נאו-ריאליזם (מדע המדינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא כתוב בצורה אינציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אסכולת הנאו-ריאליזם התפתחה בתחילת 1979, מתוך האסכולה הריאליסטית אשר דוגלת באינטרסים, משחק כוחני, ומציאות אנרכית.

כמו הריאליזם, גם הנאו-ריאליזם מעמיד, במרכז את הערכים עוצמה והכוח. אומנם באסכולה הניאו ריאליסטית רדיפת העוצמה נובעת מחוסר ברירה ומרצון לשרוד, לכן מדינה נאלצת לרכוש עוצמה.

על פי תפיסתם של הנאו-ריאליסטים לגבי המדינה, בראש ובראשונה המדינה צריכה להיות בעלת כוח ויוקרה. על פי גישתם לגבי יחב"ל, המדינות משחקות את משחקי המלחמה מיני-מקס או מקסי מי, ולא את משחק סכום אפס.

רעיונותיהם המרכזיים:

  1. להתנהג כראוי כלפי מדינה מסוימת על מנת שהיא תתנהג באותה הצורה ויהיה אפשר להעריך אותה.
  2. בחירה רציונלית – קיימת מטרה ויש לבחון חלופות כדי להחליט מה ייתן לנו את המקסימום הנדרש. (במדיניות חוץ יש בחירה רציונלית האומרת כי לא בהכרח נשתמש בעוד כוח אלא אולי ביוקרה ובדיפלומטיה.)

המלצות הנאו-ריאליסטיים למדינות: שמור את הכוח (הרתעה גרעינית), והימנע מארגונים על לאומיים.הנאו-ריאליסטיים היו בעד לשמור על יכולת ההרתעה, כלומר לקבל יתרון מספק ולאו דווקא מכריע, בניגוד לריאליסטיים הקלאסיים שטענו כי צריך לחתור למונופול או ליתרון מכריע במקום להשתמש הרתעה. הנאו-ריאליסטיים מכירים במרוצי החימוש אך הם מעוניינים לצמצם את התופעה כמה שניתן, כלומר לפקח על מרוץ החימוש.