נאג'י אל-עלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נאג'י אל-עלי
ناجي العلي
לידה 1938
א-שג'רה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 29 באוגוסט 1987 (בגיל 49 בערך)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות ברוקווד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1959–1987 (כ־28 שנים)
תחום יצירה קריקטורות
פרסים והוקרה פרס עט הזהב של החופש (1978) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נאג'י סלים חוסיין אל-עליערבית: ناجي سليم حسين العلي; 1938 - 29 באוגוסט 1987) היה קריקטוריסט פלסטיני שנודע בביקורתו הפוליטית כלפי ישראל כמו גם כלפי משטרים ערביים ואף זה הפלסטיני.[1] הוא צייר יותר מ-40,000 קריקטורות שבדרך כלל תיארו את דעת הקהל הערבית והפלסטינית וביקרו בחריפות את המנהיגות הפלסטינית והערבית. הוא מפורסם בעיקר בזכות יצירת דמותו של חנדלה - ילד פלסטיני פליט המתבונן מהצד בעוולות הנעשות לעמו, דמות שהפכה מאז להיות האייקון של המאבק הפלסטיני לעצמאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאג'י אל-עלי נולד בשנת 1938 בקירוב בכפר הערבי א-שג'רה, אשר שכן בין טבריה לנצרת עד 1948 ועל אדמותיו הורחב היישוב אילניה. הוא גלה לדרום לבנון יחד עם משפחתו, במלחמת העצמאות, שם התגוררו במחנה הפליטים עין אלחלוה אשר ליד צידון. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בבית ספר מקצועי ועבר לביירות, שם חי במחנה הפליטים שתילה ועסק במגוון עבודות בתחומי התעשייה. ב-1957, לאחר התנסות קצרה כמכונאי רכב, הוא עבר לערב הסעודית, שם עבד במשך כשנתיים.

עבודתו כקריקטוריסט וכעיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1959 חזר נאג'י אל-עלי ללבנון, ובאותה השנה הצטרף לתנועת הלאומיים הערבים, אבל הודח ממנה ארבע פעמים בתוך שנה, בגלל חוסר במשמעת מפלגתית. בין 1960 ל-1961, יחד עם חברים מהתנועה הערבית הלאומית, הוא פרסם עיתון פוליטי שנכתב ידנית, "אל-שרקה" (הבכי). ב-1960 הוא החל ללמוד באקדמיה הלבנונית לאמנויות, אך לא המשיך את לימודיו מכיוון שישב בכלא מסיבות פוליטיות זמן קצר לאחר שהחל ללמוד. לאחר שחרורו עבר לצור.

הסופר והפעיל הפוליטי ע'סאן כנפאני נתקל בכמה מעבודותיו של אל-עלי בביקור שערך בעין אל-חילווה, והדפיס את הציור הראשון שלו עם מאמר מלווה בעיתון "אל-חוריה", ב-25 בספטמבר 1962.

בשנת 1963 עבר נאג'י אל-עלי לכווית בתקווה לחסוך כסף ללימודי אומנות בקהיר או ברומא. בכווית הוא עבד כעורך, קריקטוריסט, מעצב ומוציא לאור של העיתון הערבי "א-טליעה". משנת 1968 הוא עבד עבור "א-סיאסה". במהלך אותם ימים חזר ללבנון מספר פעמים. ב-1974 הוא החל לעבוד עבור העיתון הלבנוני "א-ספיר", מה שגרם לו לשהות בלבנון תקופות ארוכות יותר. במהלך מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 הוא נעצר לתקופה קצרה על ידי כוחות צה"ל יחד עם תושבים אחרים של מחנה הפליטים עין אלחלוה. בשנת 1983 הוא חזר שוב לכווית לעבוד עבור "אל-קבס", ובשנת 1985 נסע ללונדון, שם עבד עבור המהדורה הבינלאומית של העיתון עד מותו מירי בידי מתנקש שזהותו לא ידועה.

בשנת 1984 הוא תואר על ידי הגארדיין הבריטי כ"דבר הקרוב ביותר לדעת הקהל הערבית".

ההתנקשות בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 ביולי 1987 נורה נאג'י אל-עלי בפניו ונפצע אנושות בלונדון, מחוץ למשרדי "אל-קַבַּס", העיתון הכוויתי שבו פרסם את יצירותיו. זהות המתנקש אינה ידועה עד היום. אל-עלי היה שרוי בתרדמת ומת מפצעיו חמישה שבועות לאחר מכן, ב-29 באוגוסט, בבית החולים צ'רינג קרוס. המניע לרצח נותר עלום[2]. לפי פרסומים בישראל, ההתנקשות בוצעה בהוראת יאסר ערפאת[3], בעוד שלפי פרסומים בערבית היו אלו סוכני מוסד שביצעו את הרצח[2]. אל-עלי ביקש עוד בחייו להיטמן ליד אביו בבית העלמין בעין אלחלוה. מסיבות ארגוניות דבר זה לא התאפשר והוא נטמן בבית העלמין המוסלמי בברוקווד. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.

