נאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נֹאד הוא כלי קיבול לנוזלים העשוי מעור בעלי חיים שהיה בשימוש נרחב בעיקר בתקופת המקרא בהיעדרם של כלי קיבול מודרניים כגון בקבוק, פחית וכדומה.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רוב שימש הנאד לנשיאת מים, יין או נוזלים אחרים למרחקים או לחלופין, שימש כמיכל לאחסון נוזלים כחלב או יין בבתי מגורים. לעתים שימש כמצוף אוויר לשם חציית נהרות ונחלים. המקרא משתמש לעתים במילה הנרדפת "חֶמֶת" כמו בביטוי "חמת מים": "וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם" (בראשית, פרק כ"א, פס' י"ד), ובגמרא, בה סוגיות שלמות עסקו בדיני הנאד, נקרא הנאד "סיכתא".

אזכורים במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מוזכר הנאד בעיקר כחלק מהצידה שלוקחים עמם אלו היוצאים למסע ארוך.

  • אברהם צייד בחמת מים את הגר טרם שילחה עם ישמעאל: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ" (בראשית, פרק כ"א, פס' י"ד).
  • כששאול מבקש מישי לשלוח אליו את בנו דוד, מצייד אותו ישי בנאד מים למסע: " וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם, וְנֹאד יַיִן, וּגְדִי עִזִּים, אֶחָד; וַיִּשְׁלַח בְּיַד-דָּוִד בְּנוֹ, אֶל-שָׁאוּל" (שמואל א', פרק ט"ז, פס' כ').
  • יעל אשת חבר הקיני משקה מנאד חלב את סיסרא, שר צבאו של יבין מלך חצור טרם הרגה אותו בתקיעת יתד ברקתו: " וַתִּפְתַּח אֶת-נֹאוד הֶחָלָב, וַתַּשְׁקֵהוּ--וַתְּכַסֵּהוּ" ( שופטים, פרק ד´, פס' י"ט).
  • הגבעונים ניסו להוליך שולל את יהושע בן נון כי באו מארץ רחוקה בכך שהציגו בפניו נאדות יין שנסתדקו מבלייה: "וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים, וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ" (יהושע, פרק ט', פס' י"ג).

ביטויים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח נאד בפני עצמו משמש בימינו בעיקר בהקשר המקראי של כלי קיבול, בעיקר בצירוף "נאד מים" או "נאד יין". יחד עם זאת המונח הושאל למספר ביטויים נוספים:

  • נאד נפוח - ביטוי המתאר אדם גאוותן ויהיר, כמו נאד המנופח באוויר במקום בנוזלים.
  • "נֹאד שֶׁל דְּמָעוֹת" - שמה של קבוצת כתובות שעל גבי הקברים שפרסם יהודה ליב גורדון.
  • "נאד" - מילה המשמשת לתיאור נפיחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]