נאיה יונסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נאיה יונסקו

נאיֶה יוֹנֶסְקוּ (ברומנית: Nae Ionescu; שמו בלידה - ניקולאיה ק. יונסקו , ‏ 16 ביוני 1890 בראילה - 15 במרץ 1940 בוקרשט) היה הוגה, תאולוג נוצרי-אורתודוקסי, מורה ,עיתונאי ופוליטיקאי רומני. נחשב לדמות כריסמטית בקרב תלמידיו עמם נמנו, בין השאר, מירצ'ה אליאדה, א.סיוראן, מיכאיל סבסטיאן, אז'ן יונסקו ואחרים. הסופר היהודי מיכאיל סבסטיאן התאכזב בהמשך מגישתו הלאומנית-אנטישמית הבלתי מתפשרת. פעילותו העוינת כלפי הדמוקרטיה הפרלמנטרית חיזקה את האווירה הפוליטית הקיצונית שבישרה את הקמת המשטר הרודני הימני ואת השואה ברומניה. כדברי חוקר האנטישמיות לאון וולוביץ' "נאיה יונסקו התיחד בכך שהעלה את האנטגוניזם כלפי היהודים לרמה תאולוגית, וכך הציג את הדעות הקדומות הנוצריות האנטי-יהודיות העתיקות כתימה לגיטימית בפילוסופיה והמטפיזיקה הרומנית"

ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאיה יונסקו נולד בשנת 1890 בעיר בראילה. סבו מצד האב, סטרויֶה איוואשקו, היה מנכבדי הכפר טטארו שבמחוז בריאלה וייצג את תושבי האזור בדיוואן האד-הוק של ואלכיה בימי הגשמת האיחוד בין ולאכיה ומולדובה 1859. לנאיה יונסקו היו שלוש אחיות ואח אחד - שחקן התיאטרון והקולנוע אלכסנדרו יונסקו - ג'יבֶּריקוֹן. שבה למד בבית הספר היסודי, בגימנסיה ובתיכון. בנעוריו התקרב לחוג הסוציאליסטים בעיר והכיר כך את הסופר פנאיט איסטרטי.מסיבות פוליטיות - אומרים דעות "רפובליקניות לאומיות" (רומניה הייתה אז מונרכיה) סולק בשנה באחרונה מהתיכון "ניקולאיה בלצ'סקו ונאלץ לסיים בתיכון אחר.

בהמשך למד עד שנת 1912 פילוסופיה באוניברסיטת בוקרשט במסגרת הפקולטה לספרות ופילוסופיה. את עבודת הגמר - ההיסטוריה של הטיעון האונטולוגי סיים בהצטיינות יתרה. התמנה למורה בתיכון "מאתיי באסאראב" בבוקרשט ושיתף פעולה באופן זמני עם כתבי העת "סטודי פילוזופיצ'ה" Studii filosofice (עיונים פילוסופיים) ו"נוֹאווָה רוויסטה רומנה" Noua Revistă Română (כתב העת הרומני החדש). בהמשך נסע לגרמניה לצורך השלמת לימודיו באוניברסיטת גטינגן. אחרי שפרצה מלחמת העולם הראשונה חזר לרומניה , שהייתה עדיין נייטרלית, והתגייס לשרות החובה בצבא בעיר הולדתו, בראילה. ב 25 בנובמבר 1915 נשא לאשה את אלנה מרגרטה פוטינו ובינואר 1916 יחד איתה נסע לגרמניה לחידוש לימודיו. באוגוסט 1916 עם כניסת רומניה למלחמה בצד מעצמות ההסכמה גרמה למעצרם ושליחתם למחנה שבויים בצלה - שלוס בסביבות הנובר, משם שוחררו כעבור שנה, באוגוסט 1917. בנו הראשון, ראדו, נולד במחנה השבויים בתחילת 1917. בנו השני, רזוואן, נולד ביוני 1918. בסופו של דבר יונסקו הצליח לסיים את עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת מינכן תחת הדרכתו של פרופ' בוימקר. כותרת העבודה הייתה "הלוגיסטיקה כנסיון להגדרה מחדש של המתמטיקה"). (Die Logistik als Versuch einer neuen Begründung der Mathematik)

הקריירה כמורה ועיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזרתו למולדת התמנה למורה ואחר כך מנהל של התיכון הצבאי ע"ש "ניקולאיה פיליפסקו" שעל יד המנזר דיאלו,וגם כמדריך בחוג ללוגיקה ולתורת ההכרה על יד הפרופסור קונסטנטין רדולסקו-מוטרו. שיעורו הראשון היה על "התפקיד האפיסטמולוגי של האהבה". בין השנים 1919 - 1925 השתתף עם מאמרים רבים בכתב העת המנוהל גם הוא על ידי רדולסקו מוטרו, אידיאה אאורופיאנה - Ideea europeană ("הרעיון האירופי") לצידם של טודור ויאנו, אוקטב אוניצ'סקו, דימיטריה גוסטי ואחרים. בכתב עת זה יונסקו פרסם את המאמר "כספים ותרבות" שבו שיבח את הבנקאי היהודי האמיד אריסטידה בלנק איתו שיתף פעולה בשנות ה-1920. בשנת 1922 פרסם ב"גאזטה מתמטיקה" את מאמר-העיון "תרומות למקרה של אינטרנזיינטיות של המושגים המתמאטיים" שזכה בפרס לפילוסופיה מתמאטית בשנת 1923.

