתמודדות לתפקיד הרמטכ"ל היה האלוף מתן וילנאי המועמד המוביל לתפקיד, אך בעת ששהה בחו"ל, העניק שר הביטחון דאז יצחק מרדכי את התפקיד לשאול מופז[13], לדעת רבים על רקע איבתו ארוכת השנים לוילנאי[14]. בעקבות זאת פרש וילנאי מצה"ל ביולי 1998, בתום 36 שנות שירות, ופנה לפעילות ציבורית.
[עריכה] פעילות ציבורית ופוליטית
את תפקידו האזרחי הראשון, עוד לפני הצטרפותו לפוליטיקה, הציע לו שר החינוך בממשלת הליכוד, הרב יצחק לוי, ומינה אותו לעמוד בראש הוועדה הציבורית למניעת אלימות בבתי הספר. בנוסף, עוד בטרם נכנס לפוליטיקה, היה וילנאי שותף בהקמתו של בית ספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה.
עם שחרורו מהצבא, הוזמן על ידי יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, להצטרף לליכוד. הצעתו של נתניהו כללה את תפקיד שר הביטחון בממשלה שהתכוון להקים לאחר בחירות שנת 1999. וילנאי דחה את ההזמנה ובחר להצטרף למפלגת העבודה. למרות שהוגשו בפניו הצעות לשריון מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, בחר מתן וילנאי להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה. בתום קמפיין של שלושה שבועות בלבד, נבחר וילנאי למקום השלישי ברשימת מועמדי המפלגה לכנסת ה-15.
[עריכה] בממשלה ובכנסת
עם הקמת הממשלה ה-28 בראשותו של אהוד ברק, בשנת 1999, מונה וילנאי לשר המדע, התרבות והספורט (המת"ס). בממשלה זו כיהן גם כיו"ר הוועדה לטקסים וסמלים וכיו"ר ועדת השרים לענייני האזרחים הערביים, בה עיצב תוכנית כוללת לטיפול בבעיות המגזר הערבי - "תוכנית 4 מיליארד השקל" והיה חבר בקבינט המדיני-ביטחוני. בתפקידו כשר הביא בין השאר לחקיקתו של חוק הקולנוע והקמת מועצה לאומית לתרבות, לחקיקת חוק הספורט המוטורי וחוק למניעת אלימות בספורט בדגש על מגרשי הכדורגל. בשנת 2001, לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בהן ניצח אריאל שרון, אשר הקים ממשלת אחדות לאומית (הממשלה ה-29), המשיך וילנאי לכהן בתפקיד שר המדע התרבות והספורט וכחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.
בשנת 2003, לקראת הבחירות לכנסת ה-16, נבחר וילנאי במקום הראשון בבחירות המקדימות של מפלגת ה"עבודה".
בשנת 2005 התמודד על ראשות מפלגת העבודה, אך כשבוע לפני הבחירות ויתר על התמודדותו ותמך במועמדותו של שמעון פרס מול עמיר פרץ ובנימין בן אליעזר. עם כניסת העבודה לקואליציה מונה וילנאי לתפקיד שר במשרד ראש הממשלה. וילנאי כיהן בתפקיד זה במשך שמונה חודשים, ולאחר מכן כשר המדע והטכנולוגיה כשלושה חודשים, עד פרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. עם חזרתו לשורות האופוזיציה בכנסת, החל וילנאי לכהן כממלא מקום בוועדת החוץ והביטחון, עד הבחירות לכנסת ה-17 שהתקיימו מספר חודשים לאחר מכן.
בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-17 נבחר וילנאי במקום השביעי. בכנסת ה-17 כיהן וילנאי כחבר בועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת משנה לנושאי כוח אדם וחבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט.
במהלך כהונתו בכנסת יזם, בין היתר, את חוק זכויות הסטודנט (יחד עם אלכס מילר), וכן תיקון בחוק התשלומים לפדויי שבי, המרחיב את תחולתו גם לגבי פעילי מחתרות שנאסרו לפני 1947 (יחד עם חברי כנסת נוספים). בנוסף, כיו"ר ועדת משנה לנושאי כוח-אדם של ועדת החוץ והביטחון החל וילנאי בקידום חוק המילואים אשר היה מונח שנים על שולחן הוועדה.
ב-2 ביולי 2007, עם מינויו של אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון מונה לתפקיד סגן שר הביטחון בממשלה ה-31. במסגרת תפקידו הוטלה על וילנאי, בין השאר, אחריות על מערך המילואים ומערך העורף של מדינת ישראל, בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה. בתקופת כהונתו העביר וילנאי את חוק המילואים וכן הקים את רח"ל - רשות חירום לאומית.
בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-18 נבחר וילנאי במקום החמישי. עם כניסת מפלגת העבודה לקואליציה הוצע לו תפקיד שר בממשלה, אך וילנאי העדיף להמשיך בתפקיד סגן שר הביטחון גם בממשלה ה-32.
ב-17 בינואר 2011 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון, אהוד ברק, והקים אתם את סיעת העצמאות. בעקבות המהלך מונה וילנאי לשר להגנת העורף ולשר האחראי על ענייני המיעוטים.