עבודות, עמדות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עבודתו כמאייר פוליטי, נאג'י אל-עלי פרסם יותר מ-40,000 ציורים. לרוב הם עסקו בעם הפלסטיני, תיארו סבל והתנגדות ועקצו בביקורתיות את ההנהגה הפלסטינית והמשטרים הערביים. אל-עלי העז לפרסם קריקטורות שהציגו את יאסר ערפאת ואנשיו באור שלילי ונלעג, כחבר מושחתים הוללים ושמנים החיים במלונות פאר על גבו של הפליט הפלסטיני הרעב והאומלל.[4] הוא היה מתנגד נחוש לכל הסדר שלא יכלול את זכות השיבה של הפלסטינים, וברבים מציוריו מובעת התנגדות זו. שלא כמאיירים פוליטיים רבים, פוליטיקאים לא הופיעו בעבודותיו, כפי שכבר אמר בעבר: "יש לי נקודת מבט שונה, ומשום כך הציורים שלי לובשים צורה כזו. מה שחשוב הוא לצייר סיטואציות ומציאות, לא לצייר נשיאים ומנהיגים."

נאג'י אל-עלי פרסם שלושה ספרים של עבודותיו ואיוריו, בשנים 1976, 1983 ו-1985, והתכונן להוציא לאור אחד נוסף לפני שנרצח. ב-1979 נבחר נאג'י אל-עלי לנשיאה של ליגת המאיירים הערבית. בשנים 1979-80, הוא זכה במקום הראשון בתערוכת המאיירים הערבים שנערכה בדמשק. הפדרציה הבינלאומית של מוציאי העיתונים זיכתה אותו בפרס "עט הזהב של החירות" בשנת 1988.

חנדלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנדלה בגרפיטי בנצרת, ליד מפת ארץ-ישראל בצבעי דגל פלסטין

חנדלה הוא הדמות המזוהה ביותר עם נאג'י אל-עלי, מכל יצירותיו. הוא מתואר כילד בן עשר והופיע לראשונה בעיתון "א-סיאסה" בכווית, בשנת 1969. הדמות מפנה את גבה לצופה מאז 1973, ומשלבת את ידיה מאחורי גבה. אל-עלי הסביר כי בחר בגיל עשר דווקא, משום שהילד מתאר את הגיל שבו הוא עצמו עזב את ארץ ישראל, ושחנדלה לעולם לא יגדל עד שהמאייר יוכל לחזור למולדתו. חנדלה מופיע כשידיו מאחורי גבו וידיו משולבות, על מנת לתאר את הפסיביות וחוסר האונים של הפליט הפלסטיני אל מול כוחות חזקים ממנו. חנדלה מופיע תמיד עם בגדים קרועים וברגליים יחפות, שמסמלות את העוני, ההזנחה והרעב במחנות הפליטים. בציורים מאוחרים יותר, הוא מופיע לעיתים מיידה אבנים או מרסס גרפיטי. דמותו של חנדלה משמשת גם כסמל התנועה הירוקה באיראן.

חנדלה הפך לסמל לכל ציוריו של אל-עלי, ונשאר אייקון של המאבק הפלסטיני להגנה ולעצמאות. האמן עצמו ציין כי: "הדמות הזו שאני המצאתי ללא ספק לא תיעלם אחרי שאלך. ואולי לא תהיה זו הגזמה לומר שאני אחיה לנצח אתו אחרי מותי."

דמויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות מצוירות אחרות שיצר נאג'י אל-עלי כללו אדם רזה ומסכן למראה, שייצג את הפלסטיני הפשוט כקורבן המתנגד ל'דיכוי הישראלי', ואדם שמן שייצג את המשטרים הערביים ואת הנהגת אש"ף שבחרו בדרך החיים הקלה לעצמם, והיו עסוקים בפשרות פוליטיות. פשרות שהאמן האידיאליסט היה מתנגד חריף שלהן. המוטיבים של הצליבה (כמסמלת, שוב, את הסבל הפלסטיני) וזריקת האבנים (סמל ההתנגדות של המוני העם הפלסטינים) היו גם הם נפוצים מאוד בעבודתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נאג'י אל-עלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]