בשנת 1929 התמנה יונסקו למרצה ללוגיקה, היסטוריה של הלוגיקה ומטאפיזיקה באוניברסיטת בוקרשט. אחרי מבחן בפני ועדה שכללה את ק. רדולסקו מוטרו, פ.פ.נגולסקו, דימיטריה גוסטי וט. ציגלר, החל מינואר 1930 היה לפרופסור לפסיכולוגיה ולפדגוגיה בפקולטה לחינוך גופני בבוקרשט בקתדרה שנתפסה עד אז של רדולסקו מוטרו. עם תלמידיו נמנו דמויות, חלקן חשובות מאוד, מההיסטוריה התרבותית והפוליטית הרומנית במחצית הראשונה של המאה ה-20, כמו מירצ'ה אליאדה, הפילוסוף קונסטנטין נויקה, א. סיוראן, ז'ני אקטריאן, הסופר מירצ'ה וולקנסקו, קונסטנטין פלורו, וגם מיכאיל סבסטיאן היהודי, שאותו נאיה יונסקו הכיר כתלמיד המחונן יוסף הכטר עת בחן אותו בשנת 1926 בבחינות בגרות בתיכון של נעוריו בבראילה.

השקפותיו הפילוסופיות והפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מתלמידיו אלה הצטרפו אליו בעבודתו בעיתון "קובנטול" Cuvântul ("הדבר") אותו ניהל כעורך ראשי בין השנים 1924-1928 וכבעלים ומנהל בין השנים 1928-1934. מגמת ה"קובנטול" הייתה לאומנית-נוצרית אורתודוקסית ונאיה יונסקו ותלמידיו פירסמו בו שורה של מאמרים בתחום התאולוגיה, הספרות, הכלכלה, והפוליטיקה.

בהגותו הושפע יונסקו ממושגים של הוסרל (שהיה מורו בגרמניה) ושל ניצשה. השקפתו הפילוסופית בעלת יסודות אקזיסטנציאליסטיים וחלקית מיסטיים, נקראה הטראיריזם מהמילה הרומנית "טארירה" (חווייה) והיו לה נקודות משותפות עם זו של הפאשיסטים הרומנים - הליגיונרים ממשמר הברזל.

בהתחלה יונסקו אהד את מפלגת האיכרים שבהנהגתם של יוליו מאניו ויון מיכלאקה למרות שלא הסכים עם השקפותיו של האידאולוג של זרם פוליטי זה, פרופ' וירג'יל מדג'ארו. בבחירות בשנת 1928 תמך ביעילות מדפי עיתונו במפלגת האיכרים. בהמשך תמך בחזרתו מהגלות של המלך קרול השני ובהמלכתו מחדש בשנת 1930. בשנים 1930-1933 נמנה עם המקורבים למלך והאנשים המשפיעים במדינה. בהמשך הורחק מה"קמרילה", החוג של מקרוביו של קרול השני. למרות שיונסקו עצמו לא היה חבר במשמר הברזל, השפקותיו הפוליטיות התחילו להקצין עם הזמן והפך למתנגד ומבקר ארסי נגד בני בריתו לשעבר - המלך קרול השני, ומנהיג מפלגת האיכרים, יוליו מאניו, מתוך עמדות לאומניות-דתיות. השתמש במעמדו כמרצה כריסמטי לצורך הפצת אידאולוגיה אנטי- דמוקרטית ועודד את האהדה לתנועה הלגיונורית בקרב הסטודנטים. אחרי 1930 נאיה יונסקו נכנס לפולמוס עם מורו, רדולסקו מוטרו, שמתח עליו בקורת בגלל עמדותיו למען הרדיקליזם הלאומני. במכתב למירצ'ה אליאדה, רדולסקו-מוטרו מחה נגד ניצול השיעורים האקדמיים ללוגיקה לשם קידום "מיסטיציזם חובבני", כלשונו.

ב 1 ביוני 1930 נאיה יונסקו נבחר לפרלמנט הרומני מטעם עיר הולדתו, בראילה, על רשימת "האיחוד הלאומי" בעקבות רצח ראש הממשלה יון גאורגה דוקה על ידי לגיונרים, נאיה יונסקו נעצר בסינאיה ב-2 בינואר 1934 ועיתונו "קובנטול" נסגר זמנית בפקודת השלטונות. ב-7 בפברואר הוא שוחרר מהכלא ושוב נעצר. שוחרר סופית ב-15 במרץ 1934.

