נאות הכיכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נאות הכיכר
רחוב בנאות הכיכר
רחוב בנאות הכיכר
מחוז הדרום
מועצה אזורית תמר
גובה ממוצע ‎-351‏ מטר
תאריך ייסוד 1961
תנועה מיישבת האיחוד החקלאי
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 403 תושבים
מיקום נאות הכיכר
נאות הכיכר
נאות הכיכר

נאות הכיכר הוא מושב בצפון הערבה ליד ים המלח השייך למועצה אזורית תמר. שם היישוב לקוח מכך שהוא ממוקם בכיכר סדום, היכן שפעם התקיימו ערי הכיכר‏[1]. ביישוב מתגוררים נכון לאפריל 2013 328 תושבים וכ-500 זרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאות הכיכר יושבה לראשונה בשנת 1959 כחוות בוקרים‏[2], על ידי צעירים מותיקי הערבה, שעלו על הקרקע בניגוד לעמדת המוסדות המיישבים שהזהירו מפני קדחת‏[3]. בנוסף לגידול עדר בקר, גודל במקום מטע תמרים נסיוני‏[4], ירקות ופרחים שהושקו ממי תהום מלוחים‏[5]. באוגוסט 1961 הותקן בחווה מכשיר קטן להתפלת מים שייתר את הצורך להביא מים מסדום‏[6]. בשנת 1964 כבר סופקו המים משני קידוחים מקומיים‏[7].

בשנת 1962 הוקם בחווה חברת טיולי המדבר "נאות הכיכר" שהייתה הראשונה בתחום תיירות המדבר‏[8], תחילה באזור ים המלח ולאחר מכן גם בכל הערבה עד הרי אילת‏[9]. באוקטובר 1962, לאחר הצטרפות מתיישבים חדשים, ההוחלט שההחווה תוכר כיישוב קבע‏[10], אולם ההחלטה לא יצאה אל הפועל בהיעדר מתיישבים בעלי משפחות‏[11]. עם זאת, המשק הצטרף לתנועת האיחוד החקלאי[12]. עד שנת 1965 עזבו דור המייסדים, והגיעו במקומם מתיישבים אחרים. עדר הבקר נמכר לאחר שהתברר כגרעוני, ובמקומו הוקמו בריכות דגים‏[13][14].

ביישוב הוקמו חדרי־ארוח (צריפים) למטיילים. בתרומת יהודים מדרום אפריקה ומניו-זילנד הוקם עבור המתיישבים מבנה קבע אבל בהיעדר כמות מספקת של מתיישבים הוחלט על הבאת גרעין התיישבות שיקים במקום מושב שיתופי[15] ונמנע ממתיישבי המקום להיכנס למבנה הקבע. בשנת 1969 הושג הסכם עם הסוכנות על פיו שולם למייסדים פיצויים תמורת פינוי המקום, לצורך הקמת היאחזות נח"ל[16]. במקום הוקם בסיס צבאי, בו התרחש אסון נאות הכיכר בדצמבר 1970 עת התמוטט סלע על חדר האוכל של הבסיס. הבסיס הצבאי הועבר בשנת 1997. במקום נותרה אנדרטה לזכר החיילים שנספו באסון.

לאחר מלחמת ששת הימים היווה היישוב יעד לפעילות חבלנית, כולל ירי קטיושות‏[17].

הגרעין החדש של נאות הכיכר, שעלה לקרקע ביוני 1970 למקומו הנוכחי של היישוב, ליד מוצא נחל הערבה, עלה במסגרת האיחוד החקלאי‏[18], שנתן חסות לרעיון ההתיישבות הרב תכליתית. רעיון זה היה אמור להוות בסיס לסוג התיישבות חדש, אשר יאפשר מגוון דעות פוליטיות וצורות עבודה וחברות.לאחר שנה, עקב חילוקי דעות פנימיים, פרש בעל הרעיון ומגבש הגרעין, אורי גלעד (גולדשמידט), וניסה להמשיך את דרכו ביישובים חמרה ואשלים[19].

עין פלוטית - מעיין העתק בצד הכביש המוביל לעין תמר ולנאות הכיכר. המים מליחים וסביב המעיין נמצאים עצי דקל שגדלו מחרצנים שהשאירו מטיילים. פלוטית הייתה בתו של לוט ונאמר עליה שהייתה צדיקה. המעיין נקרא גם "מעיין האהבה" ו-"המעיין הנסתר".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כמסופר בסיפור סדום בספר בראשית, פרק י"ט, פסוק כ"ט
  2. ^ עדר בקר מרודזיה הובא לנמל אילת, דבר, 27 בספטמבר 1959
  3. ^ משולם עד, סביב סדום השוממה, דבר, 8 באפריל 1960
  4. ^ יורחב יישוב הבוקרים נאות הכיכר, דבר, 9 בנובמבר 1959
  5. ^ ביצות כיכר סדום, דבר, 6 ביוני 1960
    כרם נסיוני יינטע בנאות הכיכר, דבר, 23 במרץ 1962
  6. ^ שלמה גבעון, הם שתו לחיים - על מי שתייה, מעריב, 8 באוגוסט 1961
  7. ^ עזרא ינוב, מימי המוביל הארצי הגיעו לברזי הנגב, מעריב, 24 ביוני 1964
  8. ^ שלמה גבעון, הם היו שמונה ..., מעריב, 31 באוגוסט 1962
  9. ^ משק מארגן טיולים בהרי אילת, מעריב, 18 בנובמבר 1963
    שפי גבאי, בג'יפים לארץ הקסומה שבהר אילת, דבר, 24 בפברואר 1964
  10. ^ חוות נאות הכיכר תיהפך ליישוב קבע, דבר, 5 באוקטובר 1962
  11. ^ מבקשים להפוך את משק נאות הכיכר ליישוב קבע, מעריב, 15 בינואר 1967
  12. ^ שלמה גבעון, מסתמן הסדר לגבי השובתים בנאות הכיכר, מעריב, 31 באוגוסט 1966
  13. ^ עידית זרטלהאנשים הנודדים של נאות הכיכר, דבר, 7 במאי 1965; המשך
  14. ^ שלמה גבעון, שני הצעירים מנאות הכיכר, מעריב, 4 בספטמבר 1966
  15. ^ 10 יישובים חדשים יוקמו תוך 5 שנים בערבה ובנגב, דבר, 1 ביולי 1968
  16. ^ נאות הכיכר תהיה להיאחזות נח"ל, מעריב, 8 ביוני 1969
  17. ^ 10 פגזים נורו לעבר נאות הכיכר, מעריב, 1 ביולי 1968
    פגזי מרגמה נורו לעבר נאות הכיכר, מעריב, 26 בינואר 1969
  18. ^ מושב נאות הכיכר עולה על הקרקע, דבר, 8 ביוני 1970
  19. ^ יוסי בייליןבין הר"ת לחמרה, דבר, 12 באפריל 1974