נאו-חסידות
נאו-חסידות היא אהדה מודרנית אל החסידות ומורשתה, אם בכתיבה ואם בדרכים אחרות.
ראשוני סופרי תנועת ההשכלה היהודית הסתייגו מן החסידות, כמו גם אנשי חכמת ישראל במערב אירופה. אצל היינריך גרץ מכונה החסידות 'הזייה', והוא מעמת בין הופעתה החשוכה, לדעתו, לבין הופעת אור ההשכלה בישראל, על ידי משה מנדלסון. גם בספרות ההשכלה בגליציה עמדה החסידות במוקד התקפות ארסיות, כמו בחיבוריהם הסאטיריים של יוסף פרל ויצחק ארטר.
אם בספרותה של תנועת ההשכלה היהודית מקובל היה להציג את החסידות באור שלילי, באה תקופת התחייה בספרות היהודית החדשה ושינתה במידה רבה את היחס המודרני אל החסידות.
בין הסופרים וההוגים המודרניים שעסקו בכך היו אליעזר צוייפל, שמעון דובנוב בצעירותו, י"ל פרץ, יהודה שטיינברג, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מרטין בובר, הלל צייטלין, בר טוביה, שמואל אבא הורודצקי ומרדכי בן יחזקאל.
גם בדורות שלאחר מכן הופיעו חיבורים מודרניים המציגים את המאור שבחסידות, כמו יצירות של אברהם יהושע השל, אלי ויזל, ארתור גרין, פינחס פלאי וחיים פוטוק.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- דוד אסף, 'שונאים – סיפור אהבה? התפתחויות במחקר יחסי הגומלין בין החסידות וההשכלה', ישראל ברטל ושמואל פיינר (עורכים), ההשכלה לגווניה: עיונים חדשים בתולדות ההשכלה ובספרותה, ירושלים תשס"ה, עמ' 200-183.
- תומר פרסיקו, נאו-חסידות והמתח המובנה בין הרוחניות העכשווית להלכה, מתוך דעות גיליון 54
- דניאל רייזר, חסידות המאה העשרים וניצני הנאו-חסידים, מתוך דעות, גיליון 54