אחרי שבינואר 1935 הירצה בתיכון "קודריאנו" בעיר ברלאד על "סכנת הרוח התבוסתנית" תחת חסות "איגוד הסטודנטים הנוצרים" ע"ש אלכסנדרו ולחוצה, ב-11 בפברואר אותה שנה, התחוללה תגרות בין סטודנטים מעריצים שלו ובין ז'נדרמים לקראת הרצאה אחרת של יונסקו בעיר אוראדיה. החל מ-22 באפריל 1937 התמנה פרופסור אגרגאט בקתדרה חדשה שנוצרה עבורו, ל"מטאפיזיקה והיסטוריה של הלוגיקה". ביוני 1937 נאיה יונסקו מחה נמרצות מעל דפי העיתונים ,יחד עם צ'וראן, נויקה, ארשאביר אקטריאן ואחרים, נגד סילוקו של מירצ'ה אליאדה, עוזרו בהתנדבות בקתדרה, שהואשם על ידי שלטונות ב"כתיבה פורנוגרפית". ב-27 ביוני 1937 פרסם את המאמר "תחת סימן הארכנגל" ומירצ'ה אליאדה הוציא לאור קובץ מאמריו של מורו מהשנים 1926-1933 ,תחת השם "שבשבת"

פרשת המבוא לרומן של מיכאיל סבסטיאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1934 פורסם הרומן של מיכאיל סבסטיאן "זה אלפיים שנה ..." De două mii de ani..., נאיה יונסקו כתב לו "ראשית דבר", שבו, בניגוד לרעיונות המחבר, ניסה למצוא בסיס תאולוגי לאנטישמיות כשמסקנתו היא "יהודה (ברומנית:יודה) צריך לסבול" - ליהודים אין כל אפשרות של הצלה בגלל היותם יהודים. במשך כמה חדשים התנהל פולמוס לוהט בעיתונות הרומנית סביב הרומן של סבסטיאן והמבוא של יונסקו. השתתפו בפולמוס טודור תאודורסקו-בראנישטה, פומפיליו קונסטנטינסקו, שרבאן צ'וקולסקו, מירצ'ה אליאדה, מירצ'ה וולקנסקו, קונסטנטין נויקה, פטרה פאנדריה, יון י. קנטקוזינו ומחבר הספר, מיכאיל סבסטיאן. בשנת 1935 סבסטיאן כתב מסה בשם Cum am devenit huligan "איך הפכתי לחוליגן" , תגובה למבוא של נאיה יונסקו. הרומן והמבוא הוצאו לאור שוב, כשהצירוף אושר על ידי הסופר, ב 1946 ואחרי נפילת הקומוניזם ברומניה בשנים 1990, 2003 ו2006.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בינואר 1938 העיתון שלו "קובנטול" הותר שוב לפרסום בעריכתו של ק. גונגופול. אחרי כינון הדיקטטורה המלכותית של קרול השני בפברואר 1938, העיתון נסגר שוב ב-17 באפריל 1938. יחד עם מנהיגים של התנועה הליגיונרית, נאיה יונסקו נעצר ונשלח למחנה המאסר במיירקוריה צ'וק. סעת ובעונה אחת סולק מתפקידיו באוניברסיטה. במאי 1938 הופיע כעד במשפטו של ראש הליגיונרים, ה"קפיטאן" קורנליו זליה קודריאנו. במאסר נתן כמה הרצאות על "התופעה הליגיונרית", שהוצאו לאור מאוחר יותר ב 1940 על ידי שטפאן פאלאגיצה. אחרי חצי שנת מאסר שוחרר. שוב נאסר בין ינואר -יוני 1939. בשחרורו מהכלא לא התקבל בחזרה לעבודה. חולה לב, קיבל ביקורים בביתו משורה של ידידים כמו וולקנסקו, נויקה, מ.אליאדה , יונל גריה, ג'ורגה ראקוביאנו ואחרים. נפטר במרץ 1940 בווילה שלו ברובע בניאסה בבוקרשט (ה"ווילה שעל יד הכביש" ("Vila de la şosea") , בנוכחותה של חברתו, הסופרת ופסנתרנית צ'לה דלווראנצ'ה. אחרי מותו, הבית שימש לגנרל יון אנטונסקו שהיה לדיקטטור של רומניה בין 1940-1944. עיתונו, "קובנטול" הפך תחת עריכתו של פ.פ. פנאיטסקו לבטאון של התנועה הלגיונרית בימי הימצאותה בשלטון בשנים 1940-1941.

