נאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אישה מנגנת בנאי, ציור מ-1699 מאיראן

נאי (ערבית: ناي) הוא כלי נשיפה המהווה חלק מהתזמורת המזרחית הקלאסית (التخت الموسيقي الشرقي). הנאי המסורתי הוא צינור חלול עשוי קנה, אך כיום מצויים נאיאת העשויים PVC או מתכת.

הנגינה על הנאי מתבצעת על ידי נשיפה על קצה הצינור, תוך כדי הטייתו הצידה ולמטה. לנאי הערבי והטורקי 7 חורים (לנאי האיראני 6 חורים), והנגן אוטם אותם לסירוגין באמצעות אצבעותיו כדי להפיק את הצלילים השונים. אחד מהחורים נמצא בצדו האחורי של הנאי, והוא נאטם על ידי האגודל.

נגינה על נאי מתבצעת על פי מקאמאת. בשיטה הערבית קיימים 7 סוגי נאי; שם החליל נקבע לפי הדרגה השנייה על החליל (חליל שהצליל הראשון שלו הוא דו ייקרא "חליל רה").

עם נגני הנאי המוכרים בישראל נמנים אלבר אליאס, שהיה אחד מנגני תזמורת קול ישראל בערבית ואף מייצר את הכלי בעצמו, והנגנים הצעירים הרב דוד מנחם ואיתמר שחר.


P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.