נ"ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נ"ב (נהגה: נוּן בֵּית) הם ראשי תיבות שגורים לסימון תוספת או הערה בשולי מכתב או בשולי הדברים. תעתיק ראשי התיבות הלטיניים הוא P.S. ‏(post scriptum - אחרי הכתיבה, תחת הכתוב). יש שטענו שמקור ראשי־התיבות בעברית הוא בראשי התיבות הלטיניים N.B.‎, שפירושם nota bene – "עיין היטב"‏[1], אך הן הביטוי הלטיני והן הפירוש המקובל "נכתב בצדו" מתועדים עוד בתחילת המאה ה-20 כפירושם של ראשי־התיבות‏[2]. עם הזמן נפוצו פירושים אטימולוגיים נוספים לראשי־התיבות, כמו "נזכרתי בזאת", "נזכרתי בדבר" וכן "נוסף בסוף". הכתיב נ.ב. נפוץ אך לא נכתב בהתאם לכללי האקדמיה ללשון העברית. הוספת הערות נוספות מוקדמת, לעתים, בסימון הנדיר ”ננ″ב” או ”נ"ב לנ"ב”.

בהשאלה, משמשות ראשי־התיבות לא רק להוספת דבר שנשכח מן הכותב בגוף הדברים, אלא גם כדרך להוסיף הערה שאין לה קשר ישיר לגוף המכתב, ככזו המאירה באופן אחר את תוכנו. שימוש מכוון בדרך זו נפוץ במיוחד עם התפתחות היכולת לערוך מכתבים המוקלדים אל מחשב, דבר המייתר את הצורך המעשי בהוספת הערת נ"ב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב שוויקה, רב מלים הצעיר
  2. ^ מאיר הלפרין, הנוטריקון, הסימנים והכינוים, 1912