נאיה יונסקו התפרסם גם בכיבושיו הרומנטיים. עם מאהבותיו וחברותיו הקרובות נמנו הנסיכה מרוקה קנטקוזינו (לבית רוסטי), אשתו של המלחין ג'ורג'ה אנסקו, צ'לה דלווראנצ'ה ואלנה פופוביץ'-לופה. מרוקה אנסקו-קנטקוזינו שפכה חומצה על הפנים של עצמה כשגילתה שנאיה יונסקו הפסיק לאהוב אותה. [1]

לנאיה יונסקו היו שני בנים: רזבאן, שנהרג בחזית במלחמה נגד ברית המועצות, ביישוב דלניק, וראדו, שהיה רופא.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומרים שאחרי שנאיה יונסקו תקף ללא רחמים בעיתונו את ראש הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, הפטריארך מירון קריסטיה, שהיה מעורב מאוד בעיניני הממלכה, הלה הורה לצייר את השטן השחור בציור על יום הדין על אחד הקירות של כנסיית הפטריארכיה בבוקרשט, בדמותו של העיתונאי והפילוסוף הסורר. [2]

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Roza vânturilor ("השבשבת") 1937 - קובץ ממאמריו עם הקדמה של מירצ'ה אליאדה. הספר היחיד שפרסם בחייו.

את הרצאותיו ליקטו ופירסמו תלמידיו לפי רישומיהם:

  • קורס למטאפיזיקה בשני כרכים (1942-1944) הוצאו לאור שוב ב-1991 ו-1995
  • קורס להיסטוריה של הלוגיקיה (1941) הוצא לאור שוב ב-1993
  • קורס של היסטוריה של הדתות 1924-1925
  • קורס שאלות של מטאפיזיקה הודפס ב-1937, הוצא לאור כספר בשנים 1988 ו-1990
  • קורס לפילוסופיה של הדת
  • קורס לתורת ההכרה
  • קורס ללוגיקה - הוצא לאור ב-1943 ושוב ב-1993
  • Suferinţa Rasei Albe (סבלו של הגזע הלבן) פורסם ב-1994
  • הקובץ Convorbiri "שיחות", 1951 פרייבורג, גרמניה - הוצא לאור על ידי מיצ'ה אליאדה וגאורגה ראקוביאנו
  • Îndreptar ortodox "מדריך אורתודוקסי", מבחר והערות מאת ד.ק. אמזאר (1957, ויסבאדן, גרמניה

מקורות וקישורים חיצונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mihail Albişteanu - Nae Ionescu , profesorul unei noi elite revista "Rost" de cultură şi politică creştină, nr 7, septembrie 2003 (מיכאיל אלבישטיאנו -"נאיה יונסקו, הפרופסור של אליטה חדשה" - עבודת גמר בפקולטה לספרות - החוג לעיתונות - באוניברסיטת אלכסנדרו יואן קוזה ביאשי יוני 1998 תחת הדרכת ד"ר רמוס זסטרויו - פורסם ב"רוסט" Rost ("צורך") מס. 3, ספטמבר 2003, כתב עת ימני רומני "לתרבות ופוליטיקה נוצרית").

Nae Ionescu în conştiinţa contemporanilor săi, sub îngrijirea lui Gabriel Stănescu Criterion Publishing, Bucureşti 1998

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mircea Handoca Corespondenţa Mircea Eliade – Constantin Rãdulescu-Motru

(ההתכתבות בין מירצ'ה אליאדה ובין קונסטנטין רדולסקו מוטרו - בעריכת מיר'צה הנדוקה).

  • CĂLINESCU, Matei. The 1927 Generation in Romania: Friendship and Ideological Choices (Mihail Sebastian, Mircea Eliade, Nae Ionescu, Eugène Ionesco, E. M. Cioran). East European Politics and Societies 15 (3) (2001): 649–677.

(מאטיי קלינסקו - הדור של 1927 ברומניה:ידידות ובחירות אידאולוגיות - מיכאיל סבסטיאן, מיצ'ה אליאדה, נאיה יונסקו, אז'ן יונסקו, א.מ.צ'וראן) (באנגלית)

  • MÜLLER, Hannah. "Mircea Eliade und Nae Ionescu. Der Schüler und sein Meister." Zeitschrift für Religionswissenschaft 12 (1) (2004): 79–98.

(חנה מילר - מירצ'ה אליאדה ונאיה יונסקו. התלמיד ומורו. כתב עת למדעי הדת, 2004) (בגרמנית)

  • BRADATAN, Costică. O Introducere la istoria filosofiei românesti în secolul XX . Bucarest: Romanian Cultural Foundation Press, 2000.

(קוסטיקה ברדצאן - מבוא לתולדות הפילוסופיה הרומנית במאה ה20, הוצאת קרן התרבות הרומנית, 2000) (ברומנית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]