נאדה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נאדה
שם במקור: Nada
בימוי: קלוד שברול
הפקה: אנדרה ז'נובה
תסריט: קלוד שברול
עריכה: ז'אק גאיאר
שחקנים ראשיים: פביו טסטי
מוריס גארל
מוזיקה: פייר ז'נסן
צילום: ז'אן ראבייה
מדינה: צרפת-איטליה
הקרנת בכורה: 1974
שפת הסרט: צרפתית

"נאדה" (צרפתית: "Nada") הוא מותחן קולנוע צרפתי משנת 1974 בבימויו של קלוד שברול. הסרט עוסק ביחסי הגומלין של המדינה (במקרה זה צרפת) מול טרוריסטים מהפכניים החוטפים את שגריר ארצות הברית. הסרט התבסס על מותחן ספרותי בעל אותו שם, מאת ז'אן-פטריק מאנשט שיצא לאור ב-1972. זהו אחד מסרטיו הבודדים של שברול העוסקים בסוגיות פוליטיות‏[1] ועיסוקו בסוגיות האידאולוגיות והפוליטיות בסרט זה, בניגוד לסרטיו שקדמו ל"נאדה" ועסקו בבורגנות הצרפתית, זכה בדרך כלל לביקורות צוננות.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאדה (בספרדית "לא כלום") הוא שמו של תא אנרכיסטי מהפכני הפועל בפריז בשנות ה-60. את התא מנהיג בואן דיאז הספרדי והוא מנסה לגייס את ויקטור אפולה, מהפכן ותיק שאיבד את אמונתו במהפכה, לצורך מבצע מיוחד של חטיפת שגריר ארצות הברית בצרפת. אפולה מסרב בתחילה אך נעתר בסופו של דבר. טרפה, אחד מחברי התא, מסרב להשתתף במבצע החטיפה האלים. החבורה חוטפת את השגריר בבית בושת יוקרתי בו הוא מבקר בקביעות, אולם ביציאתם הם נתקלים בשוטרים ובחילופי האש נהרגים שוטרים והחוטפים מצליחים לחמוק עם בן הערובה למקום מסתור שהוכן מראש, חווה כפרית נטושה. בחווה מחכה להם קאש, החברה אף היא בתא המהפכני ומתפתח קשר בינה ובין אפולה.

החבורה דורשת כופר נפש תמורת שחרור בן הערובה ובינתיים, מנסה המשטרה לעלות על עקבותיהם. היא משחררת פעיל פוליטי כלוא תמורת תמונות החוטפים שצולמו במקרה על ידי תומכי הפעיל, מזהה את החוטפים ומגיעה אל טרפה, היחיד מהחבורה שאינו נמצא בחווה. הוא נחקר באלימות אך איננו מסגיר את חבריו. המשטרה מצליחה לאתר את חוות המסתור מקיפה אותה ומסתערת עליה בגלוי ללא שום ניסיון למשא ומתן ומתוך כוונה להרוג את כל החוטפים, גם במחיר מותו של השגריר החטוף. לאחר קרב עקוב מדם מודח המפקח גומון, מפקד המשטרה האחראי, בשל להיטותו חסרת הפשרות להרוג את כל החוטפים. אך גומון אינו נכון לוויתור ומנסה להרוג גם את החוטף האחרון שנותר בחיים.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמבקרים רואים את שברול כמי שמזדהה יותר עם הצד של החוטפים ובעצם מבקר את המדינה. מבקרת הניו יורק טיימס, נורה סייר, רואה במשפט שאומר גיבור הסרט, דיאז: "המדינה מעדיפה את הטרור על המהפכה" את תמצית עמדתו של הבמאי. אולם, היא גם מציינת ששברול מצייר את החוטפים כשוטים, למשל כשהם דורשים כופר כספי, דבר שאינו נתפס בדיוק כמשרת את מטרותיהם המהפכניות. היא פוסקת כי שברול נכנס לתחום הזר לו וכי היה עדיף לו היה נצמד לתיאור הבורגנות הצרפתית אותה הוא מיטיב להכיר.‏[2]

ביקורת אחרת טוענת כי הבמאי לועג לשני הצדדים בסרט, הן לחוטפים והן לממשלה ולמשטרה ועל כן חלק מהסצינות הן אבסורדיות וגרוטסקיות במכוון. גם כאן נטען כי שברול מביע את עמדתו במשפט אותו אומר דיאז: "הטרור השמאלני והטרור של המדינה הן שתי זרועות מלכודת הפתאים".‏[3]

ביקורת נוספת רואה בסרט כמבטא את רוח התקופה בה נוצר, שבה עלו וגברו החששות בקרב חלקים בציבור האירופאי, הן מהתנועות השמאלניות האלימות והן מצעדי הדיכוי של המשטרים השולטים כלפי אותם גילויים מהפכניים. אותם חלקים בציבור חששו כי המשטרים הדמוקרטיים לכאורה, נשלטים למעשה על ידי בעלי ההון והמחוקקים, ואלו, החוששים מן המהפכה המאיימת, מוכנים לאמץ כל דרך כדי לשמר את שליטתם.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נאדה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ James Travers, Nada (1974), 2008, Films de France
  2. ^ Nora Sayre , The Nada Gang (1974), The New York Times,‏ 7 בנובמבר 1974
  3. ^ Yuri German, Nada, Allmovie
  4. ^ James Travers, Films de France