תמימות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נאיביות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תמימות הוא מושג המאפיין אנשים שאינם מחפשים רוע ואינם מתוחכמים אלא חיים בפשטות. לדוגמא רוב הילדים נחשבים לתמימים. המושג משמש לעתים לתיאור עוד תופעות המזכירות את התמימות.

ההפך מתמימות היא התחכמות, אכזריות וציניות (ע"פ ההקשר).

נאיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאיביות (מצרפתית: Naïveté) היא מילה מושאלת מצרפתית שפירושה הצגת או הבעת חוסר ניסיון, הבנה או תחכום. במקור המילה הצביעה על תמימות וטבעיות במובן החיובי דווקא. מילה שקיבלה משמעות הפוכה במידת מה היא ציניות.

יש הרואים בנאיביות דווקא ברכה, המיוחסת על פי רוב לילדים, שכן האדם הנאיבי יכול להתלהב מדברים שהציניקן כבר לא. כך למשל תערוכה של אמנים מצרפת, בלגיה וקנדה קראו לתערוכה שעלתה ב-2007: "נאיביות – שמחת חיים".

התמימות ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות המונח תמימות מפורשת לעתים במובן "שלם" כמו:

(ג') ואמרת להם--זה האישה, אשר תקריבו ליהוה: כבשים בני-שנה תמימים שניים ליום, עולה תמיד.

(במדבר פרק כ"ח). משמעות המילה "תמימים" הוא שלמים. גם לגבי ה' המשמעות היא: שלם, מושלם.

(ד') הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, {ס} כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט

(דברים פרק ל"ב).

עם זאת ישנם מקרים בהם התורה מתכוונת לתמימות רגילה:

(י"ג) תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

(דברים פרק י"ח).

(כ"ו) עִם-חָסִיד, תִּתְחַסָּד; {ס} עִם-גִּבּוֹר תָּמִים, תִּתַּמָּם

(שמואל ב' פרק כ"ב).

תמים במובנים אלה פירושו: עובד את ה' בלי לחקור אחריו ואחרי מצוותיו אלא מאהבתו.

ב"מעשה מחכם ותם" שבסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב מתואר התם כאחד שאינו מתלהב ואינו מתלונן על העולם והוא נראה לעתים נלעג, אך זוכה לקבל יותר מכל השאר.