נאו-ליברליזם
 |
מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה עם הערך ליברליזם כלכלי, הסיבה לכך היא: מדובר במונח המשמש על פי רוב אנשי שמאל כמילת גנאי לליברליזם כלכלי. אין למונח כל שימוש אקדמי מחוץ להקשר זה.. | |
| אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים תוך שבוע מיום הצבת התבנית. | ||
נאו-ליברליזם היא אידאולוגיה פוליטית-כלכלית השואפת לצמצם את מעורבות הממשלה בכלכלה הלאומית של מדינות, מתוך תפישה שהעברת השליטה בכלכלה לסקטור הפרטי ולשוק החופשי מביאים לכלכלה יעילה יותר. המונח משמש לתיאור תחייתו של זרם הליברליזם הכלכלי בשנות ה-70 ואילך.
נאו-ליברליזם מתויג כליברליזם כלכלי. המושג נטבע ב-1938 אך נכנס לשימוש בשנות ה-60 של המאה ה-20. המושג הנו הגדרה חדשה של הליברליזם הקלאסי המושפע מן הכלכלה נאו-קלאסית. השמאל הכלכלי משתמש במושג כמילת זלזול וגנאי אף שגם פוליטיקאים נייטרליים תומכים לעתים בגישה כלכלית זו.
הנאו-ליברליזם דוגל בגישה של שוק חופשי, מתן חופש פעולה לתאגידים ולגופים מסחריים ובהגנה על זכות הקניין ועל זכויות יוצרים. במערך של יחסים כלכליים בין מדינות, הנאו-ליברליזם דוגל בסחר חופשי ובפתיחה של שווקים לאומיים לייבוא חופשי של סחורות.
בניגוד לגישות הסוציאל-דמוקרטיות, הדוגלות במתן שירותים רבים לאזרחים על חשבון גביית מסים, הזרם הנאו-ליברלי דוגל בהפחתת השירותים ובהפחתת המסים שמשולמים למדינה.
[עריכה] רקע
המונח נאו-ליברליזם משמש בהקשר של שורת תאוריות פוליטיות שהופיעו בכלכלות הלאומיות ובכלכלה העולמית בשנות ה-70, כדוגמת רייגניזם ותאצ'ריזם.
יש הסבורים שהנסיבות הכלכליות של התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ובהן הסכם ברטון-וודס, הן שורשיו של הנאו-ליברליזם.
[עריכה] ראו גם