בפברואר 2012 הוחלט למנותו כשגריר ישראל בסין[15] וב-13 בחודש הגיש את התפטרותו מהכנסת ונשאר לשמש כשר בממשלה עד היכנסו לתפקיד השגריר[16].
וילנאי מתגורר במושב שורש. נשוי לענת, עורכת הדין במקצועה, ולזוג שלושה ילדים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מתן וילנאי, באתר הכנסת
- מתן וילנאי - ביטחון בעבודה - אתר האינטרנט של וילנאי
- אבי צור, מסתער קדימה - השר, מתן וילנאי, בראיון מיוחד לקראת ההתנתקות, במקור מתוך עיתון "הלוחם" - אפריל 2005-גיליון מס' 192, באתר ארגון נכי צה"ל
- חמישי אישי עם מתן וילנאי, מתוך המדור "חמישי אישי" עם פנחס וולף, באתר וואלה!, 21 באוקטובר 2010
- רונית מזרחי, "ילד בן 67": בגובה העיניים עם מתן וילנאי, באתר nrg מעריב, 2 באפריל 2011
- היאלי יעקבי, היום שאחרי, באתר ישראל היום, 24 באפריל 2011
- מתן וילנאי, חיל הרגלים לקראת שנות השמונים, מערכות 270-271, אוטובר 1979, עמ' 72-74
[עריכה] הערות שוליים
- ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 07.10.2011, "התגייסתי לגדוד יחד עם אמנון ליפקין-שחק', נזכר וילנאי. 'עשינו בו את המסלול, היינו בו מפקדי כיתות ויצאנו ממנו לקורס קצינים. אני לא יכול לשכוח את טקס סיום קורס הקצינים. זה היה פשוט מדהים, כי כל החניכים המצטיינים היו מ- 890'."
- ^ יהונתן גפן, "הרשת החברתית שלי: מחזור פברואר שנת '65 נפגש ומתרגש", nrg מעריב, 6 בנובמבר 2010
- ^ לילך שובל, המובחרים, באתר ישראל היום, 23 בספטמבר 2011
- ^ אמיר אורן, צה"ל חושף לראשונה את הכישלון בכראמה, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
- ^ איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, אתר פז"ם, 26.09.2011.
- ^ אבי צור, השר, מתן וילנאי, בראיון מיוחד לקראת ההתנתקות: "אם איזה מטורף יפתח באש על חיילי צה"ל, צריך לפגוע בו מיד", עיתון "הלוחם", אפריל 2005
- ^ פליאה קטנר ועדי חכמון, חמישים לשמונה מאות תשעים, במחנה, 20.06.2003.
- ^ מבצע "קנבוס 69", מבצע "קנבוס 69": ינואר 1972, בהמשך למגמה של התרעת המחבלים שבלבנון. פיצוץ שני בתים בכפר וברכת מים בסמוך לו הוטלה על מג"ד 890, סא"ל מתן וילנאי ששהה אותה עת עם הגדוד בתעסוקה מבצעית בקו התעלה. בעת מתן התדריך האחרון בוטלה משימת פיצוץ הברכה. המבצע הסתיים בהצלחה אף שבוצע בתאי מזג אוויר קשים. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים.
- ^ אמיר אורן, היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה, באתר הארץ, 22 ביולי 2011
- ^ מתן שירם, וילנאי: "אנטבה לא היה שווה את מותו של יוני", nrg מעריב, 3 ביולי 2006
- ^ עמרי אסנהיים, קרמבו האמיתי באתר nrg מעריב
- ^ "לוט"ר אילת השתלטו על העיר", במחנה, 4 בנובמבר 2010
- ^ שלום ירושלמי, מתן וילנאי מזנק מהספינה הטובעת, nrg, 07.01.2011.
- ^ עפר שלח, אפור: כך נראה סבב המינויים הבא במטכ"ל, nrg, 08.05.2009.
- ^ באתר וואלה!
- ^ מפלגת עצמאות
| שרי המדע בממשלת ישראל | ||
|---|---|---|
|
| סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
| ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ) | ||
|---|---|---|
|
| ראשי אגף כוח האדם (אכ"א, בעבר אמ"ש) | ||
|---|---|---|
|
| מפקדי פיקוד הדרום (פד"ם) | ||
|---|---|---|
|
| קציני חי"ר וצנחנים ראשיים (קחצ"ר) | ||
|---|---|---|
|
| מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- שרי המדע בממשלות ישראל
- לוחמי סיירת מטכ"ל
- מפקדי סיירת צנחנים
- מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל
- מפקדי חטיבת הצנחנים
- מפקדי אוגדות
- קציני חיל רגלים וצנחנים ראשיים
- מפקדי פיקוד הדרום
- ראשי אגף כוח אדם
- ראשי אג"ם
- אלופי צה"ל
- סגני רמטכ"ל
- חברי כנסת מטעם ישראל אחת
- חברי כנסת מטעם העבודה-מימד-עם אחד
- חברי כנסת מטעם עבודה-מימד
- חברי כנסת מטעם העבודה
- חברי כנסת מטעם העצמאות
- שרי ממשלת ישראל
- שרים שלא היו חברי כנסת
- שרי תרבות
